רוב מוחלט של תושבי אשדוד בעד הוצאת הסודנים והאריתראים משטח העיר. כך עולה מסקר מקיף שנערך במהלך השבוע האחרון באתר החדשות המוביל בעיר "אשדוד אונליין", מבית "המגזין".
הסקר נערך יממה לאחר פיגוע הדקירה באשקלון, כאשר חייל נפצע באורח קל כשנדקר בשדרות בן גוריון בעיר, סמוך לתחנה המרכזית. חובשים ופרמדיקים של מד"א העניקו לו טיפול רפואי ופינו אותו לבית החולים "ברזילי" עם פצעי דקירה בפלג גופו העליון. הדוקר, ג'אמל חסן (32), אזרח סודאן, נורה ונפצע באורח קשה ומת מאוחר יותר בבית החולים.
לפי רישומי המשטרה, הדוקר הסודני התגורר ברחוב המחוגה 284 באשקלון. חסן שהה במתקן חולות באפריל 2014, ולאחר פחות מחודש יצא ממנו ולא שב אליו. "הצעיר כבן 20 ישב על ספסל בהכרה מלאה עם כמה פצעי דקירה בפלג גופו העליון", סיפר פרמדיק מד"א אריאל פלאוט, שטיפל בחייל. "העלינו אותו לאמבולנס והענקנו לו טיפול רפואי תוך פינוי לבית החולים. מצבו הוגדר קל והוא שוחח אתנו בדרך".
לאחר הדקירה, חייל שהבחין במעשה נטל את נשקו של הנדקר והחל לרדוף אחר החשוד. ברחוב החסידה הצליח החייל לצמצם טווח לחשוד וירה בו. לפי המשטרה, בשלב זה מסתמן כי הרקע למעשה לאומני, שכן בין הדוקר לנדקר לא הייתה היכרות מוקדמת ולא היה ביניהם דין ודברים לפני הדקירה. מבית החולים "ברזילי" נמסר כי הדוקר הועבר לחדר ניתוח כשהוא סובל מפציעות נרחבות בבטן, באגן ובכלי הדם. זמן קצר אחר כך הוא מת מפצעיו.
מפקד תחנת אשקלון סנ"צ שמעון פורטל אמר כי לפי החקירה הראשונית מדובר באירוע שבוצע על רקע לאומני. "אנחנו כמעט בטוחים בכך, רוצים לסיים את החקירה", אמר פורטל. "יש לנו עדות של החייל שראה את הדוקר. הדוקר לא שיתף פעולה, חוץ מלמלמל בערבית הוא לא אמר כלום. הדוקר נורה שלוש פעמים על ידי החייל, ולא על ידי המשטרה".
בשיחות עם מכריו של חסן עולה החשד כי מצבו הנפשי של ג'אמל היה רעוע. מוסא, מבקש מקלט מסודאן, סיפר כי הוא שהה איתו במתקן חולות. מוסא סיפר כי חלק את חדר מספר 1 בחולות יחד עם חסן. "בהתחלה הוא היה בסדר, מדבר עם אנשים ומשחק כדורגל, אך לאחר ארבעה-חמשה חודשים הוא הפסיק לדבר עם אנשים וביום אחד הוא נעלם בלי להגיד כלום לאף אחד". מוסא סיפר כי הוא לא היה איתו בקשר האחרונה.
מערכת אתר "אשדוד אונליין" החליטה כאמור לקיים סקר מקיף, בו נטלו חלק מאות מתושבי העיר. בסקר הוצגה שאלה אחת: בעקבות הפיגוע באשקלון שבוצע בידי סודני, באילו צעדים לדעתכם צריכים לנקוט מול האריתראים והסודנים באשדוד.
89% השיבו כי יש להוציא את כולם מאשדוד, 6% השיבו כי יש צורך להשאיר אותם, מאחר וזה היה מקרה בודד, 3% השיבו כי הם לא אשמים שהם הגיעו לארץ, ו-2% השיבו כי לא איכפת להם ממצב זה. ללא ספק מדובר, ברוב סוחף וברור של תושבי העיר בסוגיה בוערת זו.
