תקיפותיו החוזרות של כלב הגיעו לפתחו של בית המשפט, לאחר שהכלב פצע בשתי הזדמנויות שונות זוג קשישים והרג את כלבם מול עיניהם. מהתביעה שהגישה עו"ד סיון זבולון-נוה, העוסקת בזכויות בעלי חיים, עולה כי הכלב התוקף ניסה בשתי הזדמנויות שונות לתקוף את כלבם הקטן של השכנים, מסוג יורקשייר טרייר שענה לשם ג'וניור.
בפעם הראשונה הצליחה התובעת בשנות ה-70 לחייה למלט את ג'וניור ממלתעות הכלב התוקף, ואלה ננעצו בזרועה בעוצמה רבה ולאורך רגעים ארוכים. כתוצאה מכך הובהלה האישה לבית החולים, וטופלה לאורך שבועות ארוכים. לדברי עו"ד זבולון-נוה, האישה אמנם החלימה לבסוף מהפציעה הפיזית, אך החלה לפתח תסמינים נפשיים ובכלל זאת לסבול מנדודי שינה, חרדות ומראות חוזרים של התקיפה, ופנתה לטיפול נפשי. אך בכך לא תמה הפרשיה. כעבור כשנה וחצי, יצא בעלה של התובעת, פנסיונר בשנות ה-80 לחייו עם ג'וניור לטיול, וגם הפעם נקלע הכלב הזעיר ובעליו לסיטואציה בה הותקפו ע"י אותו כלב של השכנים, אך תוצאותיה הפעם היו טרגיות בהרבה.
על פי התביעה, הגיח הכלב התוקף במהירות, קפץ על התובע מאחור, הפיל אותו על ברכיו, והחל לתקוף את ג'וניור במשך מספר דקות. בעודו מוטל על הרצפה החל התובע לזעוק לעזרה, תוך שהוא מנסה להפריד בין הכלבים. לשמע הזעקות והיללות יצאו מספר שכנים וכן התובעת, אשתו של הקשיש, שהותקפה שנה וחצי קודם לכן ע"י אותו הכלב. ניסיונות ההפרדה, לא צלחו, ווטרינרית שבדקה את ג'וניור בסמוך למועד המקרה, קבעה את מותו.
כתוצאה מהתקיפה לקה הקשיש בטראומה נפשית, שאובחנה בהמשך כפוסט טראומה ומצבה הנפשי של אשתו, שהייתה עדה לאירוע, החמיר עוד יותר וגם היא אובחנה כמי שסובלת מפוסט טראומה. בני הזוג וביתם שהיתה רשומה כבעלים הרשמי של הכלב, פנו לעו"ד זבולון-נוה, אשר הגישה בשמם תביעה לביהמ"ש השלום. השופט אלדד נבו קבע כי הוא מאמץ את קביעותיו של מומחה בית המשפט לעניין הנכויות הצמיתות שנגרמו לתובעים, ופסק להם בגין עוגמת הנפש והצער, לתובע סך של 50,000 שקל, לתובעת סך של 35,000 שקל ולביתם אשר תבעה בהיותה הבעלים הרשמי של הכלב 7,000 שקל. עוד נפסקו לכל אחד מההורים 5,000 שקל עבור עזרת צד ג', וכן לכל אחד מהם 2,500 שקל עבור הוצאות נסיעה. סך הכל 107,000 שקל. על כך הוסיף השופט הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
השופט ציין בפסק דינו כי האירועים אותם חוו ההורים התובעים היו "אירועים אלימים במיוחד, אשר הותירו חותם משמעותי… במשך תקופה לא מבוטלת, הן מבחינת הפגיעה הפיסית עצמה והן בשל הפגיעה הנפשית". עוד ציין השופט כי "אין להקל ראש בעוגמת הנפש והצער אותה חוותה התובע 3 (הבת) בגין אירוע זה, וכך גם בתוצאתו של האירוע והוא אובדן הכלב".
