את הראיון עם משה אוחיון היה קשה לקבוע. בשישי לאחר המשחק, הוא רץ מהר כי נכנסת השבת, בראשון לא הסתדר ובשני כשכבר קבענו, הבהיר שזה יהיה רק אחרי שיעור תורה, כי הוא לא מפספס שיעור בשנים האחרונות. כבר חשבתי לעצמי שמדובר בשחקן שהפרסום גרם לו קצת לסחרור, אבל טעיתי אוי כמה טעיתי. משה אוחיון הוא הכל מלבד מתנשא. שחקן שהוא קודם כל בנאדם ומעל לכל איש משפחה.
"תשמע" אומר אוחיון, "חשוב לי להגיד שבלי אשתי מיכל, לא הייתי מצליח. אחרי משחק שלא תמיד הולך, היא שם, היא מנחמת מפרגנת, נותנת את הכח. ההצלחה שלי היא ההצלחה שלה". משה (32), נשוי ואב ל-3 ילדים, אושר בת 8, נבו בן 4 ורפאל התינוק בן 4 חודשים. אחרי הדברים האלה, כבר מבינים מי האיש.
ואל תקלו ראש. משה אוחיון, למרות גילו הצעיר, הוא בעל עבר באירופה ובישראל, בקבוצות מהבכירות בישראל וליגות טובות באירופה. עכשיו הוא חזר הביתה. כי הבית שלו הוא באשדוד. מאז ומתמיד. נעשה סדר בקריירה שלו. אוחיון שיחק במ.ס אשדוד בשנת 2000. עבר לוינטרטור השבדית ב-2006-7 וחזר למ.ס אשדוד, כשהוא בשיאו בשוויץ. מאשדוד הלך ב-2008 לבית"ר ירושלים וחזר אליה שוב לעזור בהישארות בליגה. ב-2011 סיכם בלגיה ורשה מפולין ובאותה עונה עבר ללוצרן השוויצרית. אחרי לוצרן הגיע לאנורתוסיס בפמגוסטה הקפריסאית של רוני לוי, ב-2012 וב-2014 בהפועל ת"א, עכשיו מתחילת פברואר השנה הוא חזר לאשדוד, הפעם המטרה לעזור לה לעלות.
משה שני משחקים, 100 אחוזי הצלחה, שער ובישול מול פ"ת.
"זו ליגה אחרת, סגנון אחר. התחלנו עם ניצחון מול הפועל ירושלים ואח"כ שער ובישול בניצחון 0:2 על פ"ת, ופתחנו פער קטן בטבלה. יש קבוצות טובות מאוד בליגה הזו. אני מקווה להמשיך לעזור לקבוצה לא רק בשערים ובישולים, אלא בכיוון שחקנים במגרש לתת מהניסיון. זה כיף להבקיע ולבשל ואני שמח שזה עם החזרה שלי".
אתה מודע לציפיות ממך בקבוצה?
"גם כשבאתי בפעם הקודמת ב-2008 כשהמטרה הייתה להישאר בליגה. הציפיות היו גדולות מאוד. נכון שאתה ילד נותנים לך את הזמן וכשחקן מבוגר, פחות, אבל אין לי בעיה שהביאו אותי גם בגלל הניסיון לחברה הצעירים. לא שאלתי למה, רצו אותי מאוד ושמחתי לחזור. לא הייתי הולך לקבוצה אחרת בליגה הלאומית, אבל בגלל שזה אשדוד הסכמתי".
ההעברה שלו לאשדוד, הייתה מתחת לרדאר של כולם. הוא היה סגור בהפועל ת"א והיה שם קפטן. אוחיון הבין שאצל אלי גוטמן הוא לא יקבל דקות משחק רבות. היו לו הצעות אחרות מליגת העל, אבל כשאשדוד וג'קי בן זקן קראו לו, הוא התייצב. חתם לחצי עונה ומאמין שזה לא חצי העונה האחרונה שלו.
