במרוצת השנים, ובייחוד בשנה הנוכחית, אני מוזמנת להרצאות רבות ולכנסים. בכל פעם מחדש כאשר אני יושבת לבנות את ההרצאה, אני מוצאת עצמי בסוג של למידה והתבוננות פנימית על מסע חיי עם בני המיוחד במינו. בין ההרצאות המתעתדות להגיע, יש פאנל נכבד שאליו הוזמנתי, ונושאו הוא "ילד מאושר" כסיפור הצלחה. כאשר אני יושבת מול צג המחשב ופורטת על המקלדת את המילים, אני מבינה כי נועם שלי הוא העוגן והבסיס המשמעותיים ביותר של מהות האושר בחיי.
נועם שלי הוא המורה והמחנך הכי טוב שהיה לי בחיי. נועמיקו שלי הוא בכיר המרצים, ששיעוריו מרתקים מאין כמותם. בני המיוחד במינו, משוש חיי, הוא זה שהוביל אותי להבין ולהכיר אושר אמיתי מהו. הצלחתי באמצעותו להכיר כי כל פסיעה בחיים באמצעות כל פסיעה פיזית שנוצרה בחייו, מהווה התרגשות עצומה, כמו המשוכה אותה צלח האצן האולימפי הטוב ביותר בעולם. בני נועם מלמד אותי לברך על אותה פסיעה ועל כל המסלול הארוך בדרך להתהוותה. בני המיוחד במינו מצליח לסחוף אותי אותי כל יום בחייו המרגשים, באומרו שעל כל הברה היוצאת מפיו (שאינה ברורה מאליה) עלי לייחל ולברך לבואה. הרי באמת רק לפני שנה בדיוק, כשהיה בן שלוש, הוא החל לומר "אימא", ואני מצאתי עצמי משתוללת בבית מרוב גאווה.
ובאמת רק החודש החל לומר "אימא בואי", כשהוא בן ארבע, ואני נמסתי מאושר עילאי, וזה היה רגע מיוחד של "חג העצמאות הפרטי שלנו", שבו זיקוקי דינור עלו מעיניו ועפו לכל עבר והאירו את נשמתי לשמע כל אות, הברה ומילה, אשר הצטרפו לכדי משפט אחד שלם, ובכך, למעשה, יצרו צעד נוסף בהתהוות העצמאית של חייו.
בני נועמיקו בדרך התסמותקית שלו, וללא מילים רבות, מלמד אותי שיעורים רבים. הבסיסי שבהם הוא סבלנות וסובלנות מהם באמת. בדרכו שלו הוא אומר לי: "אימא סבלנות, אימא המתיני, אימא התבונני ביופי האמיתי של החיים, הבחיני בכל רכיב בתוך כל דבר, כי הרי בלעדיו אין קיום לתהליך כולו, והכי חשוב אימא, זכרי כי הכרומוזום הנוסף שבי הוא זה שמצליח ליצור בתוכך את כל ההתרגשות העצומה, כי בלעדיו לא היית היכן שאת היום, ואני בלעדייך לא הייתי היכן שאני היום".
אסיים באימרה: "במקום בו נמצא ההרהור שלך, מגיע הערעור שלך. ושם בדיוק מתחיל השחרור שלך". מנועמיקו מאושריקו, המצליח לערער על הקיים תוך בניית חיי עצמאות מאושרים ומרגשים לכולנו.
