"והקשבת לרעך – והגדת לבנך ולבתך- כמוך"

"אנחנו לא רוצות את הילדה הזו בגננו, נעשה הכול להוציאה", כך נפתח השבוע בשמי "תסמותק" ברחבי הארץ. היות שהטכנולוגיה מזמנת לנו את הרשתות החברתיות, המסנכרנות אותנו און ליין מדרום ועד צפון בכל רגע נתון, זו החוויה המכוננת שפתחנו עימה את השבוע
אישה מחובקת עם ילד

והתגובות לא איחרו לבוא. היו תגובות זועמות ביותר הן כלפי ההורים, המבקשים להוקיע מתוכם ילדת "תסמותק", היו תגובות מגוונות מהציבור הרחב בכלל, והן מצד המשפחות אשר להן ילד מיוחד, אשר הביעו את תהייתם ואת זעמם על "ניסיון ההדחה" כאילו היה לקוח מאחד מפרקי תוכניות הריאליטי. מצאתי עצמי חושבת על כל המכלול ועל כל מנעד התגובות הרחב, שהיה סביב נושא כה חשוב ורגיש זה. בתוך כל זה צפיתי בסרט "אחי מיוחד" של טליה פלד-קינן, שבו הועלתה סוגיית "הנטל" שאותו יצטרכו האחים לשאת לאחר לכתם של ההורים מן העולם.

ותוך הרהור ותהייה הגיע "יום רבין", שבו הרעיון "אנו לוקחים אחריות על המילים שלנו", היווה הבסיס לכל הלך הרוח סביב יום זה. ואני שואלת עצמי, מה למדנו? מה אנו ננחיל לדורות הבאים? מתי ייפסקו הסיפורים על הוקעת והקאת המיוחדים מן החברה? באילו דרכים נשגרר ערכים, מתי וכיצד אנו נצליח וניגע בנשמת אפה של החברה על מנת שכל אחת ואחד בה לא יחוש "נטל" בבואם לכל משימה מיוחדת באשר היא? איך עלינו לבצע זאת על מנת שכל חדוות הטיפוח וההעצמה יהווה קרש קפיצה חברתי, שבו כולם יצליחו להפנים את ההדדיות שבדבר? ואני יודעת, כי גם אני לפני כארבע שנים, לפני לידת נועמיקו שלי, לא הייתי בקיאה בעולם המיוחד, ולכן אני "פורמת" סיפורים מעין אלה ומבררת מאין הם מגיעים. האם ההורים בגן, למעשה, מבוהלים ומפוחדים עקב חוסר ידע , ולכן התגובה המיידית מבחינתם היא הרחקה והדרה? תוהה אני אילו "חרוזים" ערכיים עלינו לשזור בשרשרת חיינו וחייהם על מנת שהיא תנצנץ למרחקים של שיאים חברתיים ותזהר גם לעומקים הרגשיים?

אין ספק, שזו אחריותנו, והיא משמעותית ונכבדת. אנו הדוגמה החיה, אנחנו המראה, ולכן פינו יצטרך להתיישר עם החלק הכי פנימי שבגוף והוא "הלב". כן, אנחנו נהיה חייבים לסנכרן את הרציונאל עם האמוציונאל, ונהיה חייבים להישיר מבט לא רק לכאן ולעכשיו, אלא לעתיד, אותו אנו בונים למען בנינו ובנותינו, ולאו דווקא למיוחדים שביניהם. וכל זאת כדי שבבוא היום אף אחד מאיתנו לא יחשוב שהאחר הוא "נטל": האחר בגן, האחר שהוא אחי או אחותי, האחר שהוא סבא וסבתא, האחר שהוא המחונן, האחרת שהיא לסבית, האחר שהוא שמן, האחרת שהיא גאונה ועוד… אלא נבין, שזו הזכות שלנו יחד עמם להוביל בגאווה את כולנו לפסגה נשאפת, המכונה שמירה על "ערך חיי האדם", ועל מנת ליצוק לכך יופי, תבונה ורגש, יש לטעת זאת קודם כל ביישותנו על מנת שזה יזרום מחבל הטבור שלנו אל עורקי, אל נימי ונשמת אפיהם של בנינו ובנותינו. "יש שם משהו למטה במעמקים של החיים, אבל כדי לשמוע צריך להטות אוזן, ובשביל לראות – צריך לשנות נקודת מבט". באהבה, מנועמיקו-מהממיקו, שהעמיק את חדוות חיי.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך