חג החנוכה עומד בסימן גירוש החושך על ידי אור. הפעולה הזו אינה מתייחסת רק ללחיצה על מתג החשמל. היא הרבה יותר מטאפורית. אחד המקומות באשדוד שפועל לאורך כל השנה לגרש את החושך הוא "מאור", מרכז טיפול ושיקום לתחלואה כפולה באשדוד. קרוב לעשור פועל המרכז על מנת לגרש את החושך מנפשם ומגופם של מתמודדים, ומשלב את הטיפול והשיקום באנשים הסובלים הן מהתמכרויות לסמים או לאלכוהול והן מהפרעות פסיכיאטריות. מצבים אלה של תחלואה כפולה מצריכים טיפול ייחודי מתוך התחשבות בשני מרכיבי ההפרעה. המרכז מורכב ממרכז יום, יחידה מרפאתית ויחידה לשיקום והכוונה מקצועית, ומאפשר רצף שירותים הכולל טיפול מעקב ושיקום בקהילה. אוכלוסיית היעד הם נפגעי נפש, מגיל 18 ומעלה, תושבי העיר אשדוד והסביבה.
אחד מסיפורי ההצלחה של המקום הוא ד', צעיר באמצע שנות ה-20 לחייו, המטופל ב"מאור" מזה שנתיים וחצי. בגיל 12 הוא התחיל לשתות משקאות אלכוהוליים, בגיל 13 הוא הוסיף לשתייה עישון חשיש והסנפת דבק מגע וגז מזגנים. בגיל 15 הצטרפו לרשימה "חגיגת" וקוקאין, "אבל בעיקר שתייה", הוא מספר בגילוי לב. "עד סוף י"ב הצלחתי איכשהו לתפקד, אפילו שהייתי משתמש גם בבית הספר". לצד השתייה והשימוש בסמים צצו בעיות נפשיות, וביניהם דיכאון. המצב הנפשי הירוד הוביל לניסיונות התאבדות.
אף אחד לא חשד?
"שתייה זה משהו מאוד מקובל חברתית, חשבו שזו תקופה ושאתאזן בצבא. מבחינתי זה היה נורמאלי לשתות מהבוקר. בצבא פתאום היה לי ברור שיש לי בעית אלכוהול, עד אז לא חשבתי שיש לי בעיה, ובצבא היה לי חסר האלכוהול, סבלתי מעצבים, רעידות, דיכאון, והגעתי לקב"ן".
ד', שכבר ניסה להתאבד לפני הגיוס, ניסה שוב להתאבד. הצבא שחרר אותו, והוא חזר לעשות את מה שהיה רגיל לעשות: עבודה, אלכוהול, סמים ועוד ניסיון התאבדות. "הבנתי שיש לי בעיה", הוא אומר. "מנסה להתאבד, לא מצליח, קם בבוקר והולך לעבודה".
במה עבדת?
"בחברת קייטרינג, במטבח, מלצר, קופאי".
ד' החליט ללכת לקבוצת תמיכה. "זה לא הצליח. חשבתי שאלכוהול זו הבעיה, ושאוכל לשלוט בזה, אז במקום וודקה וערק, שתיתי בירות ועישנתי ג'וינטים. היה בסדר חצי שנה, הייתי די מאוזן ואז התחיל המצב להידרדר, השתמשתי ביותר סמים הזייתיים, לקחתי כדורי הרגעה, משככי כאבים, חגיגת, מה שהגיע לי לידיים. בגיל 21.5 קרסתי, חיטטתי בפחי זבל, בזבזתי בשנה יותר ממאה אלף שקל, התחלתי לגנוב כסף וכדורים מההורים שלי, מהסבים שלי ושל החברים שלי".
ועדיין אף אחד לא שם לב?
"הייתי ממש טוב, גנבתי בכמויות קטנות. אחר כך זה נהיה יותר רציני, יותר נראה לעין, היה קשה להסתיר את חוסר התפקוד. לא הצלחתי להגיע לעבודות, איבדתי שלושה מקומות עבודה, לא יכולתי לתפקד, החלטתי שאני רוצה להפסיק. ואז התחיל סוג של מסע, גם אני כבר רציתי להפסיק, אבל לא הבנתי איך אני עושה את התהליך, ולא הייתי מוכן לפנות לעזרה למרכז גמילה. ההורים שלי הציעו את עזרתם, ואחרי חודשיים הגעתי לאשפוזית תחלואה כפולה בבאר שבע".
