"41 שנה אני מתנדב ככרוז באשדוד, מעולם לא זומנתי לקבל את אות המתנדב"

בני אטיאס, 41 שנה הכרוז המיתולוגי של אשדוד בענפי הספורט השונים (כדורגל, כדורסל גברים ונשים), וכמעט לכל מה שמבקשים ממנו, לא מבקש כלום בתמורה. הוא רק נפגע מכך שלא מצאו לנכון לתת לו כל השנים האלו, אות לתודה על פועלו, או שמזמינים מי שיכרוז מחוץ לעיר ועוד בתשלום
"41 שנה אני מתנדב ככרוז באשדוד, מעולם לא זומנתי לקבל את אות המתנדב"

באחד המשחקים של מ.ס אשדוד לפני כ-8 שנים, לא רבים הבינו, איך באמצע הקיץ, בשיא החום, לובש בני אטיאס, קפוצ'ון על ראשו. מעטים ידעו שהוא כורז ימים בודדים לאחר שנותח בין אוזנו לצוואר, להסרת גידול סרטני והסתיר את 22 התפרים שהיו לו. זהו בני אטיאס.
אטיאס, עם הקול הסטראופני המופלא שלו, כורז זה 41 שנה במשחקי הכדורסל של מכבי אשדוד/באר טוביה (גברים) ומכבי בן אשדוד (נשים), וקבוצת הכדורגל של מ.ס אשדוד. הכל בהתנדבות. הוא החל בגיל 21 ומאז 41 שנה וחצי, בגיל 62, הוא ממשיך. אטיאס: "זה החל בהתנדבות, אמרו שישלמו ולא שילמו. אני המשכתי מאהבה".

אתה בכלל זוכר את המשחק הראשון שלך?
"אני לא זוכר, ממש לא זוכר".

די. מה לא זוכר את המשחק הראשון? אז איזה משחק אתה הכי זוכר?
"(צוחק) כרזתי מאות משחקים אם לא אלפים. משחק אחד זכור לי. היינו בבלומפילד בפעם היחידה שמ.ס אשדוד שיחקו באירופה, שיחקנו מול דומזלה, כרזתי בבלומפילד, ולמה אני זוכר? כי כמה ימים אחר כך, אני מקבל ממנהל הקבוצה איציק תורג'מן שפיפ"א שלחה מכתב שהכרוז היה מצוין. כמו שאני עושה תמיד. זה עושה לי טוב וזה שווה לי יותר מכסף".

אטיאס, לא רבים יודעים, הוא רב סרן במילואים ("לא יכול להגיד איפה") ונהג באגד, בקו אשדוד ירושלים ולפעמים אילת ת"א. ולא הוא לא כורז להם בדרך, אבל מספר להם בקולו המיוחד על מה שהם רואים: "מספר להם על הנוף, השבר הסורי אפריקאי והדרך נגמרת. אני מקפיד מאוד, שהקהל יהנה, ממני בכל מקום".

ובתור אחד שכזה, במשחק קרה לך פעם שטעית?
"לא. ואגיד לך למה לא? כי אני מאוד מקפיד לבוא שעה לפני המשחק, לקחת את ההרכבים של היריבה ומבקש מהם כיצד לבטא את השם הנכון. אם יש אי בהירות אז אני פונה לשחקן ושואל את שמו ואני גם מנקד את השמות, לכן בליגה הישראלית אני לא טועה".
לאטיאס יש גם אזהרה לאלה שמחזיקים את המיקרופון. "אנשים מתלהבים במיקרופון, אנשים חושבים שזה די נחמד אבל זה גם כלי מוסכן ואסור להלהיב איתו יותר מידי, שאנשים לא ישתוללו. יש משפחות וילדים ששומעים וזה חשוב להיזהר. כרוז צריך לדעת שהוא מודל לחיקוי ולהיזהר מאוד".

אבל אטיאס גם פגוע. בכל 41 השנים בהן הוא פועל, בהתנדבות, לא זכרו להגיד תודה בתשורה. הוא רואה כל שנה איך מחלקים את אות המתנדב ואותו שוכחים, למרות שהוא חלק בלתי נפרד מהספורט בעיר וכן, גם מהעיר עצמה.

בשנה הבאה 60 שנה לעיר. אתה רואה עצמך מועמד ליקיר העיר?
"אני אגלה לך סוד שכואב לי מאוד. 41 שנה אני כורז בהרבה הזדמנויות בחינם. כל שנה יש ערב מתנדבים בעיר ובהם מחלקים תשורות ומשבחים. 41 שנה לא קראו לי, בעיר שלי. אין שני לי בארץ בוותק שלי. אין אחד כמוני בארץ. עולה לי כסף מכיסי, אני לא רק שלא מרוויח, אלא משלם. אף פעם לא זומנתי. כשיש כבר מנחים מחוץ לעיר ומחוץ לארץ, משלמים להם הרבה למרות הם לא ברמה שלי, אני מתנדב. מפריע לי שלא מצאו לנכון להודות לי 41 שנה באופן רשמי, זה מפריע לי, אבל אמשיך לתרום לעיר שלי, אמשיך לתת לעיר".

בני, אם היית יכול, איפה היית רוצה לכרוז?
"אני יכול בכל מקום. יש לי חלום שלא יתגשם, אבל הייתי רוצה להיות כרוז באנ.בי איי, לא משנה איפה. כרזתי באליפות הארץ לנכים בכיסאות גלגלים. הודיעו לי שעתיים לפני, כרזתי מכל הלב וזה היה מעולה. אחר כך הגיעו חברי כנסת שנכחו להגיד לי תודה. אם כולם משבחים אז כנראה שיש בי משהו".

ויש לאטיאס עוד בקשה אחת: "אל תשכח בבקשה, הכי חשוב לי להגיד שאהבתי לעיר ולספורט בכל הענפים ובכל הגילאים היא ללא תנאי. אני אוהב את אשדוד".

לאשדוד יש עכשיו הזדמנות… להחזיר לו.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך