טוהר המילה

מתוקף תפקידיי המגוונים: מורה ללשון עברית, מדריכה ומרצה, תחום המילה, המשפט, ההבעה בע"פ ובכתב וכל הטרמינולוגיה וההקפדה על הסמנטיקה המדויקת, מהווים מאז ומתמיד נר לרגלי. בהיכנסי לפני כארבע שנים, מלידת בני נועם, לתחום החינוך המיוחד, שם הכול התחדד והעמיק שבעתיים. כן, שם בצומת כה מכונן, מרגע לידת בני, ואופן הנגשתו אלי כאימא בבית החולים, התחדדה בפני החשיבות הקריטית בבחירת המילה. טור אישי/סיגל דוד-בוקסדורף
צוות האתר | שבת - 12/11/16 - 3:25
אישה מחובקת עם ילד

מתוקף תפקידיי המגוונים: מורה ללשון עברית, מדריכה ומרצה, תחום המילה, המשפט, ההבעה בע"פ ובכתב וכל הטרמינולוגיה וההקפדה על הסמנטיקה המדויקת, מהווים מאז ומתמיד נר לרגלי. בהיכנסי לפני כארבע שנים, מלידת בני נועם, לתחום החינוך המיוחד, שם הכול התחדד והעמיק שבעתיים. כן, שם בצומת כה מכונן, מרגע לידת בני, ואופן הנגשתו אלי כאימא בבית החולים, התחדדה בפני החשיבות הקריטית בבחירת המילה. לדאבוני הרב, מחדר הלידה וההתאוששות הבנתי, כי למרות שהנני נמצאת ברגע שהוא הכי קרוב למעמד אלוהי בנתינת חיים בלידת תינוק טהור, ועל אף שהמעמד כה מרגש, שם בצומת העילאי המיוחד – כן, בדיוק שם – בחירת המילים היוותה פריצת דרך כה "משברית".

מאיגרא רמה – לבירה עמיקתא. בום טראח, סריגת המילים לאופן הבשורה ריסקו אותי באמצעות שלל המשפטים שנזרקו לחלל האוויר. חושך גמור, עלטה כבדה כיסתה את החדר למשך ארבעת ימי שהותי שם, ומשם התגלגלה אל תוך ביתי למספר חודשים. אפלה, עלטה, חושך, אופל ועצב גמור. את כל אלה הובילו וסללו מילות הבשורה, אשר בחרו בקפידה שרשרת הרופאים, האחיות והמסד הסוציאלי. תוסיפו על כך גם ארשת פנים חמורה, ולעיתים אף עצובה. נו, ואני שואלת: "מה אתם הייתם עושים או עושות במקומי? מה נותר לי ולבן זוגי לעשות?" הרי ברור, מסלול המילים הוביל לברירה אחת וברורה: "להתאבל". בעקבות זאת בהרצאותיי בארץ אחד מהנושאים המרכזיים שלי הוא הצל(ח)ה. ולא, לא טעיתי כשסימנתי את האות בסוגריים. רוצה אני לומר, שבאמת החיים וההצלחות שלנו הם ביד הלשון. ואנו בלבד נחליט ונבחר אם לרומם עצמנו או לצלול עמוק אל תוך תהומות העצב והנישה. ברגע שאנו מחליטות ומחליטים לברוא את המציאות של חיינו, נדע שהיא מתחילה מבריאת המילה שתייצג אותנו.

היום ממרום ניסיוני, מעצם הולדת בני נועם, ילד עם "תסמותק", הבנתי כי עלינו לדעת לחבק כל מצב מאתגר, להתבונן לו חזק וישירות בעיניים, לבדוק מה הוא באמת בא ללמדנו, ומשם כבר לסלול את נתיב ההמראה. ובטח הינכם שואלים עצמכם למה את מצפה? מה הטיפ שלך? ואני משיבה: "זה לא טיפ – זו דרך". זהו מסע מרתק ומהנה בדיוק כפי שבני וחבריו סוללים לנו ההורים, כך אני מבקשת לחוות זאת יחד עם החברה כולה. אנו יחד עימכם נשכיל בבואנו לכל מקום ובכל נושא לברור מילים. נבחר מילים אשר להן משמעות חיובית, משמעות אשר בוראת עולם וחברה טובים יותר. הרי כשכל אחת ואחד מכם יוצא לריאיון עבודה, כולי תקווה שהנכם מציגים עצמכם על דרך החיוב ולא על דרך השלילה. כלומר, מה אתם "כן" ולא מה אתם "לא".

תיכנסו ותאמרו: "אני עוסקת בתחום שבו הנשמה מובילה את עשייתי". נכון, התכוונתי לומר שאני עוסקת בהוראה. "אני עם אהוב לבי", נכון, אני עם אביו של נועמיקו. דוגמה אחרת: "ניפגש בחדר המורות", כשאני נמצאת בביה"ס, שבו יש רק מורות בהדרכה, ולעולם לא אפנה לקהל מאזינות ואומר "אתם רוצים". לכאורה, נשמע קטנוני? זהו שלא. התבוננו מה מצליחה לשנות עמותת "תסמותק", היא מצליחה לברוא עולם חדש ומבורך, יחד עמכם עבור כולנו, ולכן אני יודעת שיגיע היום, ונזכה לשמוע אותה ברכה לבבית גם בחדר הלידה: "מזל טוב, נולד לך תסמותק". ללא חשש, מבוכה ובטח לא בכעס ובאבל. זכרו, השירה של חיינו אינה מתחילה במיתרי הקול, היא מתרחשת הרבה לפני בתחושת הבטן. קבלו חיבוק ענק מנועמיקו-מהממיקו.

טור אישי/סיגל דוד-בוקסדורף
מייל: [email protected]



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]