עיריית אשדוד פועלת ביד חזקה
בעיריית אשדוד די כבולים בפעילות מול המסתננים והשוהים הבלתי חוקיים המתרכזים בעיקר ברובע ב'. מדובר במספר של כ-1,500 אריתראים וסודנים, מספר שצומח מידי יום בכל עיר גדולה בארץ.
בעירייה פועלים בעיקר סביב חוקי העזר העירוניים: סוגרים עסקים הפועלים ללא רישיון (בעיקר ברובע ב'), נלחמים בפיצול הדירות ברובעים הוותיקים וכמובן נעזרים במשטרת ישראל בכל מה שקשור לעבירות על החוק. העירייה קוצרת הצלחות סביב העשייה הזו, אך יודעת שאת העבודה המרכזית צריכה לבצע משטרת ההגירה, אולם מול ההחלטה החדשה שהתקבלה בבג"צ, יהיה קשה מאוד לצמצם את מספר המסתננים השוהים באשדוד.
הארתיראים מרגישים בנוח באשדוד ופתחו כנסייה
לפני מספר חודשים צוות עיתון "המגזין" עבד שעות ארוכות, כדי להביא בפני הקוראים עדויות ותמונות על כך שקהילת המסתננים מאריתריאה מרחיבה את הפעילות שלה בעיר, ולצד בתי עסק וגנים פרטיים, הם הקימו גם כנסייה באזור התעשייה, אליה מגיעים מאות מתפללים מידי שבוע. המידע הראשוני שהגיע למערכת רמז לנו על כך שבאזור התעשייה, בסמוך לרחוב העבודה, פועלת בחודשים האחרונים כנסייה שפועלת בחשאיות, כדי לא למשוך תשומת לב מבעלי העסקים באזור, שלבטח לא יקבלו באהבה גדולה את הידיעה שמתחת לאף שלהם פועל בית תפילות נוצרי.
לאחר שקיימנו שיחות עם מספר מסתננים מאריתריאה הצלחנו להגיע לכתבות המדויקת, והיה לנו ברור שרק תמונות מוחשיות מהכנסייה עצמה יוכלו לבסס את המידע הראשוני שיש בידנו. נציג העיתון רונן נג'אתי הצליח לגייס את תושבת העיר, שהסכימה לשתף פעולה עם מערכת העיתון, וזו הציגה את עצמה בפני אחד המסתננים כנוצרית שרוצה מאוד להתפלל בכנסייה. כשהיא מלווה עם רונן, השניים נכנסו לתוך הכנסייה, שם הם קיימו שיחות עם כמה וכמה מתפללים ושמעו על הפעילות השוקקת חיים במקום, בעיקר בימי שבת.
איסאייס אמר לשניים: "במהלך השבוע רוב החברים שלנו עובדים עד שעות מאוחרות , ולכן רק כמה עשרות מגיעים לכנסייה כדי להתפלל. בשבת יש קרוב ל-200 אנשים שמגיעים, בלבוש מהודר ועם הרבה מצב רוח. יש כאן כומר שמעביר דרשה, עם הרבה מסרים אופטימיים, וכולנו אומרים כל יום תודה לישו על כך שהוא הביא אותנו לאשדוד".
