לפני כעשר שנים אירע פיצוץ בצנרת של דירת "עמיגור" באשדוד והדירה הציבורית השכורה הוצפה במים, שחדרו גם לדירת השכנים מהקומה התחתונה. השכנה התלוננה בפני השוכרים על סימני העובש והפטריות שצמחו בקירות דירתה, ואלה פנו ל"עמיגור" בבקשה שתתקן את הליקויים. אלא שהנזקים לא תוקנו במשך שנים, עד שב-2009 השכנה החליטה למכור את דירתה תמורת 290,000 שקל, מחיר שלדבריה היה רחוק מלשקף את ערכה האמיתי שעמד לדבריה על כחצי מיליון שקל.
שנה לאחר מכן היא הגישה תביעה נגד "עמיגור", בטענה שהיא אחראית לירידת הערך של דירתה ולעוגמת הנפש שנגרמה לה ולילדיה. בעדותה במשפט סיפרה התובעת על החיים בצל מפגעי עובש ופטריות. "עמיגור" טענה מהצד השני כי דווקא רצתה לתקן את הדירה, אך שוכריה לא אפשרו לעובדים להיכנס, ובכך הרעו את מצבן של שתי הדירות. בעקבות זאת היא הגישה נגדם הודעת צד שלישי. "עמיגור" הוסיפה שהתובעת מכרה את הדירה במחיר הפסד מלחצים כלכליים, ומכיוון שלא התייעצה עם אף גורם מקצועי טרם המכירה, ולא בעקבות הנזקים.
הדיירים בדירה המושכרת הודו כי מנעו מנציגי "עמיגור" להיכנס לדירה, אך הסבירו שעשו זאת מכיוון שלא הגיעו להסכמות לגבי אופי התיקון ועל רקע סכסוך בנוגע לתשלום שכר הדירה.
השופט אריאל ברגנר ציין כי למעשה, אין מחלוקת על כך שהפיצוץ בצנרת בדירת "עמיגור" הוא שגרם לנזקי הרטיבות החמורים בדירת התובעת ולירידה הדרסטית בערכה. בהקשר זה השופט דחה את טענת "עמיגור" והתרשם כי התובעת ביקשה למכור את הדירה בעקבות הנזקים שהקשו על המגורים במקום, ולא עקב מצבה הכלכלי. עם זאת, הוא קיבל את הטענה שאחת הסיבות למחיר המכירה הנמוך הייתה נעוצה בכך שלא התייעצה עם גורם מקצועי לגבי שוויה.
בשלב זה, השופט ציין ש"עמיגור" הוכיחה שלא הצליחה לתקן את הנזקים בדירה השכורה בעקבות התנהגות הדיירים וייחס להם אחריות של 20% לנזקי התובעת. השופט קבע כי "עמיגור" אחראית למירב הנזקים, שכן הפיצוץ בצנרת היה הגורם העיקרי לנזקים וסירוב הדיירים היה גורם משני בלבד. לפיכך, השופט חייב את "עמיגור" לשלם לתובעת וילדיה 246,000 שקל עבור ירידת הערך ועוגמת הנפש שנגרמה להם, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 60,000 שקל. בעקבות קבלת הודעת הצד השלישי בחלקה, הדיירים בדירה השכורה יחזירו ל"עמיגור" את חלקם היחסי מסכום הפיצוי.
