הבחירה בחיים

בכל פעם מחדש שואלים אותי: "תגידי אז את, למעשה, לא ממליצה לעשות הפלה במקרה והעובר עם תסמונת דאון?", ואני משיבה: "לי אין זכות להיכנס לרחם האישה ואל תוך שיקול דעתה". אך ברצוני לחדד ולחזק, כי כמו בכל נושא ודבר בו אנו עוסקות ועוסקים, עלינו לחפש ולמצוא את כל החומר והמידע המלאים ביותר, ורק לאחר מכן, ממקום כה תבוני זה להגיע להכרעה. הנועם שבחיי / טור אישי / סיגל דוד-בוקסדורף
צוות האתר | יום שישי - 14/10/16 - 11:14
נועה

בכל פעם מחדש שואלים אותי: "תגידי אז את, למעשה, לא ממליצה לעשות הפלה במקרה והעובר עם תסמונת דאון?", ואני משיבה: "לי אין זכות להיכנס לרחם האישה ואל תוך שיקול דעתה". אך ברצוני לחדד ולחזק, כי כמו בכל נושא ודבר בו אנו עוסקות ועוסקים, עלינו לחפש ולמצוא את כל החומר והמידע המלאים ביותר, ורק לאחר מכן, ממקום כה תבוני זה להגיע להכרעה. ובטח כשזו קשורה בחבל הטבור עם עובר הנושא חיים. לא ייתכן שהמידע, המגיע אל הציבור בכלל ואל האישה ההרה בפרט, יהא חד צדדי. לא ייתכן שכמו בכל נושא ודבר בהם אנו חוקרים לעמקם של דברים, כאן, בנושא כה קריטי זה של נתינת חיים או לקיחתם, ובצומת כה מכריע של מעמד המתקרב לקדושה, אנו נחטא ונחטיא אחרים.

המידע אותו אנו מקבלים הן מהרופאים והן מהשיח הציבורי (שהוא נגזרת לשיח הרפואי), האמורים בעצם להעצים ולהנחות, אנו עדות לכך שלמרות שאנו נמצאים בשנות האלפיים, שיח זה עדיין בבסיסו הוא צומת חשוך ומבעית, המבקש להפחיד הורים בבואם לקראת לידת ילד מיוחד. בעמותתי "תסמותק" ישנן אימהות, אשר מרגע הידיעה שהן נושאות ברחמן ילד תסמותק, הן ידעו שהן ממשיכות את ההיריון ומביאות אותו לחייהן. לא, והן לא רק חרדיות, אלא גם חילוניות וגם מסורתיות. הן בעיניי נשים עצומות ומעצימות, כי הן הביאו את בניהן ובנותיהן מתוך מקום לוט בערפל, כאשר כל הרפואה מסביב דחתה על הסף את בחירתן, כלומר, כבודן נרמס פעמיים הן כאמהות האחראיות על עוברן, והן כנשים הזכאיות להחליט על גופן ועל רחמן. בעיניי הן נשים אדירות שעם כל מצבן הרגשי, התוך רחמי המבוהל, הן החליטו לשאת את דגל הנס והמרד.

הנס על הבאת חיים לפלא העוברי התסמותקי, ועל המרד בכל השיח המדכא של הרופאים ושל המעגל החברתי. וכל זה עוד לפני שייסדנו את עמותת "תסמותק", אשר בבסיסה היא נועדה לחגוג את בנינו ובנותינו, ובעצם לרפא שיחים רפואיים חולים תוך הבניית חברה, אשר תרים ראש ותזקוף גו בכל רגע נתון, בו נולד בקרבה ילד מיוחד. עבורי זו חגיגה אמיתית, כנה, שלמה ומבורכת בה כל איש ואישה באשר הם מתבוננים אל המציאות בעיניים ומבקשים לצעוד אל עבר אור גדול יותר. לא אשכח באחת מהרצאותיי, כשקם מאזין ואמר: "רגע, אז אני מבין שכשאת שבה הביתה ופותחת את הדלת רצים אלייך 4 ילדים 'רגילים'? מחאתי לו כפיים והודיתי לו על שהוא הצליח לסכם את דבריי באופן בו אני לא יכולתי לעשות זאת טוב יותר ממנו. אסיים במשפט של רבי נחמן מברסלב: "לעולם לא יושם בפניך מכשול שאין בכוחך להתגבר עליו". תוך תפילה שכל אחת ואחד מאיתנו יבין שילד מיוחד אינו מכשול אלא ברכה, ומתוך כל המידע יחליט את החלטותיו מתוך עומק החשיבה המברכת את החיים של כולם. חג שמחת מתן חיים שמח.

מייל: [email protected]