גופתה של אסתר וינשטיין ז"ל נמצאה היום בצהריים בחוף הקשתות באשדוד, הרחק מהצפון מקום בו התמקדו החיפושים אחריה. הפתק שהשאירה ברכב, לימד מדוע בחרה לפגוע בעצמה דווקא בעירנו אשדוד.
בפתק שהשאירה וינשטיין ברכב מסוג יונדאי i10 בצבע שחור נכתב: "בעיר זו ילדתי את בנותיי, בעיר זו מתי בגלל בנותיי". מה שמסכם את שעבר עליה בשנים האחרונות.
סיפורה של וינשטיין הוא מורכב, היא יצאה בשאלה כאשר רוב בנותיה סרבו להמשיך עמה את הקשר ובחרו להישאר בקהילה החסידית, מה שהפריע לה מאוד, ולכן היא בחרה לפגוע בעצמה דווקא בעיר הזו, העיר בה התגוררה בחייה הקודמים.
אתר 'אשדוד אונליין מביא לכם את סיפור חייה המלא של אסתי, כפי שמופיע באתר השייך לאסתי ושימש אותה בתור עסק לאימון אישי והעצמה נשית, וכך כתבה אסתי את סיפור חייה "גדלתי כילדה חרדית בבית חסידי שורשי בבני ברק, "ילדה טובה מבית טוב" – זו ההגדרה שהכי התאימה לי:) התחתנתי בגיל 18 ובמשך 25 שנים ניהלתי בית למופת "לתפארת המשפחות החשובות" : חתונה, ילדים, נכדים (!) בגיל 42 לאחר התלבטויות רבות והתמודדות של יחיד שונה מול נורמות חברתיות אחידות, נוקשות ובלתי מתפשרות, עזבתי את ירושלים על כל הכרוך בה ועברתי לתל אביב, לחיים של עצמאות ויכולת בחירה".
בהמשך גוללה את ילדתי הבכורה ילדתי בגיל 19.5, "הילדה ילדה ילדה", הייתה ההגדרה… בגיל 21+ חבקתי שתי תינוקות בנות שנה ושנתיים. יום אחד הייתה לי סוג של הארה – שאין ממנה דרך חזרה: הבנתי שאני יודעת לטפל בבנותיי פיזית אך אין לי כלים או ידע בסיסי להבין מה הן צרכיהן הרגשיים! החלטתי: אני רוצה הדרכה איך להיות אימא יותר טובה!
וכאן התחיל הרומן שלי עם לימודי פסיכולוגיה… השתלבתי בקבוצה להדרכת הורים ונשאבתי בהתלהבות לחוויות והתובנות החדשות שרכשתי. החלטתי שאני רוצה להעביר את הידע החדש הזה הלאה, לעוד אימהות – ילדות כמוני… יצאתי ללימודי הנחיית קבוצות הורים והוסמכתי כמדריכת קבוצות הורים ומבוגרים מטעם משרד החינוך. בהמשך הרחבתי את הידע בלימודי פסיכולוגיה בתחומים שונים, כגון: כלים בתקשורת, פסיכודרמה, טיפול בטראומות, טיפול רגשי באמצעות קלפים טיפוליים ותחומי פסיכולוגיה נוספים ככל שהחברה החרדית אפשרה.
בגיל 33 הייתי אימא ל-7 בנות כשהגדולה בהן היא בת 14 שנים. לקראת גיל 40 חוויתי מספר חוויות מטלטלות שהציר המרכזי שלהן היה – חוסר שליטה במה שקורה איתי בפן האישי והזוגי ועוד יותר עם ילדותיי – בתוך המסגרת הסגורה והמסוגרת של החברה בה חייתי, הגעתי למצב שחוסר האינטגריטי בין מה שאני עושה לבין מה שאני מאמינה היה כה גדול עד שלא הצלחתי לקום מהמיטה ואיבדתי את הרצון לחיות.. ואז שוב הגיע ההארה, שכמו שתיארתי אין ממנה דרך חזרה: יכולת הבחירה שלי היא כל-כך מצומצמת שלא נותר לי אלא להחליט איך להרגיש עם מה שקורה סביבי, וההרגשה היא של מחנק, וחוסר אונים.
החלטתי לצאת מהמעגל הזה של "כאילו שליטה" – ובחרתי לקחת אחריות ולהחליט החלטות בהתאם לערכים שלי. לצערי, לא היה מקום בחברה אליה אני משתייכת – לסוג כזה של החלטות. בחברה החרדית אין מקום לאחר, לשונה, לזה שלא הולך בדיוק בתלם – כלומר : בשביל הצר שנסלל לפני שנים רבות ולא שונה עד היום.
יצאתי מירושלים לתל אביב, מרחק שעה נסיעה ושנות אור בהוויה! האושר הגדול שהרגשתי מהרגע הראשון, גרם לי להבין שגם בעולם החדש שאליו הגעתי זה עתה, אני רוצה להמשיך לעזור לאחרים לעשות שינויים ולהתקדם בחיים! וזה מה שאני עושה היום, מספרת לאנשים את סיפור חיי, ממקום של כוח ועצמה לבחור לעשות שינוי, למרות ויחד עם האתגרים שבדרך!
אני מאמנת אישית מוסמכת מטעם "מכון אדלר" ויועצת במרכז הל"ל, האגודה ליוצאים לשאלה בישראל, מעבירה הרצאות וסדנאות קבוצתיות להעצמה, ייעוץ ואימונים פרטניים, כל זה – כדי לתת לכל אחד כוח והשראה, להכיר את העוצמות והכוחות שיש בו על מנת לבחור להגשים את המטרות שלו בחיים".
כך סיימה אסתי את סיפורה האישי, כאמור במשך מספר שנים גרה אסתי בתל אביב, ולאחר מסע גירושין ארוך, ניתקו בנותיה של אסתי את הקשר עימה, ולמרות ניסיונותיה הרבים לא הסכימו לחדש איתה את הקשר, פרט לבת אחת שחזרה איתה בשאלה.
היום, לאחר שבעה ימים בהם הוגדה כנעדרת, נמצאה אסתי כשהיא ללא רוח חיים, כאשר היא שמה קץ לחייה ברכבה הפרטי.
