האירוע המדובר התרחש לפני כמעט 7 שנים בקיץ 2010. זה היה אמור להיות עוד יום בחייה של תושבת אשדוד (68), שיצאה מביתה לעבודתה כמטפלת בקשישים, אך לצערה בעת שחצתה את הכביש לעבר תחנת האוטובוס, נפלה ונפגעה במרפק ובכתף ימין, ומאז נאלצה לעבור ניתוחים וטיפולים משקמים.

זמן מה לאחר התאונה ביטוח לאומי זיכה אותה בגמלת נפגעי עבודה ובשנת 2013 היא הגישה תביעה לקבלת פיצוי על נזקיה מעיריית אשדוד וחברת הביטוח "הכשרת היישוב". ביטוח לאומי הצטרף לתביעה כדי לקבל החזרי תגמולים.

התובעת טענה כי הסיבה לנפילתה היה בור שנפער בין הכביש לבין המדרכה, בין היתר ביקשה התובעת לפסוק לה הפסדי שכר משמעותיים לנוכח העובדה שנכותה מונעת ממנה לחזור לעבודתה הדורשת מאמץ פיזי.

העירייה טענה שלא התקבל אצלה דיווח לגבי מפגע בכביש לפני או אחרי התאונה. לטענתה, סביר להניח שה"בור" שתיארה התובעת היה לכל היותר חור קטן, שנתקלה בו בזמן שרצה אל האוטובוס. מאחר שהתובעת נהגה בחוסר זהירות באזור המוכר לה היטב, ובחרה לחצות את הכביש שלא במעבר חצייה, יש לייחס לה את מלוא האחריות על נזקיה, נטען מטעם העירייה.

ואכן, בעת דיון שהתקיים בפני השופטת עדי אייזדורפר התובעת הודתה שלא התלוננה על המפגע בפני העירייה. אלא שעניין זה לא שינה את התוצאה של קבלת התביעה.
השופטת ציינה כי עדות התובעת הייתה אמינה וצורפו לה די ראיות ועדויות שמחזקות את גרסתה לגבי התאונה, בהן עדות בנה ותמונות שצילמה השכנה. השופטת הוסיפה כי התמונות מעידות בבירור כי בשולי הכביש המדובר נפער בור.

לפיכך, השופטת קיבלה את גרסת התובעת לתאונה שעל העירייה לשאת באחריותה לנזקי התובעת.

בסוגיית הנזקים השופטת העמידה את הנכות של התובעת על 29% וציינה כי עד היום היא סובלת מהגבלת תנועה ומכאבים, המונעים ממנה לחזור לעבודה.
בהתחשב בכך שהתובעת, אישה מבוגרת וחסרת השכלה פורמאלית, איבדה למעשה את יכולתה להתפרנס, השופטת העריכה את נזקיה בסכום גבוה של 309,132 שקל. מסכום זה החליטה השופטת להפחית 5% "אשם תורם", משום שהתובעת הודתה שחצתה את הכביש שלא במעבר חצייה.

בהתאם, השופטת הורתה לעירייה ולחברת הביטוח לשלם לתובעת 273,042 שקלים ולהחזיר לביטוח לאומי עוד 20,633 שקלים. הנתבעות חויבו גם בהוצאות המשפט של התובעים, ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהסכום שנפסק לזכותם.

צילום ארכיון: מרים אלשטר פלאש 90.