זה ישב על הלב שלי הרבה זמן. אפילו שחכם סידי נפל בזה גם הוא כמו כולם, החלטתי מתישהו להתעורר. מישהו צריך להגיד את זה בקול חזק, לטעון, לצעוק, לצרוח: הקידמה הרגה את ה"ביחד". הרגה את הזוגיות, הרגה את המשפחה. זהו, אמרתי. תתעוררו אנשים. זה רק הולך ונהיה חמור יותר.

בואו נתחיל מסיטואציה פשוטה, שישי בערב. קידוש. גם אם אין קידוש, אז יושבים יחד לארוחה משפחתית, כל המשפחה. היום בחברה המודרנית, עד שאנחנו יושבים יחד, זה הישג. אבל אז במקום לשבת, לדבר, להיות כולם נניח אפילו סביב הטלוויזיה (כי הרי אין כוונה להגביל לגמרי את הטכנולוגיה), מה שקורה מסביב זה שכל אחד נמצא עם הנייד שלו, בפינה שלו, בעניינים שלו. זה בגוגול, זאת בוואטצאפ, ההוא בפייסבוק ואפילו ההורים באיזה גילול באתר מסוים. כולם יחד וכל אחד לחוד. אין ביחד, אין יותר. הרי חכם סידי לא ביקר אצלכם בבית, אז איך אני יודע? כי זו תמונה שחוזרת אצל כל משפחה בארץ היום. בואו נראה אם מישהו יחייב את הילדים להכניס את הניידים למגירה וינעל אותם. בואו נראה, אין סיכוי. תנסו, הלוואי ותנסו.

אגב, אל תבלבלו לי את המח שאצלכם זה אחרת. פשוט אתם או דתיים שלא מסכימים שישתמשו בנייד או במחשב בשבת (כאילו ביתר ימות השבוע זה לא קורה גם אצלכם), ואז עושים את זה הילדים בהיחבא. או שיש לכם ילדים קטנים, אז בינתיים אתם שולטים על זה. בינתיים. אח"כ בהשפעת ביה"ס והילדים האחרים, גם הם יגיעו לאותו המצב. וחוץ מזה, מה שיותר עצוב, זה שאתם בעצמכם עושים את זה.

רגע בואו ניקח דוגמא אחרת. דייט. פגישה עם מישהו מישהי. איזה כיף. הרי כולם רוצים להיות ביחד. אז אתה יושב עם מישהי ושניכם מקבלים הודעות ברצף. מחברים, ידידים ידידות ואקסים/ות. כל אחד מכם אומר לשני: "לא נורא, זה בסדר. תענה/תעני". אבל בלב עמוק שניכם אומרים, "מה זה? כמה הודעות? כמה אנשים? איך אפשר להיות בזוגיות עם אדם/אישה כזה/כזו.". נו הרווקים והרווקות מבינכם, בואו תגידו שחכם סידי מקשקש. צודק או לא?

אבל נניח נישאתם. איזה כיף (לא תמיד זה כיף גדול, אבל זה סיפור אחר). באמת? כל בן זוג מחזיק בדף פייסבוק. כל דף פייסבוק הפך להיות אתר פרטי של כל אחד. הודעות פרטיות, חברים פרטיים. בואו נראה אם אתם יודעים את הקוד של בן/ת הזוג. בודדים, אבל בודדים, עושים פייסבוק משותף. אז או שהם מחזיקים עוד אחד בעבודה, או שיש להם עוד אחד מזויף. אין מה לעשות זו האמת. דעו לכם למי שיש פייסבוק משותף יש לו זוגיות. היום הפייסבוק הפך להיות לפעמים אתר היכרות על הדרך. עצוב אבל אמיתי.

הטכנולוגיה ריסקה את האינטימיות. את הנבדלות מהאחרים בתוך הבית. פעם ההורים היו מגיעים הביתה, הילדים היו מגיעים הביתה, הייתה אינטימיות משפחתית. כל אחד התעסק בעניינים החשובים או המעניינים את המשפחה, את הילידם, האישה. מדברים על הביחד האישי בתוך 4 הקירות שלכם. שהיו רק שלכם. היום אין את זה. בתוך ארבעת הקירות האינטימיות של כל אחד ואחת ושל כל משפחה, חודר העולם, חודרים "זרים", אחרים, "יועצים למינם לענייני זוגיות" "יועצים לענייני משפחה" (כל עוד זה המשפחה שלכם מה אכפת להם "לייעץ". אבל עושים הפוך כשזה אצלהם) דרך הנייד, המחשב, הטאבלט, הסטאלבט או איך שלא יקראו להמצאה הבאה. אמא של חכם סידי, שהיא חכמה בפני עצמה אומרת תמיד: "מי שהמציא את כל הדברים האלה הלוואי שישלם מחיר גבוה". אז אם סטיב ג'ובס הוא אולי האיש, אז הוא כבר לא איתנו לשלם את המחיר. אבל אנחנו מידי יום ביומו ממשיכים לשלם את המחיר, בהתנתקות אחד מהשנייה, אחת מהשני, ילדים מההורים וההפך. נו תגידו שאני טועה. תגידו שאתם לא קוראים את זה הרגע ואומרים כמה שחכם סידי צודק. לי גבירותיי ורבותי זה נמאס.
שמישהו מההורים שקוראים את זה עכשיו, אפילו אחד, שיגיד שהוא לא מתגעגע לתקופה ההיא. עם טלוויזיה אחת, שכולם סביבה, עם טלפון קווי אחד בקושי (למי שהיה מזל) בבית, עם חוט. לערב שישי נטול אייפונים. שיגיד נו. שיגיד. אני מחכה. אין סיכוי. כולנו מתגעגעים לזה. אגב גם אם הילדים שלנו היו חיים אז, בתקופה ההיא, הם היו אומרים אותו הדבר. אבי ז"ל ואימי שתחייה היו מדברים ביניהם. אני מנסה לזכור מתי חזרתי הביתה ודיברתי עם בת הזוג שלי? היא הייתה בפייסבוק או השד יודע במה ואם הערתי, אז זה היה מסתיים במריבה. ואצלכם? נו. החכם מחכה.

אז תגידו. מה אתה רוצה חכם סידי, שלא נשתמש בפלאי הטכנולוגיה? מצידי כן. הסתדרנו איתם לפני כן. ואפילו טוב יותר. ואם אתם רוצים משפחה זוגיות, יחד, תמעיטו, תפחיתו, תסגרו כשאתם בבית. תעשו לכם שעה שעתיים של "רק אתם". כשאין שום גורם טכנולוגי לידכם. נטו לעצמכם. תנסו. תרוויחו משפחה, בני זוג. תנסו. ותיזכרו, ככל שיותר מחוברים אנחנו מנותקים. די בבקשה די.