יום האישה???

השבוע "חגגנו" את יום האישה הבינלאומי. כן, "חגגנו" במרכאות. אנחנו לא באמת צריכות יום מיוחד בשנה כדי לחגוג את היותנו נשים, אבל כשיש סיבה למסיבה, אז למה לא?!

יש לנו יום ("אחד") בשנה שאנחנו יכולות להתפנק, או לפחות להכריז שמגיע לנו. יום שבו נוכל להרגיש (אולי) מחוזרות, נאהבות וליהנות מקצת יותר נעים בגב, ובנוסף לשחק את "הקשוחות" שעומדות על זכויותיהן החברתיות והסוציאליות. אנחנו עושים קצת מישמַש מהרעיון המקורי של אותו "יום הפועלות" ההיסטורי, ומשלבים בו קוקטייל של יום האם ויום הולנטיין, תערובת פוליטיקה, סוציולוגיה ומגדר, ובעיקר תיבול חריף של פמיניזם.

חגיגה ממש! לתפארת מדינת ישראל. עד כאן הציניות. ומעכשיו הרצינות.

שמעתי מישהי ביום האישה, אומרת: "זה מרגיש כאילו אנחנו מצורעות". הבנתי את הכוונה שלה. התחושה שאולי היום הזה דווקא מעודד תודעה קורבנית אצל נשים ונותן לגיטימציה להדגיש את המקומות ה"חלשים" שלהן, במקום את ההיפך. דוחף לשים את הפוקוס על ההדרה, במקום על ההידור.

אין ספק שיש לנו במה להתהדר, אבל לא זה העניין. השאלה היא מה עושים עם כל היכולות, הכישורים והחוזקות הנשיוֹת האלה?

נכון שברוב המקומות חגגו כראוי את הנשיוּת ונתנו לה מקום של פאר וכבוד, בחלקם אף השתתפתי בעצמי, אבל כשחושבים תכלס' על המציאות אז בעצם אני פוגשת אותן אצלי מדי יום. את אותן נשים שאני מאמנת. הנשים האלה שרוצות לעשות שינוי ונתקלות במחסומים פנימיים ופחד. שרוצות למצות את היכולות שלהן ומתקשות להאמין בעצמן. שמשוועות להעלות את הביטחון העצמי וחוששות מתגובות מנמיכות. שמבקשות להיות מוערכות אבל לא מעריכות את עצמן. שצמאות ללמוד, להתקדם בדרגות העבודה ואף חולמות לפתח קריירה, אבל יש מישהו שדואג "לכבות" את ה- passion שלהן להצליח. שלא לדבר על מקרי אלימות רגשית, מילולית, כלכלית ופיזית, שמשַתְקים אותן ואת כבודן העצמי.

ומה המשותף לחלק גדול מהן? נכון! רובן נשואות או שנמצאות במערכת זוגית כזו או אחרת, ורבות מהן מעידות על חוסר תמיכה מוחלט של בן הזוג לממש את עצמן, להתפתח ולהרגיש שהן חיות את הצרכים והרצונות שלהן. ואני לא מדברת רק על רצון לקריירה מפוארת, אלא אפילו על הדברים הקטנים, כדוגמת יציאה לבילוי עם חברות, עיסוק בתחביב, לימודֵי העשרה וכדומה. לא פעם אני נתקלת בנשים שנשלטות על ידי הגברים שלצידן, מבלי יכולת לקבל החלטות בעצמן או חס ושלום לבצע מהלך מסויים ללא "אישור" של בן זוגן, כשמדובר בעניין לגמרי אישי שלהן.

אישה שטוב לה עם המציאות הזו, לא מעיק עליה, לא מתסכל אותה, והיא מרגישה שכך היא רוצה "לנהל" את חייה, מי אני שאומר לה אחרת? אבל אם את, אישה יקרה, מרגישה שהמצב מעיק, פוגע, מתסכל וכואב, אין שום סיבה בעולם שתמשיכי לחיות כך!
אני מאמינה שאף פעם לא מאוחר לעשות שינוי, צריך רק להחליט שבאמת רוצים לעשות אותו. וכשיש את ה"מה" שרוצים, מוצאים את ה"איך" לעשות אותו.
אני כאן בשבילכן.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך