בשנה שעברה נמנתה המאסטרנטית דליה הילל-טבול מאשדוד עם 12 המצטיינים הארציים של פר"ח, פרויקט המערב אלפי סטודנטים בפעילות של חונכות לילדים הזקוקים לעזרה לימודית ורגשית. לרגל זכייתה שוחחנו עמה ולמדנו כי דליה, המתמחה בחינוך לליקויי שמיעה, נולדה וגדלה באשדוד, והיא בת להורים חירשים. הורי אביה עלו ממרוקו והיו בין המשפחות הראשונות שהתיישבו באשדוד. דליה ואחיה הביולוגים שומעים, אך משפחתה שימשה גם משפחה אומנת במשך שנים לבנות לקויות שמיעה. "זה היה החלום של אימא שלי, והבנות שהיו אצלנו במסגרת אומנה הן אחיות לכל דבר". סיפרה כשהתראיינה ל"מגזין", והוסיפה: "לדעתי, חשוב לנסות לקדם את אוכלוסיית לקויי השמיעה מהפן הרגשי חברתי ולא רק מהלימודי".
דליה הכירה את בעלה, עו"ד מאיר הילל-טבול, לפני שש שנים, הם נישאו וכיום הם הורים לנועם (3.5). בעלה למד את שפת הסימנים בזכות היכרותו את המשפחה, והוא מייצג רבים מקהילת לקויי השמיעה, ולאחרונה אף החליט יחד עם שותפו עו"ד איגור גונטמכר, להעניק הנחות מיוחדות ללקויי שמיעה מאשדוד במסגרת תביעות שהם מגישים מול המוסד לביטוח הלאומי. "אנחנו פרו אקטיביים למען הקהילה", הגדירה זאת דליה. ואכן, מתברר כי קהילת לקויי השמיעה והחירשים בפרט נתקלים בקשיים ממשיים במה שקשור לקבלת שירותים משפטיים. מאיר ועו"ד איגור גונטמכר פתחו את משרד עורכי הדין גונטמכר הילל-טבול, המתמחה בתביעות נזקי גוף, רשלנות רפואית ותאונות עבודה, ומעניק שירות מיוחד ופרטני לקהילת לקויי השמיעה, כמו למשל בנושא תביעות נכות מול המוסד לביטוח לאומי, נושא בעייתי כשמדובר באנשים חירשים ובעיקר בנשים חירשות, ועל כך נרחיב בהמשך.
שיחות סלון בשפת הסימנים
"דליה לימדה אותי את שפת הסימנים וגם חמי, יוסי אלחרר", מספר עו"ד הילל-טבול. "חמי הוא נגר, עצמאי, מצליח ובעל שם, שזה נדיר בקהילת החירשים. חמותי נאווה היא מעצבת תכשיטים, אמנית, מציירת, מפסלת. היכולות שנמנעו מהאוזניים, ירדו לידיים. הם נתקלים בקשיים ובעיקר בבורות. הצליל שהחירש מפיק בדיבור מתורגם לכשל מוחי, והרבה חושבים שאולי החירש הוא משוגע. גם המינוח 'חירשים אילמים' אינו נכון. היכולת להפיק דיבור, לא נפגמה אצלם. לאדם אילם יש שיתוק במיתרי הקול, ואילו החירש לא מפיק דיבור כי צריך להשקיע הרבה כסף כדי להסביר לו איך להגות צלילים. למשל, כדי ללמד את האות ר', נותנים לחירש לגרגר מים בגרון. מי שעבדו איתו והושקע בו כסף, יודע לדבר. אחרת יש בעיה. צריך לעבוד על יכולת, הרי הם לא שומעים את עצמם ולא אחרים, וצריך ללמד אותם לייצר טכניקה. בגלל ההווי המשפחתי גם הילד יודע את שפת הסימנים, וזאת כדי שיהיו לו שני סבים וסבתות לתקשר עימם".
זה לא קשה לפעוט ללמוד את שפת הסימנים?
"נהפוך הוא. בגיל צעיר יותר קל ללמוד את שפת הסימנים, זה יותר אינטואיטיבי כשאין יכולת לדבר. הוא יודע שסבא לא ישמע אם יגיד שהוא רעב, למשל, והוא הבין שצריך לעשות המחשה. הוא יודע להגיד בשפת הסימנים מילים כמו 'אבא', 'אמא', 'מתוק', 'טעים', וכשהוא נעצר הוא מאלתר, הוא עושה פנטומימה, מימיקות בפנים, חיוך, וזה מקסים".
איך מתנהלת, למשל, ארוחת שישי בשפת הסימנים?
"הקידוש הוא שקט, רק מרימים את הכוס. כדי לומר 'בתיאבון', דופקים על השולחן. גם כשמדברים לאדם שומע, צריך להתחשב במי שאינו שומע, ואז נוטים לאחור כדי שהם יוכלו לקרוא שפתיים. ככה החירש פחות מרגיש מקופח או לא חושב שמדברים עליו. בנוסף צריך לדבר באופן איטי, ולפתוח את הפה כמה שיותר. יש לארוחה משותפת כזו כל מיני היבטים, כמו למשל, סדר הישיבה. חירש יושב מול חירש ולא אחד על יד השני, כי הם צריכים לתקשר ביניהם בשפת הסימנים, והם מדברים המון ביחס אלינו. כשאנחנו מתארחים בימי שישי, ופורשים מהשולחן, הם עוד ממשיכים לדבר. אין אפשרות לשוחח בטלפון, אז המפגש מנוצל להחלפת מידע, והם מדברים עד השעות הקטנות. קרה לי לא פעם, שהגעתי אליהם מאוחר, ונכנסתי בשקט לבית כי הייתי בטוח שישנים ולא רציתי להעיר את השומעים, ופתאום אני נתקל ב-40 איש וכולם מדברים בשפת הסימנים, זה מדהים, ולדעתי השקט מייצר המון נימוס".
