סרן טוהר אפריאט (25) מסיימת בימים אלה את תפקידה כשלישת בא"ח (בסיס אימון חטיבתי) נח"ל. את ראש השנה היא תבלה בזנזיבר. מנוחה קצרה לפני שתתחיל את תפקידה החדש כקצינת סגל מילואים. בשבועות האחרונים היא עמלה רבות כדי שהחיילים הבודדים בבסיס, יזכו לשבת בתקופת החגים לצד משפחות או חברים כשהם מוקפים בסביבה חמה ותומכת.
טוהר התגייסה לצה"ל לפני שבע שנים. במשך כשנה שירתה כתצפיתנית באוגדת עזה, אך עקב בעיה רפואית עברה לשרת כפקידת לשכה באוגדה. לאחר כשנה וחצי בצה"ל יצאה טוהר לקצונה בחיל השלישות, והשתבצה כקצינת סגל בגדוד 460. "יצאתי לקצונה באישור חריג ובסיוע של מפקד האוגדה, מכיוון שפרק הזמן שנותר לשירות היה קצר", מספרת טוהר, "את קורס קצינות הסגל עברתי בשיזפון, בבסיס הכשרות של חיל שריון".
האח נפצע ב"עופרת יצוקה", האחות טיפלה במשפחות הנפגעים ב"צוק איתן"
טוהר, בוגרת מקיף ט', מתגוררת ברובע עם משפחתה ברובע ט"ו. אחיה הגדול, לוחם גולני, נפצע במבצע "עופרת יצוקה", אחיה הצעיר משרת כלוחם שריון. במהלך מבצע "צוק איתן" שירתה טוהר כשלישת גדוד 46 בחטיבה 401. בתום המבצע היא קיבלה את אות מצטיין ראש אכ"א על טיפול בכוח אדם בסימן חירום.
"את מוצאת את עצמך קרוב לשבעה שבועות בשטח, בלי הבדל בין בחורה לגבר, כי כל היחידות והגדוד בשטח, והם ממתינים לכניסה ללחימה", מספרת טוהר. "הייתה תקופה שהגדוד חצה את הגבול והיה בשטח האויב, ומי שנשאר לתפעול מאחורי הקלעים היו אנשי המפקדה, ואני ביניהם. כאשר יש חלילה פצועים או הרוגים, צריך לוודא לאן כל אחד מפונה, לדאוג שיש מי שמבקר בבית החולים את הפצועים, ואם חלילה נהרג חייל, חמ"ל נפגעים מדווחים, אוספים את הציוד של אותו חייל ודואגים שתצא הודעה למשפחות במהירות האפשרית".
כשהודיעו על חייל פצוע, הרגשת "פלאשבק", לפציעה של אחיך?
"את 'עופרת יצוקה' חוויתי מצד המשפחות הנפגעות, ואת 'צוק איתן' מהצד שתומך במשפחות. כשזה קורה במשפחה שלך אתה הופך להיות רגיש יותר, מבין יותר, ומתחזק מפעם לפעם. היה לי מאוד קשה, כאשר קצין ביחידה שלי, מפקד מחלקה, סרן נתן כהן נפל בקרב. עד היום אני בקשר עם משפחתו".
עולים בודדים, חוזרים בשאלה וחיילים מבתים הרוסים
כאמור, בשנה וחצי האחרונות משרתת טוהר כשלישת בא"ח נח"ל, שם היא מטפלת במספר החיילים הגדול ביותר שנמצא בחטיבה. היא אחראית על כל הצרכים שלהם וגם על החיילים הבודדים שאין להם היכן להתארח בחג. בבסיס האימונים עוברים החיילים תהליך, שבסופו הם הופכים מאזרחים ללוחמים. במשך שמונה חודשים של טירונות ואימון מתקדם יעברו החיילים מסלול שבסופו יוענקו להם סיכת לוחם וכומתה ירוקה. מי שמגיע לקבל את פניהם ביום הפינוי מהבקו"ם היא סרן טוהר אפריאט. חיילי החטיבה בעלי מוטיבציה גבוהה לשרת באחת מיחידות החי"ר המובילות של צה"ל. בחטיבה אף קיים מסלול ייחודי שנקרא "גרעין נח"ל", ואליו מתגייסים חיילים איכותיים שעושים שנת שירות, תורמים לקהילה בחינוך נוער דרך תנועות נוער גומת הצופים ומסגרות נוספות. כמו בכל היחידות, גם לכאן מגיעים חיילים המוגדרים "בודדים".
