אני זוכר מצוין את היום בו הוחלט על הקמת "המגזין". היה זה אי שם בשלהי 2003, במשרדיו של ג'קי בן זקן, שהיו ממוקמים באופן זמני בקרוואן באתר הבניה ברחוב ז'בוטינסקי, שלימים הפך למתחם הענק "סטאר סנטר". הגעתי לשם בעניין אחר לגמרי והמתנתי מחוץ לדלת משרדו הסגורה של ג'קי. לאחר זמן מה, משזו נפתחה, סיפרו לי הנוכחים כי החליטו להקים עיתון מקומי חדש, ויכולתי לראות את הניצוץ בעיניים שלהם, ניצוץ אותו אני זוכר מצוין עד היום.
באותם ימים היה בבעלותי עסק עצמאי ובמקביל הייתי סטודנט לתואר ראשון, כך שכאשר פנה אליי אייל בן שמחון מספר חודשים לאחר מכן, והציע לי להשתלב בכתיבה במערכת, נאלצתי לסרב לו בשל חוסר זמן פנוי. אבל אז למעשה הבנתי כי העיתון הוא כבר דבר מוגמר ועתיד לראות אור ממש בקרוב.
הייתי קורא נאמן של "המגזין" החל מהגיליון הראשון שלו, ואהבתי את החידושים שהביא לעיר, את הרוח הצעירה והגישה השונה. אהבתי את זה שקם עיתון מקומי שאינו עסוק בהכפשות ואינו מחפש לכלוכים, אלא נצמד בעיקר לדברים היפים והחיוביים שקורים בעיר שלנו. במהלך התקופה אף הגעתי לבקר לא בפעם במערכת העיתון, תוך שאני הופך בעצם למעין "מבקר פנים" לא רשמי, עם הצעות לייעול או סתם הערות לגבי אי אלו דברים. כמובן שרוב ההצעות שלי נדחו בנימוס.
חלפו שנתיים ונאלצתי לסגור את העסק שלי. גם את הלימודים כבר סיימתי, והיה זה אך מתבקש שאצטרף סוף סוף למערכת. וכך, לפני כמעט 10 שנים נכנסתי באופן רשמי למשפחת "המגזין".
בכוונה כתבתי "משפחה", כי זה באמת כך. עברנו יחד כל כך הרבה אירועים, חלקם שמחים וחלקם עצובים, טיילנו יחד, בילינו יחד וכשהיה צריך גם בכינו יחד ותמיד היינו שם כדי לחבק ולחזק האחד את השני.
כשהייתי בפנים כבר היה לי יותר קל להשפיע. על הסגנון, על התכנים, אפילו על הכותבים עצמם. אבל דבר אחד לא השתנה (למעשה עד היום) וזה המדיניות שעל פיה הכתיבה היא תמיד באור חיובי ומפרגן, ללא השמצות. נכון, תמיד יש מקום לביקורת, וככלי תקשורת משפיע, יש חשיבות לביקורת, אך זו יכולה להיאמר בצורה מכובדת וראויה, כביקורת בונה ולא כביקורת אישית או השתלחות באנשים שעומדים בראש מערכת כזו או אחרת. ולמרות חילופים בכותבים ובכתבים, ואף התחלפותם של העורכים הראשיים לא שינו את המגמה, הכל כך יפה הזאת. אומרים שעיתונות היא תמיד "צמאת דם" ומחפשת את השערורייות והמחדלים. "המגזין" מוכיח שאפשר לעשות גם עיתונות אחרת.
השבוע, בצירוף מקרים די מיוחד, ציינתי שנתיים ליום בו התמניתי לעורך של "יבניתון", שזהו העיתון המקומי המוביל ביבנה כבר למעלה מ-25 שנים. במשך השנתיים האלה סגרתי 100 גיליונות, ואני חייב לציין כי כל שבוע אנו משקיעים את מירב המאמצים כדי להוציא לאור את הגיליון הכי מעניין, מגוון ומשפיע שניתן, גם ברמת המערכת וגם ברמת מודעות הפרסום. לרדוף כל פעם מחדש אחרי הסיפורים, הסקופים, הלקוחות, המרואיינים… תאמינו לי, זה לא קל.
סיפרתי לכם על יבנה, עיר בת 45,000 תושבים בה פועלים רק שני מקומונים ושני אתרי אינטרנט, כדי להמחיש את גודל ההערכה שלי למערכת שכבר 12 שנים עושה את זה בשבילכם, אשדודים יקרים, כל שבוע מחדש, ברמה הכי גבוהה, בסביבה מאד תחרותית ולא תמיד מפרגנת, וכל זאת בלי טיפה של לכלוך. ישר כוח!