מאיר מציין כי קהילת לקויי השמיעה היא קהילה די סגורה. "הכרתי אותם לאט לאט", הוא אומר, "חמי הוא דמות מוכרת בקהילה, לא רק באשדוד. הופעתי בהרצאות במועדון חירשים, אני פוגש אותם באירועים, הם יודעים מי אני ונחשפים אלי גם דרך הפייסבוק, וכך למדתי שיש להם קושי למצות זכויות. הם צריכים מתורגמנית, אבל הבעיה שהיא לא יודעת לתת עצה מההיבט המקצועי, היא משמשת בעצם כמיקרופון. כאשר הם מגיעים לוועדה בביטוח לאומי, מתקיים ביניהם שיח חירשים הלכה למעשה. אנחנו עוזרים להם למצות את הזכויות. די קל לאשר לחירש אי כושר עבודה, זה ברור מאליו שחלק גדול מהשוק סגור בפניו, והאפיק התעסוקתי שלו מצומצם".
למה קשה לקבל קצבת נכות? הלא ברור שמדובר בחירש?
"בביטוח לאומי במישור הזה התביעה מתחלקת לשניים: המשוכה הראשונה שצריך לעבור היא נכות רפואית, והמשוכה הבאה היא השפעה תפקודית וכמה הנכות מתנגשת ביכולת לעבוד. למשל, צלם שיתעוור יאבד לגמרי את היכולת לעבוד, אבל עורך דין קטוע רגל, לא יהיה זכאי לנכות מלאה כי הוא יכול לדדות לאולם. במסגרת של נכות כללית צריך לעבור את שתי המשוכות כדי לקבל קצבה. אם עברת רק אחד מהם, אתה לא זכאי לקצבה. הצלחנו להוציא קצבה להמון חירשים, אחרי שבמשך שנים הם לא קיבלו. הקושי קיים בעיקר אצל נשים, ואני לא מבין איך ארגוני הנשים לא מקימים קול צעקה על כך. בביטוח לאומי יש גישה האומרת שאם אישה לא עבדה ב-12 החודשים האחרונים היא נבחנת על פי מבחני עקרת בית. בוחנים את היכולת שלה לתלות כביסה, לנקות, לבשל. רק אם אישה עבדה שנה לפני כן, בוחנים כושר עבודה. אבל גבר תמיד ייבחן על פי אי כושר עבודה, גם אם לא עבד יום אחד בחייו. לגברים יותר קל לקבל קצבה, ולנשים זה מגיע למבחני סיעוד והיא בכלל לא מבינה שהיא נבחנת במבחני עקרת בית.
כדי לקבל קצבה היא צריכה להביא היבטים שמקשים על תפקוד בתוך הבית, כי מה שבודקים זו היכולת להיות עקרת בית או לא. הייתה לנו לקוחה שלא הצליחה לקבל קצבת נכות במשך 22 שנה. לקוחה אחרת קיבלה קצבה לאחר שהראתה כי יש הפרעת הסתגלות והיא נוירוטית. למרות כל הבעיות הרפואיות שלה, אם הפן הנפשי לא היה נכתב, הבקשה שלה הייתה נדחית כי היו כותבים שהיא לא איבדה 50% מכושרה לתפקד כעקרת בית".
במקרה אחר, א', כבדת שמיעה הלוקה במחלת הסוכרת, נדחתה שוב ושוב על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולאחר התערבות המשרד קיבלה מענק בסך עשרות אלפי שקלים, וכן קצבה חודשית למשך כל ימי חייה בסכום מצטבר של מאות אלפי שקלים. התובעת, לצערה הגדול, נדחתה פעם אחר פעם על ידי הפקידים בביטוח הלאומי, וכמעט והתייאשה, למרות מצבה הרפואי המורכב. למי שאינו יודע, ליקוי שמיעה/סוכרת מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי ומופיע בספר התקנות "קביעת דרגת נכות". גם כאן עו"ד מאיר הילל-טבול ועו"ד איגור גונטמכר, הפנו את א' לרופאים המטפלים בקופ"ח לשם עריכת מספר בדיקות נוספות, אשר יש בכוחן לשנות את החלטת המוסד לביטוח לאומי. לאחר ביצוע הבדיקות הנדרשות, הוגשה על ידי משרד עורכי הדין תביעה לביטוח לאומי, ולאחר הליך ממושך אישר המוסד לביטוח לאומי את תביעתה מבלי שנדרשה להתייצב לוועדות רפואיות.
ויש מקרים שמחוסר ידיעה, הזכאים אינם פונים לביטוח לאומי. "הוצאנו קצבה לבחור שלא פנה לביטוח לאומי כי הוא לא הבין שהוא יכול גם לעבוד וגם לקבל קצבה", אומר מאיר. "ביטוח לאומי רוצה לעודד נכים לצאת לעבוד, לתת תמריץ שלא יישארו בבית, ועד תקרת שכר מסוימת הוא משאיר חלק מהקצבה". היכולת לתקשר בשפת הסימנים הופכת את הדרך לפתרון למהירה ויעילה יותר. מדובר בבשורה של ממש לציבור גדול באזור אשדוד והסביבה, שעד היום התקשו להעביר מסרים, וחשוב לא פחות – לקבל הסברים מקצועיים. "אנחנו מכירים בקושי, והרבה פעמים מזהים את הקלות בהשגת הזכות", אומר מאיר. "סייענו לקהילה, למעוטי יכולת. לפעמים עצה טובה יכולה לשחרר לאדם את מה שמגיע לו, וזה כיף".
