לא מעט אנשים מדברים איתי על הדת. הרבה שאלות, הרבה אנטי, הרבה ניסיונות לגרום לי להסכים איתם שלחזור בתשובה זה קשה. פעם חשבתי שלחזור בתשובה משמעו לעשות ויתורים על הנאות החיים, לקחת על עצמי דברים שיגרמו לי לחיות "בכלא", חשבתי שלקיים מצוות יגרום לי להרגיש חנוקה, כ"כ הרבה התחייבויות – שבת, תפילות, לא לאכול בלי לברך, לא להתלבש איך שבא לי, לא ללכת לים בשבת, לא לראות טלוויזיה, לא לצאת לבלות בבארים, איך אפשר לוותר על ההנאות האלה? שאלתי את עצמי, שהרי זה הכיף של החיים, לא? ובכן, התשובה היא חד משמעית – לא! זה לא הכיף האמיתי של החיים, זו עוד תלבושת "יפה" של יצר הרע שמנסה לגרום לנו להאמין שאלה החיים האמיתיים. "תגידי" שאל אותי קולגה בעבודה לפני מס' ימים "את לא מתגעגעת לחיים החילוניים?", הבטתי אליו ועניתי בחיוך שלא יכולתי לשלוט בו: "מתגעגעת למה? לריקנות?" הוא השתומם לנגד התשובה הבלתי מהוססת שלי ואמר: "על איזו ריקנות את מדברת?"
כשהייתי חילונית, לא הצלחתי לתאר את החיים שלי כריקניים, פשוט חשבתי שאני חיה נכון, מנצלת את החיים עד תום, פוגשת, מבלה, נהנית, חיה! אז מה אם משהו תמיד חסר? בטוח שההנאה הבאה תמלא אותו… מרדף בלתי פוסק אחר הזמן, לספק כמה שיותר תאוות ולהספיק כמה שיותר הנאות, אך כל זה אינו אלא שקר אחד גדול, לא באמת חייתי… לא באמת הצלחתי להתמלא מהחוויות האלה, זה היה איזשהו כיף רגעי שרק הלך והרחיב את החור שנפער בליבי עם השנים, חור שהיום אני מבינה מה הוא היה, ריקנות אמיתית, חור שלא הצלחתי למלא בעזרת שום דבר, לא בעזרת אהבה זוגית, לא בעזרת חברים, לא בעזרת בילויים, לא בעזרת בגדים יפים או תשוקה, חור שרק התשובה הצליחה למלא.
כשהייתי חילונית הייתי עבד. עבד של הזמן, עבד של התאוות, הייתי כרוכה אחר הרצונות של הגוף, אחר ההנאות הגשמיות, וככל שרדפתי אחריהם כך רציתי עוד ועוד, "משביעו מרעיבו", אין לזה גבול וזה רק הולך ומחמיר, אתה אף פעם לא שבע מהבילויים כי בכל בילוי אתה מחכה לבילוי הבא, תמיד תחפשי את הלבוש שימשוך יותר תשומת לב מהפעם האחרונה שראו אותך, תקני את בגד הים הכי מושך כדי להיות זו שכולם מסתכלים עליה בחוף הים, חיים של הבלים, חיים של שקר, חיים של תאוות. גם היום אני עבד, אני מחויבת להתפלל כל יום, מחויבת לשמור שבת, מחויבת להתלבש בצניעות, מחויבת להדליק נרות שבת, להימנע מלהכשיל גברים בלבוש שלי, לא יכולה ללבוש את בגד הים האדום שלי וללכת לים, לא יכולה ללכת למועדון כדי לשתות ולרקוד, לא יכולה לרקוד באירוע מעורב, כמה איסורים, כמה ויתורים… קשה, לא? זו דרך אחת להסתכל על זה… אך יש עוד דרך… יפה בהרבה. היום אני שמחה יותר, היום החיים שלי השתנו לטובה, היום אני מקבלת הכל באהבה כי אני רואה את השגחתו של הבורא בכל רגע ורגע, היום אני מרגישה איך בורא עולם מחזיק לי את היד בכל צעד שאני עושה, היום אני מקבלת פי אלף יותר כבוד מגברים מכל תקופה אחרת בחיי, היום אני מוערכת יותר, היום אני שלווה יותר, תגידו אתם זה לא שווה את הכל? כל אחד מאיתנו הוא עבד, אחד הוא עבד של הזמן והתאוות ואחד הוא עבד של השם.. אני אומרת אם כבר להיות עבד, עדיף להיות עבד של המקור.
קיבלנו מדריך לחיים שמלמד אותנו כיצד עלינו לחיות, מה עלינו לעשות כדי להיות מאושרים, כיצד עלינו לנהוג בגוף שלנו, מה עלינו לאכול ומה לא, כיצד עלינו לנהוג עם הסביבה שלנו, הוראות שמדריכות אותנו כיצד להיות יהודים. מי יודע טוב יותר מזה שברא אותנו מה נכון לנו? פעם האמנתי שרק אם אתלבש בצורה מושכת, אמשוך אליי את האנשים הנכונים לי… היום אני מבינה שמשכתי רק את מי שלא הייתי צריכה. פעם חשבתי שלבלוט זה הדבר הכי כיפי ושווה, שהרי אישה זקוקה לתשומת לב ואנחנו בתחרות תמידית עם הנשים סביבנו מי נראית יותר טוב או מי לבשה את השמלה הכי שווה באירוע.. היום אני מבינה שאם אני לובשת בגד שבורא עולם אוהב, אני הכי יפה שהייתי אי פעם! רק מי שמתלבשת בצניעות תצליח להבין אותי. יש משהו בקדושה שמעניקה לך יופי ששום דבר אחר לא יעניק לך. אני לא מנסה לנצח אחרות, לא מנסה לבלוט יותר, את תשומת הלב שלי אני כבר מקבלת, רק שהפעם היא מגיעה מהמקומות הנכונים… והיא לא מגיעה לבד, היא באה עם שפע ענק של אור ואהבה!
פעם האמנתי שלהיות דתי זו עבדות. אני רוצה להיות חופשיה, חשבתי לעצמי, שאוכל לעשות מה שמתחשק לי, מה שמתאים לי, מה ש"עושה לי טוב". סירבתי להכיר באמת, העדפתי לא לשמוע ולא לדעת כי היה לי נוח להמשיך לחיות את החיים שחייתי… היה לי נוח להמשיך לספק את תאוות הגוף, להמשיך לחיות ב"חופש", להמשיך לעצום את העיניים ולחשוב שאני יודעת הכי טוב! טעיתי בגדול… כל התאוות וההנאות של העולם הזה שחוויתי כל חיי יחד לא משתוות להנאה שאני מרגישה אחרי שעה אחת של שיעור עם הרב יגאל כהן. נדמה לכם שהגזמתי? אני דבקה באמת, שום דבר בעולם לא הצליח למלא אותי יותר, לעבוד את השם זו זכות, לא מטלה, וזו הנאה אינסופית, התחושה הכי רחוקה מעבדות שיכולה להיות. "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבד חופשי" (ר' יהודה הלוי). כל חיי רדפתי אחר החופש וחייתי כעבד של תאוות העולם הזה, רק אחרי שהפכתי לעבד של השם, יצאתי לחופשי…
