"בואי נלך מפה, אני לא נושם טוב", אומר לי מ', שהתנדב לפתוח לי את הדלת ולעלות איתי אל הריסות אולמי "הדקל" במרכז המסחרי ברובע ד'. לא גדלתי באשדוד, אבל עבור התושבים הוותיקים המרכז המסחרי הזה היה פעם הלב הפועם של העיר, שבו ניצבו לצד בתי העסק בניין העירייה, התחנה המרכזית, בנקים ואולם השמחות "הדקל". מאז עברו הרבה שנים ושתן רב זרם במדרגות המובילות לאולם ז"ל, שנסגר כבר מזמן ועומד כפיל לבן. אם כי, אולי מדויק יהיה להגדיר את המקום כפגר מסריח של פיל לבן.
אולם השמחות לשעבר "הדקל", נמצא בקומה השנייה בצדו המזרחי של המרכזון, מעל בנק דיסקונט. האולם ההרוס עומד כך כבר שנים רבות. כשאני מנסה לברר במספר חנויות, כל העובדים אומרים אותו דבר. "זה סיפור ישן, בעל הבית מת, היורשים בחוץ לארץ, שמענו שיש סכסוך". הם אפילו לא זוכרים בדיוק כמה זמן האולם נטוש. בשנים שלא הייתה בעיית גישה אל המקום, הוא הפך למשתנה ציבורית ואבן שואבת להומלסים ולנרקומנים. לאחר שהעירייה גידרה וחסמה את המדרגות ששימשו בעבר לעלייה לאולם, כבר לא ישנים בו בני אדם, אבל עבור החתולים והיונים מדובר במלון יוקרה. על הביקוש הרב באולמי "הדקל" בקרב קהילת היונים תעיד כמות הלשלשת המכסה את רחבת האולם הפרוץ. החתולים בדיוק עשו צ'ק אאוט כשראו שהגענו, אבל אין לטעות בניחוח השתן הייחודי להם…
מה הפלא שמ' חוטף קוצר נשימה, ואני מפחדת מהמרעין בישין שבאים יחד עם הלשלשת. שלום ולא להתראות מפגע תברואתי, אנחנו עפים מכאן. או יותר נכון, יורדים בזהירות במדרגות השבורות בין שברי זכוכיות, שני מזרקים, עצם אחת והולכים להגיד "הגומל".
אחד מחברי הוועד של המרכז הוא קובי כהן, הבעלים של חנות החשמל הוותיקה והמוכרת "חשמל כהן". הוא זה שהסכים לספר לי מעט על המקרה הסבוך ולתת למ' את המפתח לדלת הגישה למדרגות האולם. "יש חוב לעירייה מלפני הרבה שנים", הוא אומר, "גם ראש העיר וגם המחלקה המשפטית יודעים, מדובר בחוב של כמה מיליוני שקלים. הנושה העיקרי זה העירייה, הנכס הזה כביכול שייך לעירייה בסופו של דבר, והעירייה יודעת את זה. הנזק גדול. העירייה שמה אמנם כמה גדרות, סגרו ונעלו את המקום, ועכשיו לא מצליחים להיכנס נרקומנים, אבל יש זוהמה מהיונים ומהחתולים. מדובר בהזנחה של שנים, בעירייה יודעים את המצב ולא עושים כלום".
ניסיתם להיפגש עם גורמים בעירייה?
"נפגשנו בעבר מספר פעמים. הפעם האחרונה הייתה לפני כשלוש שנים. ישבנו עם ראש העיר ונציגים מהמחלקה המשפטית. ראש העיר הורה להם לבדוק איך הם יקבלו את המקום, ושם זה נתקע".
אולמי "הדקל" נסגרו לפני למעלה מ־20 שנה. שריפה שפרצה במקום לאחר שנסגר, הותירה אותו במצב של נזק בלתי הפיך. חוב הארנונה מחושב עד לשנת 2000, והוא מעל לשני מיליון שקלים. משנת 2000 הבניין אינו מחויב כי אינו ראוי לשימוש. בעירייה מסבירים לי כי מדובר בסיפור מורכב, רגיש ומסובך. "לחלק מהשותפים יש יורשים. חלקם צאצאים, וחלקם יורשים עקיפים. יש יורשים שלא רוצים יד ורגל בדבר, והייתה גם בעיה של איתור חלק מהשותפים", אומרים לי.
בית המשפט שיחרר בעבר את הנכס מכונס נכסים, אבל העירייה מנסה להגיע למצב פירוק השותפות, והוצאת הנכס למכירה. גם היא רוצה להעביר בעלות ליזם, ולקבל את התשלום על החוב. התביעה להחזיר את התיק להוצאה לפועל, ולהחזיר את כונס הנכסים נעשתה כבר ב-2014. מסתבר, כי לאחרונה אותר אחד מהאוחזים בנכס. הוא גר במרוקו, במרקש, ובימים אלה אמור להימסר לו ידנית כתב תביעה לפירוק שותפים כדי לקדם הליכים של מכירת הנכס ופריסת החוב. האם רואים אור בקצה המנהרה? ימים יגידו. בינתיים, ימשיכו בעלי העסקים במרכז להדביר את המקום מפני מזיקים, ולעלות מדי פעם לגרוף את הלשלשת כדי לשמור על בריאותם שלהם ושל לקוחותיהם.
