לפני שש שנים פנה בעלים של חנות מאפים גדולה בעיר לעיריית אשדוד, לצורך קבלת רישיון עסק לחנות אותה הוא בדיוק פתח. בשל טעות קולמוס העירייה הדפיסה על הרישיון את שמו של הבעלים הקודם כבעל העסק. הנאשם לא שם לב והמשיך בשלו, ולמעשה עד שנת 2014, הרישיון חודש על ידי העירייה עם אותה טעות מבלי שאף אחד שם לב… לפני כשנתיים החליטה העירייה על שינוי במדיניות רישוי העסקים, וקבעה כי מעתה ואילך חייבת להיות התאמה בין שמו של מנהל העסק לשם הבעלים המופיע ברישיון, ודרשה מהנאשם להסדיר את הרישיון בהתאם. לאחר שליחת מכתבי התראה ועוד בטרם צלח הנאשם את הבירוקרטיה של הסדרת הרישיון (אף שהיו לו כל האישורים הנדרשים), הגישה נגדו העירייה כתב אישום בגין ניהול עסק שלא כדין.
הנאשם בתגובה כפר באשמה. לגרסתו מדובר ב"התעללות" מצד העירייה שאחראית לטעות ברישיון שהוציא כדין. עוד הוא טען כי יש לו את כל האישורים מהרשויות וכי מיד עם קבלת ההתראה מהעירייה, החל לפעול לתיקון הטעות. בנוסף טען הנאשם כי כתב האישום הוגש מבלי שזומן לחקירה ומבלי שגרסתו נשמעה, ולכן יש לזכות אותו מאשמה מחמת "הגנה מן הצדק".
לאחר שמיעת הראיות, השופט יהודה ליבליין מבית משפט השלום באשדוד, קבע כי למרות שאין מחלוקת לפיה הנאשם ניהל את העסק ללא רישיון על שמו, ולכאורה ניתן היה להרשיעו, יש לקבל את טענתו ל"הגנה מן הצדק", לנוכח הפגמים שבהתנהלות העירייה. השופט קבע כי כבר בפעם הראשונה שהעירייה הנפיקה לנאשם רישיון עם שם שגוי ולא עשתה דבר, היא גרמה לו להניח כי הרישיון שניתן לו בר תוקף ו"כבר מכאן עולה עילה לזיכוי הנאשם".
לפי השופט ליבליין, אילו העירייה הייתה משווה מלכתחילה את הפרטים של העסק עם חיובי הארנונה, כפי שהייתה אמורה לעשות לפי החוק עוד הרבה לפני שהחליטה על שינוי המדיניות, היא הייתה מונעת את הטעות "והנאשם לא היה נקלע למצב שבו הוא מואשם בניהול עסק ללא רישיון".
השופט הוסיף וקבע כי למרות שהנאשם השתהה בהשלמת דרישות שונות לצורך קבלת הרישיון המתוקן, הרי שהיו ברשותו כל האישורים הדרושים ובמצב כזה העירייה הייתה צריכה לשמוע את גרסתו טרם הגשת כתב האישום ולהציע לו אפשרות של מתן רישיון זמני. "הרשעתו של הנאשם תותיר תחושה של פגיעה חריפה בתחושות הצדק וההגינות, והיא לא תוסיף דבר לתקינות ההליך השיפוטי ולשמירה על אמון הציבור בבתי המשפט, וייתכן שההיפך הוא הנכון", כתב השופט לבסוף והורה על זיכוי הנאשם.
