בתור אדם המבלה כל היום בפייסבוק אני רגיל לכתוב פוסטים, אבל העורך מתעקש שהפעם קוראים לזה טור. מה לי ולטורים? הטור היחיד שאני מכיר הוא נועם טור. כתבתי הרבה דברים בחיים שלי, תסריטים, שירים, ספרים (בתהליך). אף פעם לא כתבתי טור. טור מזכיר לי תור, מי בכלל אוהב תורים? לי האמת אין בעיה עם תורים, ברוב המקרים מעבירים אותי בלי תור, ככה זה כשאתה נכה. כן, כן, צאו מההלם, המשיכו לקרוא. מה שיפה במלאכת הכתיבה היא האפשרות להעביר קודם את עולמך הפנימי ורק אחרי זה, אם תרצה, את הקליפה החיצונית. בניגוד מוחלט למה שקורה בדרך כלל ברחוב.
אנשים נוטים לשפוט לפי מראה חיצוני וגם לקבוע פסק דין. עבור האנשים ברחוב אני נכה מסכן שלא יכול לדבר, לא יכול לחשוב, לא יכול כלום בעצם. במהלך השנים יצא לי לצפות בתגובות שונות ומשונות לנכותי: מבטי רחמים, הסטות מבט, קריאות "רפואה שלמה", ואפילו "איכס". ברוב המקרים אין לאנשים כוונה לפגוע, להפך, הם רוצים למנוע אי נעימות, אך לעתים מתאמצים קצת יותר מדי. כדי למזער את חווית ההבכה ההדדית, בטור שלי הפעם הכנתי מדריך קצר להתנהגות הולמת מול אנשים עם מוגבלויות. הנה כמה טיפים:
1. אם אתם מדברים עם אדם בכיסא גלגלים אל תעמדו קרוב מדי. לא כל הנכים יכולים להרים את הראש והאזור הרגיש שלכם לא תמיד נוף נחמד. אלו שכן יכולים להרים את הראש מסתכנים בתוספת אחוזי נכות עקב צוואר תפוס. גם אל תתכופפו לאורך כל השיחה. זה יוצר מצב מביך. אלא אם את בחורה יפה עם מחשוף.
2. אם הילד שלכם רוצה לשאול שאלות או נועץ מבטים, אל תנסו להשתיק אותו או להסתיר את עיניו עם היד שלכם. תעשו את זה בבית, כשתתפסו אותו צופה באתרי פורנו.
3. אל תשאלו את המלווה שלי "הוא מדבר?". אני לא רק מדבר, אני אפילו שר, ומצחקק בתגובה לדגדוגים!
4. אל תחייכו אליי בלי סיבה. בטח אם בדיוק יום ראשון והדבר האחרון שמתחשק לכם בעולם הוא לחייך.
5. כשאני לא לוחץ את ידכם בחזרה זאת לא סיבה להיות מובך או למשוך לי באף. אם אתם בקטע של נגיעות, אפשר לגעת ביד, לטפוח קלות על הכתף ואפילו להתנשק צרפתית. שוב, בתנאי שאת בחורה יפה.
6. אל תשאלו מה קרה לי, תשאלו מה היה קורה לכם אם זה לא היה קורה לי. רמז: סטירה. אל תתבלבלו, אין לי בעיה לדבר על הנכות ולספר לכם כל מה שתרצו לדעת, אבל יש דרכים לשאול ולדעתי זה גם לא
אמור להיות הדבר הראשון שאתם אומרים לי. אם אתם בקטע של להתחיל את השיחה בנושאים מביכים, אפשר לדבר על הבחירות.
7. אם נסעתם ברכבכם, אבדה דרככם ואתם מחפשים עזרה בכיוון, יש סיכוי שאני כן יכול לעזור לכם. בכל זאת, את רישיון הנהיגה שלי קיבלתי כשעוד הייתי בטיטולים. ולא, הקשיש הרוסי עם הכלב לא יודע איפה זה מועדון החתול והכלב.
8. אל תדחפו לי מטבעות בתוך היד. אמנם אני מתקיים מקצבת נכות מגוחכת והיד שלי תמיד בתנוחה כאילו אני מבקש משהו, אבל לא, אני טרם מקבץ נדבות. אם אתם בכל זאת מתעקשים, תדחפו שטרות בבקשה.
9. אם אתה שומר בקניון, עשה את עבודתך! כלומר, שאל אם נשק יש. שנים אני מגיע עם תשובה מוכנה "כן, יש לי טורפדו שיוצא מהגלגלים!", אבל לא נותנים לי הזדמנות לירות.
10. הכי חשוב – אל תשכחו שאנשים עם מוגבלויות גם הם אנשים! יש אנשים שאין להם כסף, אנשים שיש להם כסף, אנשים יפים יותר, אנשים יפים פחות, אנשים גבוהים, אנשים נמוכים, אנשים בהירים, אנשים כהים, אנשים עם טראומות נפשיות, אנשים עם מגבלות פיזיות. בסך הכול כולנו אנשים בשר ודם עם מחשבות, רצונות ורגשות. השונות היא רק בתוך הראש.
עד כאן הטור שלי להפעם. מקווה שהצלחתי לעמוד במשימה. כלומר, לשבת. מוזמנים להיכנס לעמוד שלי בפייסבוק ולהציע חברות/לעקוב. https://www.facebook.com/alexfridman
