סיפוריהן של נשים עגונות ומסורבות גט, שמעמדן זה מציב אותן בדרך ללא מוצא, מוכרים ומתפרסמים מעת לעת בתקשורת. אולם מסתבר, חרף הדעה הרווחת בציבור, לא מעט נשים הן עצמן סרבניות גט.
דוגמה לכך היא סיפורם של בני זוג שנפרדו כבר לפני כשבע שנים, אך למרות הפרידה הארוכה, סירבה האישה להתגרש מבעלה. לאחר שנתיים של סירוב, פנה הבעל והגיש בקשה לבית הדין הרבני, להטיל סנקציות על אשתו, עד שזו תיאות להתגרש. בית הדין קיבל את בקשתו והורה, תחילה להטיל מגבלות שכללו צו עיכוב יציאה מהארץ ואי חידוש דרכון לאישה. אולם, גם המגבלות הללו לא הניעו את האישה לקבל את החלטת בית הדין ולהתגרש מבעלה.
חלפו עוד מספר שנים, במהלכן, על פי כתב התביעה, חלקה האישה את חייה עם גבר אחר במרכז הארץ וניהלה איתו חיי זוגיות מלאים, בעת שדירתה האחרת נותרה ריקה. בצר לו לאור סירובה להתגרש לאלתר בהתאם להוראת בית הדין, פנה הפעם הבעל באמצעות עורך דין, והגיש לבית הדין הרבני בקשה להחמיר את צווי ההגבלה על אשתו.
על פי כתב התביעה, טען הבעל כי אשתו התגוררה עם גבר אחר במשך זמן רב. האישה מצידה ניסתה להכחיש טענותיו, וסיפרה כי היא אומנם גרה באזור המרכז עם הגבר, אך מדובר בשותף לדירה שאין בינה לבינו יחסים זוגיים או אינטימיים. בנוסף, ניסתה להפנות אצבע מאשימה כלפי בעלה, וטענה שהוא זה המנהל יחסים זוגיים עם אישה שהכיר בעודם נשואים, וכבר אז ניהלו השניים רומן.
המרצע יצא מהשק
התנגדותה של האישה להתגרש לא הייתה בעלמא. היו לה דרישות חומריות נכבדות, שכל עוד הן לא מולאו, היא עמדה בסירובה להתגרש. האישה טענה כי בעלה משתכר כ-200,000 שקל בחודש. לדבריו של עורך הדין של הבעל, טענותיה של האישה לא עמדו במבחן המציאות. הבעל כלל לא השתכר את הסכומים האמורים, והסכמתו לדרישותיה הכספיות המוגזמות של האישה היו ממוטטות אותו כלכלית. יצויין כי הבעל העביר לאישה מידי חודש מחצית מהפנסיה שלו, רכיב זה הבטיח לאישה הכנסה חודשית נטו של 10,000 שקל לחודש, אך כאמור סכום זה לא הספיק לה. חוקר פרטי אותו שכר הגבר, העלה כי האישה מתגוררת עם בן זוג לכל דבר ועניין, בניגוד לטענותיה והסבריה לבית המשפט. עוד התגלה מחקירת החוקר הפרטי כי האישה חיה ברמת חיים גבוהה מאד ואף נהנית מנכסיו של בן זוגה האמיד. "ברור היה כי האישה מנהלת מערכת יחסים זוגית מחוץ לנישואין, ולכן, על פי ההלכה, יש לחייב אותה בגט", אומר עורך דינו של הבעל.
סבלנות הדיינים פקעה לאחר 7 שנים
כמעט שבע שנים לאחר החלטת בית הדין הרבני על הסדרת גט בין בני הזוג וסירובה המתמשך של האישה לקיימה, פסק הדין בית הדין הרבני כי "הזמן שלעצמו יש בו עילה לשקול ולהחמיר את הסנקציות כנגד האישה". מהראיות שהובאו בפניו, התרשמו דייני בית הדין כי יש סיבה כבדת משקל לחייב את האישה להתגרש, ובעקבות כך גם להחמיר את הסנקציות נגדה – החמרה שמותנית באישורו של נשיא בית הדין הגדול. בית הדין הרבני היה נחרץ, וקבע בפסק דינו כי "יש לחייב את הצדדים להתגרש לאלתר ומעשי האישה מכוערים הם". בפסק דינם הורו הדיינים לבטל את רישיון הנהיגה של האישה, לשלול את דרכונה ולאסור עליה לנהל חשבון בנק, עד שתתרצה ותסכים לגט. כעבור מספר שבועות מהחלטת בית הדין הרבני, נאותה האישה, לקבל הגט ושחררה את בעלה לחופשי.