הפעם זה להרבה זמן? כבר היית, עזבת וחזרת…
"אני אוהב להיות איפה שרוצים אותי. בהפועל ת"א לא רצו, לא נשארתי. שמחתי לחזור הביתה. אני מקווה מאוד להישאר ליותר זמן. גם כשעזבתי בפעם הראשונה, לא חשבתי שאני אעזוב את אשדוד. חשבתי ללכת לאירופה ולחזור רק לקראת סיום הקריירה, אבל החיים זורמים. אתה יודע. המטרה כרגע היא לעלות ליגה. כולם יהיו שמחים ומאושרים אם זה יקרה וזה יקרה. אם ירצו שאמשיך, אשמח. שחקני כדורגל רוצים להיות במקום שרוצים אותם. אני מקווה שאוכל להמשיך להיות הרבה שנים באשדוד. זה הבית שלי המשפחה שלי, מגיל נערים אני באשדוד. הייתי בהרבה קבוצות אבל פה גדלתי. אחרי חצי שנה אשדוד תבדוק אם היא תרצה אותי, ואם ארצה להמשיך. זה יהיה נתון למשא ומתן ברוח טובה. אני אמרתי שאם הקבוצה תעלה ליגה ויהיה לי חלק בזה, אז אני סומך על אשדוד וג'קי שאמשיך פה".
ואחרי הכדורגל?
"אם ירצו בי אאמן פה. אני שוקל לקחת קורס מאמנים, למרות שעל פרישה אני לא חושב בכלל. יש תקדימים בעולם לשחקנים בגילאי מתקדמים שנשארו לשחק. אחרי בעזרת השם, יש פה מחלקת נוער טובה מאוד, לא אתנגד להמשיך לאמן כאן. אבל כל עוד אני אוכל לשחק אמשיך, זה לגוף ולנשמה". ככל שהשיחה עם אוחיון נמשכת, אי אפשר שלא להבין עד כמה האיש הזה צנוע. בשום מקום בראיון לא שמעתי, אני ואני ואני. הכל בעזרת השם, אם ירצו בי, אם נצליח, חולק את ההצלחה עם רעייתו. אין פלא שהקהל באשדוד כששמע על הגעתו, בירך בכל פה. היה פה קונצנזוס, הסכמה מפה לפה בעניינו.
למה אתה חושב שהקהל כל כך בירך על חזרתך הביתה?
"אני חושב שזה הרבה בגלל שבפעם הקודמת שהגעתי ועזרתי לקבוצה להישאר, עזבתי את שוויץ בשיא. השארתי הכל ובאתי לקבוצה. אשדוד נשארה בליגה ולא שכחו לי את זה. אני גם יליד המקום ואני חלק מהמקום. חשוב לי לדעת גם להחזיר לקהל ולכלום. זה יקרה דרך עליית הקבוצה לליגת העל".
ובאמת מה הסיכויים לעלות ליגה. אתה מכיר את שתי הליגות.
"הסיכויים גבוהים מאוד. לפני שבאתי שמעתי שיש פה קבוצה כישרונית. הגעתי וראיתי שזה אכן כך. הכישרון לא יביא את התוצאות לבד, צריך עבודה קשה. הם עבדו קשה וכשהגעתי לכאן אשדוד הייתה במקום השני בליגה, עכשיו צריך לשמור על המקום הראשון. יש פה איזון בין צעירים לותיקים, כמו ניבאלדו, בקל, טובול, סירושטיין ואני. הליגה הלאומית היא ליגה טוב, צפופה ולא פשוטה. אני מקווה שלא רק נשמור על הפער, אלא גם נגדיל אותו".
כשאנחנו שואלים את אוחיון מה הוא מאחל לעצמו, הוא מבקש את הדברים הפשוטים ביותר. "תן לי בריאות. לי ולמשפחה. זה מעל לכל. בריאות ומשפחה מאושרת".
ואם כבר מדברים על משפחה, אז אוחיון קולט שלילד בן ה-4, נבו, יש כישרון ברגליים. "הוא שמאלי, לא כמוני יש לו בעיטה חזקה בשמאל רואים את זה. אבל שיעשה מה שטוב לו. אני אתן את החינוך והוא יבחר".
איזה הורה תהיה מאלה שכל הזמן מכוונים את הילד?
"אין סיכוי. מה שיחליט".
האמת, אחרי הראיון עם משה, אנחנו כבר הוספנו לבד, בעזרת השם…
