הסיפור הפיקנטי הבא קשור לבני זוג שהיו נשואים במשך שלושים שנה, ונאבקו כעשר שנים על חלוקת הרכוש ביניהם. לאחרונה התיק הסבוך הוכרע בבית המשפט לענייני משפחה, שדחה כמעט את כל דרישות האישה, שהמרכזית ביניהן הייתה: קבלת חלקה במוניטין האישיים ונכסי הקריירה של בעלה.
עורכת הדין, המייצגת את הגבר, הסבירה במהלך ההליך המשפטי את המושג 'מוניטין אישיים', שהינו מושג משפטי המתייחס להפרשי השתכרות משמעותיים ביותר בין בני הזוג עם גירושיהם. לדבריה, הלכה זו התקבלה, בעקבות הרצון לאפשר לאותם בני זוג אשר הקריבו את התפתחות הקריירה שלהם למען בניית הבית והמשפחה, שלא ליפול בצורה משמעותית ברמת החיים, כתוצאה מעזיבתו של המפרנס העיקרי את הבית. למעשה, כאשר האישה הופכת לעקרת בית, או לבעלת משרה חלקית, כדי להקדיש יותר זמן לגידול הילדים, בעוד בעלה עושה חייל בקריירה ומחזיק את בני הזוג ברמת חיים גבוהה מאד, קמה עילה לתביעת חלקה במוניטין האישיים, במקרה ובני הזוג החליטו להתגרש.
במקרה זה, שימשה האישה כעקרת בית, בעוד הוא שימש כעובד בכיר בחברה ביטחונית, ובהמשך כמנכ"ל של חברה גדולה בשוק הפרטי. לטענתה, התקדמותו בעבודה באה על חשבונה, שכן הוא התקדם בסולם בעוד שהיא גידלה את שני ילדיהם, הבוגרים כיום.
אלא שתוך כדי ההליכים המשפטיים, בהיותו בן 60, נאלץ הגבר לעזוב את עבודתו, עקב תהליכי התייעלות בחברה שבה הועסק, ושינוי הגדרת תפקידו. האישה ביקשה, שבית המשפט לענייני משפחה יורה לגבר להמשיך ולשלם לה את רכיב המוניטין האישיים, בין אם יחזור למעגל העבודה ובין אם לאו. לטענתה, נסיבות הפסקת עבודתו נעשו בחוסר תום לב, שכן הוא יכול היה להישאר בעבודתו בשכר מצומצם ובשינוי תפקידו ותנאיו הסוציאליים, אך בחר שלא לעשות כן ולכן הועזב. לטענתה, הגבר עשה זאת רק על מנת שלא לחלוק עימה את כספי המוניטין האישיים, ולאור זאת, לדבריה, יש לחייבו בתשלום, תוך התחשבות בהכנסתו הפוטנציאלית.
ביהמ"ש: "לא ניתן לחייב את הגבר לעבוד, רק כדי לשלם לאישה נכסי קריירה"
"בית המשפט דחה את טענת האישה, תוך ביצוע אבחנה בין תביעת מזונות, לבין תביעה למוניטין אישיים", אומרת עורכת דינו של הגבר. "לשיטת בית המשפט, בתביעת מזונות ניתן לדרוש תשלום על בסיס כושר השתכרות פוטנציאלי, אך תביעת רכוש ניתן לממש רק על בסיס קיומה של הכנסה בפועל".
חרף כך, בית המשפט הכיר בזכותה של האישה לחלקה במוניטין האישיים של הבעל ובנכסי הקריירה שלו, אך עם זאת קיבלה את טענת הבעל, כי לא ניתן לחייבו להמשיך לעבוד בגיל 60, רק כדי שישלם לאישה נכסי קריירה.
"בגיל המבוגר, שבו נאלץ הגבר לעזוב את מקום עבודתו, קיים קושי רב למצוא משרה חדשה ובכירה כזו שהייתה לו", נאמר ע"י פרקליטתו של הגבר. "באשר לחיפוש עבודה במשרות פחות בכירות, הרי שגם חיפוש זה נתקל בקשיים, בהיותו של הגבר 'אובר קוואליפייד', בעל כישורים עודפים על התפקידים המוצעים לו".
בהחלטת בית המשפט נקבע עוד, כי אם הבעל יחזור לשוק העבודה, ויעבוד במשך תקופה רציפה של 12 חודשים, בשכר שיעמוד על 45,000 שקלים ברוטו לחודש, תחול עליו החובה לשלם מוניטין אישיים לאישה. הסכום שאותו ישלם יהיה בהתאם לקביעתו של אקטואר שמונה מטעם בתי המשפט ונתן חוות דעת בעניין.
האישה דרשה את הכסף מהבעל – כאילו נפטר כבר
נוסף על תביעת המוניטין ונכסי הקריירה, הגישה האישה, כאמור, גם תביעה לחייב הבעל עוד בחייו לשלם לה את קצבת השארים בתשלום מראש וחד פעמי. עם גירושי הצדדים, איבדה האישה את זכותה כמנויה על שארי הבעל (כלומר כמי שתיתמך על ידי קרן הפנסיה במקרה וימות), בעוד שבנישואיהם נהנתה מהזכות למחצית הפנסיה החודשית שלו.
לטענת האישה, יש לאשר לה את קצבת השארים, ולהורות לגבר לשלם לה את הקצבה מראש על פי סעיף בחוק שרות המדינה גמלאות. אלא שגם טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט, בקובעו כי כל עוד הגבר בחיים, לא קמה לאישה זכות לקבל את חלקה בפנסיית השארים שלו. גם בקשת האישה, לחייב את הבעל לערוך לה ביטוח חיים בגובה הפנסיה, שישולם מדי חודש ובו היא תהיה המוטבת הבלעדית, נדחתה על ידי בית המשפט. "מדובר בפתרון שצריך לקבל את הסכמת שני בני הזוג, ולא ניתן לכפות אותו על הגבר", קבע בית המשפט.
