אין ספק שהשמאל בישראל השתלט על הנרטיבים כמו ״מחנה השלום״ ו״זכויות אדם״, כאילו יש לו מונופול עליהם, ואילו הימין ניכס לעצמו את ״הציונות״ ו״הפטריוטיזם״ בגרסותיו השונות. המציאות כמובן מורכבת יותר. משמעות ״הימין״ ו״השמאל״, ״ציונות״, ״מחבל״, "כיבוש"… לכל אחד את ההגדרה שלו, ושלא יהיה ספק, אין אחידות דעים לניסוחים כאלו ואחרים אפילו במחנות עצמם.
התמונה היא מורכבת הרבה יותר, אבל אם צריך לפשט את כל הקונפליקט הביטחוני כרגע ולהנגיש אותו לכלל הציבור הייתי מתאר אותו כך. הצד הפלסטיני אומר: אם תסירו את המחסומים שמשפילים אותנו ומקשים על המציאות היומיות שלנו, אנחנו נפסיק את ההתנגדות המזוינת. ואילו הצד הישראלי טוען: הפסיקו את הטרור לאלתר ורק אז נסיר את המחסומים. אבל בשל חוסר האמון התהומי השורר היום בין שני הצדדים – שום דבר לא קורה. למה הדבר דומה? לשני סוחרים משני צדי האוקיאנוס. האחד אומר: שלח לי את הסחורה ואני אעביר לך כסף, ואילו הסוחר השני עונה, קודם אתה תשלח לי את הכסף ואז אעביר את הסחורה. אז ככל שמדובר בסוחרים שהם נעדרי מטענים רגשיים, הם הצליחו לייצר פתרונות בדמותם של בנקים מתווכים, ערובות ועוד. מה שגורם לי להאמין שפתרון כלשהו אכן אפשרי. כך גם רף העוינות הגבוהה השורר היום בין שני הצדדים, לא בהכרח יהווה מכשול לנורמליזציה בטווח הארוך, ראו ערך יחסינו היום עם גרמניה היום. הפשטנות של הטיעון שלי לא לוקחת כמובן בחשבון את כל רכיבי המשוואה. ערביי ישראל מצד אחד, פלסטינים מהגדה וממזרח ירושלים, מהצד השני וכמובן העזתים.
לא יתכן שהפלשתינים יקבלו 2 מדינות, בעזה ובגדה, ואילו העם היהודי מדינה אחת (בקושי). כל מו"מ והסכם חייב לכלול הסדר עם כל הגורמים, ולסיים אחת ולתמיד את כל התביעות מהצד הפלסטיני. למרות מה שמשדרת היום התקשורת בישראל, אני דווקא נוטה להאמין לעשרות עדויות שהובאו בפניי כי אבו מאזן כן מנסה לעצור את גל הטרור ולהשליט סדר בגדה, אך הבעיה היא שהוא אינו שולט על רצועת עזה, וללא עזה אין פתרון.
ברגעים אלו ממש מלך סעודיה סלמאן בן עבד אל־עזיז, נמצא בביקור היסטורי במצרים, ונשיא מצרים אל-פתאח א-סיסי, זקוק נואשות לסיוע כלכלי מסעודיה, עמה יש לישראל ולארה״ב אינטרסים משותפים. אני אישית חושב שישנה כאן הזדמנות היסטורית שאסור לפספס. אני מציע כי השטח על תושביו של רצועת עזה יוחזר לריבונות מצרית בתיווכה של ארה״ב וסעודיה, ומצרים בתמורה תקבל חבילת סיוע שמנה לטובת שיקום הכלכלה המצרית ופיתוח הרצועה. במקביל, תתחייב ישראל בגיבוי מדינות ערב המתונות וארה״ב לפתוח במו״מ מול הרשות הפשלתינית.
אי פתרון של הסכסוך והמשך ״ניהולו״ לא לוקח בחשבון את האיסלמיזציה של האוכלוסייה הפלשתינית והערבית בישראל, וכן התחזקותם של חמאס ופלגים מיליטנטים וקיצונים ממנו על חשבון המתונים.
