פליפ-פלופ מפואר לאחור
התלבטתי אם לעלות השבוע לכנסת בירושלים, ביום חגה, כשנפתח מושב החורף ברוב רעש והמולה, כנהוג במקומותינו. אבל הפעם, אחרי שנים רבות שמטעמי פרנסה, כעיתונאי, כיועץ ראש הממשלה, או כבעלים של חברת תקשורת, הייתי אץ רץ למשכן, החלטתי שאוותר. התחדדה בי התובנה שמשהו פגום בכל הבוקא והמבולקא הזאת, בכל הטרררם וההתחככות הצבועה, כששיח האמת הציבורי נדחק לשוליים. ובכל זאת, בתוך המליאה היה דיון חשוב. יש אומרים קובע בענייני חופש הביטוי. אז הקשבתי רוב קשב לדברים שנאמרו סביב כוונת ראש הממשלה נתניהו לסגור את תאגיד השידור הציבורי החדש, ולהחזיר עטרה ליושנה לרשות השידור. בכל זאת, לא בכל יום חוזים בפליפ-פלופ מפואר כזה לאחור.

נתניהו אמר מעל הדוכן: "אנחנו נשקם את רשות השידור ונעשה זאת באחריות כספית". ואני ישבתי מול הטלוויזיה, בכורסא שממנה קל יותר לשפוט, ושאלתי אותו לתומי: אדוני ראש הממשלה, תרשה לי לשאול אותך מי מנע ממך לעשות זאת לפני שנתת לגלעד ארדן אור ירוק לפרק את רשות השידור? איזו אחריות כספית היא זאת לפרק את התאגיד החדש בו הושקע כבר ממון רב, גויסו מאות מ-750 עובדיו, וכולו מיליונים ממשאביו היום-יומיים?

אדון נתניהו, שר האוצר שלך כחלון אומר שהפירוק יעלה 2.25 מיליארד שקל. אני שואל אדוני מה עם להשאיר את התאגיד החדש ולהעביר את הכסף לערי הצפון/יישובי הדרום, המשוועים לו? אולי לעניי עירנו – כי יש כאלה? אולי עוד קצת לניצולי שואה?
ובכלל אדוני, אנשים הם לא משחק. ממשלתך החליטה להקים את התאגיד וגייסה אותם לעבודה בשמך. הנך שר התקשורת. על מה ולמה אתה גוזר כך את עתידם לאבדון במחי יד?
הקשבתי גם לנשיא המדינה ראובן רובי ריבלין שספק נזף בביבי, כמו גם בשר האוצר כחלון: "מי שבעד שידור ציבורי, לא יכול להפוך אותו לשופר של קומיסרים. מי שנגד שידור ציבורי יבוא ויאמר את דברו באופן ברור. מי שרוצה שידור ציבורי חייב להבטיח את היותו בלתי מוטה באופן חוצה מפלגות".

מול הקולות המתנצחים, אמרתי לעצמי שנשיאנו חופשי לומר מה נכון, הרי מישהו צריך לעשות שכל. ועל זאת כבר אמרו חז"ל, סוף מעשה במחשבה תחילה, וגם שחכם אינו נכנס למקומות שפיקח יוצא מהם עקום כל כך…

בסוף זה יתלקח, שוב
כל פעם שיוצא לי להשקיף לעבר הים של עזה, ככה מרחוק, אני נחרד ושואל את עצמי, מתי תתחדש האש. ככה זה "פולנים" דאגנים, אנחנו אנשים לא רגועים. תודו לפחות שזה בצדק. אני מביט אל הים ממערב וההרים ממזרח, וברור לי שההסלמה ביהודה ובשומרון מחריפה ותחריף. ברור לי שהחמאס ברצועת עזה מתכונן למלחמה. בתוך היגון על המצב הלא נעים הזה, אני מהרהר בשבחים ליחידי שנוקט יוזמה – שר הביטחון איווט ליברמן. השאלה אם הפיתוח שלו ל"ייתנו יקבלו" שהמציא פעם ביבי, יביא לפירוז עזה, כלומר אם יתנו שקט לישראל – יקבלו נמל ושיקום לרצועתם – לא ממש ישימה.

כבר היינו שם, לא אחת, לא שתיים ולא תריסר. על הפלסטינים זה לא עובד. אבל מגיע לו פרגון – כי לפחות הוא נוקט יוזמה. כי שקט מבני דודנו, כנראה, לא יהיה לנו בקרוב.

נדרש מסיר כתמים
לא, אני לא רוצה לנקוב בשמו, לא מגיע לו, לא מגיע לנו. אבל הסיפור מתבקש, כי בבוקר של פסיקת בית המשפט בתביעתו הדחויה של חבר כנסת שעשה שימוש בסמים קשים בבולגריה, היה לכולנו עצוב. התכנסתי לתוך עצמי, מביט בעיתון, קורא ולא מבין. אם בית המשפט קבע שעשה שימוש בסמים – איך הוא עדיין ח"כ?

חשבתי על היכרותי הקלושה עמו, כולל פגישה באיזה עניין במשרדו במשכן, והיי-וביי במסדרונות הכנסת, ועל איזה חמור אני שלא קלטתי בו את השרלטנות, את החוצפה, את עזות המצח לפגוע כך בדמוקרטיה הישראלית. אולם, בעיקר נעלבתי עבורנו, שגם אחרי שאנו יודעים מה שאנו יודעים היום, לא השכלנו כחברה ישראלית להמציא כלי שיסיר את הכתם. אגב, שאפו לעמיתי לשעבר, עמית סגל מחדשות 2, שעשה עבודה עיתונאית לעילא. סחתיין.

בגללי נשאר הילד באוטו
מה אגיד לכם ומה אומר, בכל פעם מחדש כשילד נשאר לגורלו במכונית רותחת, אני מתכווץ ונעלם. זה הסיוט של כל הורה, ובכל זאת אנו שוכחים ילדים במכוניות. הנה ביום שלישי השבוע זה ארע אצלנו, באשדוד. תודה לאל זה נסתיים בשלום. תינוק בן שלושה שבועות הושאר למשך כרבע שעה בכלי רכב, לאחר שאמו נעלה בטעות את המפתח בתוכו. רק כשהגיע בעלה עם מפתח חלופי חולץ התינוק חולץ במצב קל ובהכרה מעורפלת, וכוחות ההצלה החלו בטיפול מידי להורדת חום גופו.

מנתוני ארגון "בטרם לבטיחות ילדים", עולה כין בשנים 2016-2008 אירעו 400 מקרים של השארת ילדים ברכב, שבהם היו מעורבים 449 ילדים. 23 מהמקרים הסתיימו במות הילד. רק בחודשיים האחרונים אירעו חמישה מקרי מוות של פעוטות שמתו כתוצאה משכחת ילדים ברכב, בביתר עלית, ביום שישי שעבר, זה נסתיים במותה של פעוטה בת 16 חודשים.

הלחץ, הטרוף, החום הישראלי – כולם מהווים תרוץ כושל. הרי נודה על האמת – זה בידיים שלנו. אם אנו מחליטים שלא נשכח ילד באוטו – זה פשוט לא יקרה.

שבת שלום!