"מבין אלפיים החיילים ביחידה שאני משרתת בה, 90% הם טירונים או שחיילים שהתגייסו באוקטובר האחרון. ביניהם יש 120 חיילים בודדים, והם מתחלקים לכמה סוגים", מסבירה טוהר. "יש כאלה שהגיעו לארץ לבדם, בלי משפחה, רק על מנת לעשות שירות צבאי ולאחר מכן לחזור לביתם. יש כאלה שעשו עלייה, ויש להם תעודת זהות ישראלית. יש חיילים בודדים, שהגיעו ממשפחה חרדית שמתנגדת לקבל את אורח חייהם החדש, ויש ביניהם ניתוק מוחלט. יש מי שהקשר עם משפחתו נותק עקב סכסוך, אחרים מגיעים ממשפחות קשות יום, ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, אחרים מתמודדים עם מחלה במשפחה או התמכרות. אחד הפרויקטים היפים בצבא הוא 'צור שלם', שבו מטפלים בנערים על סף גיוס שיש להם תיקים פליליים, ובהמשך שירותם אף מסייעים להם לבטל את התיק. יש בפרויקט 30 חיילים שגויסו במסגרת מכינה, ו-80% מהם חיילים בודדים. גם אותם אנחנו עוטפים בתקופת החגים".
מהן האפשרויות העומדות בפנייך?
"כשמדובר בטיפול בחיילים ממשפחות סוציו אקונומי נמוך עם קשיים כלכליים זה יכול להיות סיוע כלכלי, חבילות מזון ואפילו תרומות של מוצרים ומכשירי חשמל לבית. כחלק מההיערכות לחגים, כמו בכל יחידה, אנחנו בודקים איפה כל חייל בודד עושה את החג, דואגים לבקר אותו. יש לי צוות של 12 מש"קיות ת"ש וקצינת ת"ש. כל מש"קית מצטרפת למפקד של אותו חייל, ורואה שיש לו איפה לישון ואיפה להתארח. יש גם אפשרות בערבי החג בראש השנה ובפסח לארח אותם בכפר הנופש בגבעת אולגה. היה לי חייל שבא ממשפחה מאוד חרדית. הוא חזר בשאלה, התגייס לצבא, והם לא קיבלו אותו. הקשר בין המשפחה לחייל נותק. הוא היה קרוע מבחינה נפשית. בפסח האחרון הצעתי לו שיבוא לחגוג את ליל הסדר עם המשפחה שלי. אמרתי לו שיש לי אח בן גילו, שהוא ימצא חבר, ולצערי הוא סירב שוב ושוב. יומיים לפני החג הוא עדיין לא הסכים ללכת לחגוג עם משפחה. בדקה האחרונה משפחה מאזור השרון הצליחה לשכנע אותו אחרי הרבה שיחות טלפון, ובני המשפחה הגיעו עד ערד ולקחו אותו להתארח בביתם. יש אנשים טובים".
היכן חגגת את ראש השנה?
"בראש השנה סיימתי את תפקידי, ולאחר מחשבה רבה החלטתי לטוס לחו"ל, לזנזיבר, לנקות את הראש לפני שאני מתחילה את תפקידי החדש כקצינת שלישות בחטיבה 551, חטיבת מילואים של יוצאי מגלן וגדוד הסיור של חטיבת צנחנים. זו החטיבה שעושה הכי הרבה מילואים. זו תהיה התמודדות שעדיין לא חוויתי. עדיין לא יצא לי לעבוד מול אזרחים שמתנתקים מהמשפחות. זה משהו שונה".
לא כל המקרים קשורים לאירוח החייל הבודד. "הייתה אצלנו חיילת בהכשרה לגדוד המעורב 'אריות הירדן'. לפני שמונה חודשים, באחת הוועדות, החלטנו שהיא לא תמשיך במסלול מחשש שזה יפגע בבריאותה", מספרת טוהר. "היא נכנסה אלי נסערת, ואמרה שהיא רוצה רק שירות משמעותי. היא באה ממשפחה דתייה, ועלתה לארץ רק על מנת לעשות שירות משמעותי, ושחייבים לעזור לה להישאר. היא ביקשה להפוך למדריכת קליעה. השארתי בקשה שתהיה מדריכת קליעה, ציינתי שאפילו שקשה לה מבחינת שפה, אני מאמינה שתצליח כי היא בחורה אינטליגנטית. לא הצלחתי שיאשרו לה את הקורס, אבל לא התייאשתי, המשכתי להתעקש, ושלחתי המון מיילים למי שרק אפשר. אחרי שלושה חודשים היא התקשרה אלי, וסיפרה לי בשמחה שהחזירו אותה לשיבוץ. עכשיו היא מדריכת קליעה אצלי בבא"ח, ובכל פעם כשהיא רואה אותי, היא מחבקת אותי. אני מקווה שהמאמצים שלי גם תרמו להחלטה. היא בחורה מקסימה, וההתמודדות כשאת לבד, כשהמשפחה שלך לא פה ואין מי שיתמוך, היא לא דבר מובן מאליו. אני משרתת שבע שנים ביחידות סגורות, המשפחה שלי מאוד תומכת ואני יודעת עד כמה זה חשוב".
