בתחילת השבוע הוכו רבים מתושבי אשדוד בתדהמה כאשר נודע להם כי דניאל וקנין הדייג, דמות מוכרת ואהובה בעיר, הלך לעולמו ממחלה קשה והוא בן 58. כאלף איש ליוו אותו בדרכו האחרונה, ביניהם דייגים שהגיעו מכל הארץ. דניאל ז"ל גדל באשדוד, במשפחה ברוכת ילדים, 11 במספר. "אנחנו משפחה גדולה, מלוכדת ומאוחדת", מספרת האחיינית, "לכל אחד מאיתנו יש פינה בלב שמיוחדת לדני, הוא היה 'הגבר' של המשפחה, הוא היה משענת, כל הזמן דאג והייתה בו חמלה. אנחנו לא מעכלים שהוא איננו. זו אבידה שהשאירה צלקת שקשה לתאר".
משפחתו מספרת כי דניאל נפטר בהילולה של רבי שמעון בר יוחאי. "הוא רצה שניקח אותו להילולה בהר מירון. במקום לקחת אותו, קברנו אותו", הם אומרים. הוא אהב את המשפחה, את החברים ואהב את הים אהבה עזה, "הים היה אישה שנייה", אומרת האלמנה. "הכרתי לו את הים לפני קרוב ל-30 שנה", מספר אחיו יוסי, "עבדנו יחד כדייגים עד שנת 93'. אז התהפכה הסירה שלנו, וקיבלנו את החיים במתנה בפעם הראשונה. דני המשיך לעבוד כדייג, ואני עברתי לענף הבניין, והייתי עוזר לו בערבים".
משפחתו מספרת כי דני ניצב מול המוות פעמים רבות, ולא רק באתגרים שהציב לו הים. הוא ניצל בנס מתאונת דרכים אחת, ולפני שש שנים נפצע אנושות בתאונת דרכים חזיתית עם משאית כאשר הוא רכוב על אופנוע. לפני כשלוש שנים יצא לקרב האחרון, כאשר בעקבות כאב בחזה גילו כי חלה במחלה קשה. "הוא האמין שינצח", אומרת האחיינית, "הוא נלחם בכל כוחו".
דניאל היה ידוע לא רק בשל היותו דייג אלא גם בזכות נתינה האינסופית שלו לזולת. כל מי שמגיע לנחם את המשפחה מספר על ידו הרחבה והעזרה שדני הושיט. "כל מי שהיה צריך משהו היה פונה אליו או שהיו מפנים אותו לדני", מספר אחד החברים, "הוא היה מלא בשמחת חיים, וכל הזמן היינו סביבו". אחיו מספר כי בכל ערב ראש חודש היה דני עולה לבית העלמין, לקברים של חברים שנפטרו, ומדליק נר בכל אחד מהם. "הוא היה נותן מעשר מכל דבר, דואג לזולת, היו בו הרבה מידות טובות. היה נותן גם ממה שאין, תמיד עזר בכל תחום. גם חיים הוא הציל. היה לו חבר שנפצע בלב ים, ודני הציל אותו ממוות והביא אותו לרציף בנמל".
בשבוע שעבר מלאו לדני 58, ובני המשפחה חגגו לו יום הולדת. הם מספרים כי אף פעם הוא לא רצה לחגוג ימי הולדת, אבל הפעם לראשונה הוא חיכה למסיבה. בכל יום שישי בצהריים הוא היה מגיע עם האחים והחברים לאחותו הגדולה, לקבלת שבת. בפעם האחרונה שהוא היה אצלה, הוא לא רצה לעזוב. "כל החברים זכו להיפרד ממנו" אומרת האחיינית. "אני רוצה להודות ל'חשמל סמימי' על מה שעשה למעננו בסוכת האבלים ובבית בזמן השבעה", אומר יוסי, "למסעדת אלאדין, בוטיק הפיתה, קייטרינג אסרף, דוד אלמליח וגמ"ח סוכת רחמים. הם חברים שלו מילדות, ומיוזמתם התנדבו כל אחד בתחומו לקיים מצווה". דניאל הותיר אחריו אישה ובן. יהי זכרו ברוך.