ד' שהה שם חודש, עבר אבחון פסיכיאטרי והוגדר כסובל מדיכאון כבד, מחשבות שווא, נטיות אובדניות וחוסר איזון רגשי. אחר כך עבר לקהילה שיקומית, אבל לא הצליח להשתלב. "שוב חוויתי רגרסיה", הוא מספר. "שמו לידי מישהו צמוד כדי שלא אפגע בעצמי, הרחיקו ממני חפצים חדים, ובסוף ההורים שלי לקחו אותי לבאר יעקב. שם אמרו שאולי לא כדאי שאתאשפז, שמישהו בבית ישגיח עלי. נפלתי בין הכיסאות. בריאות הנפש לא ידעו איך לטפל ומה לעשות עם ההתמכרות שלי, ובקבוצת תמיכה של התמכרות לא נתנו מענה לבעיות הנפשיות שלי".
מה הוביל אותך אל מרכז "מאור" לתחלואה כפולה?
"הייתי נקי חודשיים, והתחלתי ללכת לקבוצת תמיכה. עדיין הייתי במצב לא מאוזן רגשית, יותר מטפל בהתמכרות, אבל לא נותן מענה לבעיה הנפשית. כל היום ישבתי בבית, חיכיתי לערב לקבוצת תמיכה. לא יכולתי לצאת החוצה, סבלתי מחרדות, מפחד להשתמש, לפגוש אנשים מהעבר. כל יום קמתי בשעה מאוחרת. הייתי הולך לישון בארבע לפנות בוקר, אחרי המפגש עם קבוצת התמיכה לא הייתי מצליח להירדם. באותה תקופה לא היה לי סל שיקום, ובכל זאת ב'מאור' קיבלו אותי יפה. באותו חודש היה ניסיון ההתאבדות האחרון שלי. בלעתי 150 כדורים, לקחתי סכין, נעלתי את עצמי במקלחת ומילאתי מים באמבטיה. זה היה מהלך ממש מתוכנן. רציתי לחתוך את עצמי וזה לא הצליח, התקשרתי לאחותי, לקחו אותי לבית חולים למיון בבאר יעקב, באמצע המיון אמרתי שאין לי כוח, ועזבתי. חזרתי למרכז 'מאור', והכי יפה שהם לא התנערו ממני. הם העמידו בפני תנאי שלא אפגע בעצמי, חתמתי על חוזה, אבל לא זרקו אותי. אחרי שבוע חזרתי לבאר יעקב, התאשפזתי למשך שבוע, וחזרתי ל'מאור'. מאז התחיל מסע ארוך שאני עדיין ממשיך אותו".
צוות מרכז היום והיחידה המרפאתית כוללים פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, אח פסיכיאטרי, מטפל באומנות, מדריך מוסמך לגמילה ומנחי קבוצות המתמחים בתחומם כגון: דיקור, עיצוב קראמי, מחשבים ועוד. צוות היחידה לשיקום והכוונה מקצועית כולל עובדים סוציאליים, רכז השמה, רכז יחידה, מדריך מוסמך לגמילה ומנחי קבוצות המתמחים בתחומם.
"ב'מאור' יש מסלול יחודי, זהו מערך שבנוי משתי יחידות: מרכז יום פסיכיאטרי והיחידה לשיקום והכוונה מקצועית שמנהלת אותה הדס מגנס", אומרת אפרת בר מנהלת מרכז 'מאור', "באשדוד פותח מודל ייחודי, אינטגרטיבי, מי שמגיע מקבל מענה כולל של טיפול, שיקום ודיור. כל הצוות מיומן לטפל בשתי ההפרעות, וזה משמעותי". חלק מהמטופלים ישר מגיעים לתהליך של יציאה לעבודה, וחלק מתחילים טיפול במרכז מעון יום פסיכיאטרי. יש כל מיני מסלולים של טיפול ושיקום, ההחלטה נעשית דרך שיחות משותפות עם עובד סוציאלי, פסיכיאטר והמתמודד עצמו.
"למתמודדים נבנית תכנית שיקום אישית", מסבירה יעל איפרגן רכזת שיקום תעסוקתי, "בשלב ראשוני הם עוברים סדנאות הכנה לעבודה, השתתפות במיזם אפיית עוגיות, במיזם עבודה חרושתית במטרה לדמות מקום עבודה, כולל החתמת כרטיס, עמידה ביעדים, הפסקות, תפוקה, קצב, נראות המוצר ועוד. בעבודה החרושתית אנו אורזים מוצרים לחברת 'צינור וברז', במיזם האפייה, העוגיות נמכרות לגופים עירוניים ולמפעלים שונים בעיר, גם באזור התעשייה יש לנו לקוחות קבועים. מיזם שלישי הוא מיזם האומנות. מדובר במוצרים כמו כוסות ותחתיות המשלבים תמונות של אתרים מאשדוד, אשר צוירו בידי המשתקמים".