מתפלל אחר העונה לשם פילמון, אמר לנציגי העיתון: "אני אחד הוותיקים שהגיעו לאשדוד לפני מספר שנים, רובנו גרים ברובע ב', ומה שאנשים לא יודעים שיש הרבה יותר אריתראים באשדוד מאשר סודנים. אנחנו נוצריים הדוקים, לעומת הסודנים שהם מוסלמים. אנחנו מנסים לשמור מהם מרחק ולא להיות מעורבבים איתם, למרות שלא תמיד זה מצליח, והיו כמה וכמה מקרים של אלימות בין הצדדים. יש לנו כמה עסקים ברובע ב', ואחד קונה מהשני כדי שלכולם תהיה פרנסה. השאר עובדים בעבודות קשות מאוד של ניקיון, בנייה, באולמות אירועים ובכל מקום שניתן להתפרנס. יש כאלה שגרים שלוש משפחות בדירה אחת, ויש גם כאלה שכבר מסודרים כלכלית, חסכו כמה עשרות אלפי שקלים וגרים בדירות מרווחות יותר. טוב לנו באשדוד ואין לנו כוונה ללכת מכאן בעתיד הקרוב".
"מחסני הילדים" של קהילת הפליטים ברובע ב' באשדוד
גם גני ילדים פיראטים פועלים ברחבי רובע ב', בהם שוהים אך ורק ילדים אריתראים. אם משרד הבריאות ייכנס ל-4 הגנים בהם ביקרנו בשבועות האחרונים, הוא יוציא במהירות הבזק צווי סגירה לגנים הפיראטים הללו, כולל מעורבות של גורמי החוק נגד המפעילים. עשרות ילדים אריתראים מגיעים ל-4 הגנים השונים מדי בוקר, ונשארים שם עד שעות הערב המוקדמות. ההורים משלמים 700 שקלים עבור כל ילד, ועושים זאת בלית ברירה, כדי שיוכלו לצאת לעבוד ולהביא לחם וחלב.
מדובר בגנים הפועלים בתוך דירות ברחבי רובע ב'. בכל גן יש בממוצע 15-25 ילדים, היו גם תקופות ש"העמיסו" מספר הרבה יותר גדול של ילדים, מבלי לקחת בחשבון את הסכנה התברואתית ושאר הסכנות האחרות במקרים שכאלה.
אחד הגנים פועל ברחוב יוספטל בקומה ראשונה בבניין המיושן. נכנסנו לגן והצגנו את עצמנו כפעילים של עמותה השומרת על זכויות הפליטים. רצינו לראות מקרוב כיצד פועל הגן. בסלון ישבו על שטיח מתבלה 6 ילדים, חלק מהם בוהים בקיר מבלי לעשות כלום, וחלק עסוקים במשחקים מיושנים, שחלקם מהווים סכנה אמיתית בשל העובדה שהם שבורים ויכולים לפצוע את הילדים. הגננת, אישה בשנות ה-40 לחייה, אמרה לנו בעברית רצוצה: "יש לי בגן 14 ילדים, בעבר היו לי יותר, אבל חלק מההורים לא עובדים ואין להם כסף לשלם לנו. אנחנו דואגים לילדים לאוכל, לשתייה, אין לנו יותר מדי זמן להפעיל אותם ובעיקר דואגים שהיום שלהם יעבור בלי בעיות מיוחדות. אנחנו צריכים משחקים, טלוויזיה, DVD, מזרונים כדי שהילדים יוכלו לישון צהריים כמו שצריך ועוד הרבה דברים, אבל אין לנו אפשרות כי ב-700 שקלים שאנחנו גובים מההורים צריכים לקנות מוצרי מזון, לשלם לעוזרת שנמצאת איתי וכמובן שכירות לדירה".
הגננת הוסיפה ואמרה: "יש הורים שלא משלמים בזמן כי הם לא מקבלים משכורת מסודרת. אני כל הזמן צריכה לרדוף אחריהם ולאיים עליהם שהם לא יוכלו להביא את הילדים יותר אם הם לא ישלמו. יש זוג שיש להם שלושה ילדים והם צריכים לשלם 2,000 של בחודש וזה קשה להם מאוד, אבל אין להם ברירה. הוא עובד במסעדה כשוטף כלים והיא עובדת בניקיון, בקושי מקבלים ביחד 6,000 שקל בחודש. הם לא יכולים להתקיים, אבל זו המציאות ואנחנו כבר רגילים לזה".