כשמתמודד מתחיל לדבר על רצון לצאת לעבודה, והצוות מרגיש שהוא יציב נפשית וכמובן נקי ("כל הזמן עושים בדיקות, בכל התהליך", אומרת יעל"), עוברים לשלב הבא. "מדובר בעבודה חלקית, בעיקר עבודות כלליות", מסבירה יעל. "יש לנו כ-20 מתמודדים שעובדים בשוק החופשי, במאפיות, במפעל שיש, באולם אירועים, כל אחד ומה שמתאים לו. למי שמתמיד אנחנו מסבירים שיש עוד אופציות, שאפשר לעבור אבחון תעסוקתי, לעבור קורסים באנגלית, מחשבים ומתמטיקה בשיתוף התחנה לנפגעי הסמים, וגם לעבור קורס מקצועי. יש לנו מתמודד אחד שרוצה להיות מעצב שיער. מסלול נוסף נקרא 'צרכנים נותני שירות', שבו מטופלים הופכים ממתמודדים לאדם שמסייע למתמודדים עם בעיה נפשית".
כשמטופל הופך למטפל
ד' התחיל את המסע שלו במרכז היום של "מאור". "המקום עזר לי", הוא מספר, "נתן לי הרבה תמיכה נפשית שהייתי צריך, טיפול התנהגותי, טיפול נפשי וטיפול בהתמכרות. זה המקום הראשון ששילב את שתי הבעיות שלי יחד, קיבל את הקצב שלי. לפני כן כל אחד היה מאיץ בי 'אתה חייב ללמוד, אתה חייב עבודה', בלי להבין מה עובר עלי. עכשיו אני נמצא בתהליך של עבודה, בתכנית שנקראת 'צרכנים נותני שירות'. הבנתי שאני רוצה לעבוד בתחום הטיפולי במקום שמאוד תמך וטיפל ועזר לי בתהליך. אני נמצא בשלב שלפני הכנת קורות חיים. בלי 'מאור' לא הייתי מגיע לאופציה הזו".
"אחת המטרות העיקריות במסגרת תאגיד הרשות העירונית למאבק בהתמכרויות ובאלימות היא הנהגה והובלה של מניעת שימוש בסמים ובאלכוהול ומיגור תופעות ההתמכרויות והאלימות באמצעות שיתוף קהילתי כולל ופיתוח משאבים קהילתיים מעצימים", אומרת מנכ"לית הרשות סימונה מורלי, "לכן הוקם 'מאור', מודל ייחודי שנותן מענה לאוכלוסייה של מתמודדים עם התמכרות וגם עם בעיות נפשיות. המענה נוצר כי האג'נדה שאותה מוביל ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, היא מתן רצף מענים לתושב במקום מגוריו, ליצור מענה כאן ועכשיו. 'מאור' הוא מענה ייחודי, ואנחנו כחלק מהמענים כרשות מחזירים אותם לחיים נורמטיביים בעזרת ליווי פסיכיאטרי, סוציאלי וקבוצתי על ידי מיפוי נטיות וכישורים תעסוקתיים ובניית מענים תעסוקתיים יחודיים. אחת התקוות שלנו היא לקדם פתיחת מרפאה בצמוד עם תמיכת משרד הבריאות ומשרד הרווחה לצד הרשות".
החודש מציינים בישראל את חודש המאבק הבינלאומי בהתמכרויות. "זה המקום לחשוף מודל עירוני ייחודי שנותן רצף מענים", אומרת מורלי. "'מאור' אף נותן את תרומתו לתחושת הביטחון לתושב. המענים שהוא נותן מונעים מהמתמודדים לשוטט ברחובות, 'מאור' מונע התנהגות א-סוציאלית, ואני מאמינה שגם תרומתו הצנועה עוזרת להורדת גל הפשיעה. כמובן שההצלחות במרכז נעשות בזכות הצוות המסור, וזה המקום להודות למנהלת 'מאור' אפרת בר ולמנהלת הדס מגנס ולתמיכה והרוח הגבית מצד הממונה עלינו עו"ד מאיר בן סימון וראש העיר ד"ר לסרי, וכן למעסיקים על הסיוע והתרומה, שלהם אנו עורכים יום הוקרה בסוף החודש, בתאריך 29.12".
ד' חזר לגור עם המשפחה שלו, ומגיע למרכז שלוש פעמים בשבוע. "המקום הזה חשוב לי, עוזר לי, אני צריך את המקום הזה", הוא מסכם.
