בני (שם בדוי) הוא איש עסקים שאוהב את העולם הגדול. הוא טס לפחות פעמיים בחודש לסין כדי לסגור עסקאות שמניבות לו הכנסות שמנות ביותר. משנה לשנה בני הפך ליבואן מצליח ביותר, ולא מעט אנשי עסקים שמים בו את מבטחם, בזכות היכולת שלו לקדם את הפעילות שלהם מעבר לים. העבודה הקשה הובילה מן הסתם להתעשרות, וגם ללא מעט "כסף שחור" שבני היה מחביא בבית. הוא קרא לכסף הזה הגרוש השחור ליום השחור…
בני מעולם לא ספר כמה כסף הוא החביא ב"זולה" הביתית, אבל לפני מספר שבועות הבחין שמשום מה, למרות שהוא הוסיף כמה וכמה שטרות בצבע ירוק (דולרים כמובן), ה"זולה" הפכה למצומקת יותר. בוקר אחד בני צלצל אלי וביקש שאגיע למשרדים שלו באזור התעשייה באשדוד. הוא סיפר לי: "תראה ליאור, אני מעריך שאשתי גנבה לי לפחות 100 אלף שקל בחודשים האחרונים. אני מחביא את הכסף בחדר השינה שלנו, בזולה מיוחדת, והתחלתי לראות בחודשים האחרונים שנעלמו לפחות 25 אלף דולר, אולי אפילו יותר. אתה חייב לעזור לי לפתור את התעלומה".
ביקשתי מבני לקחת את אשתו והילדים לארוחת ערב בת"א ביום חמישי, הוא השאיר לי מפתח של הדירה, ותוך שעתיים התקנו שלוש מצלמות ברחבי הבית, אחת מהן כמובן בתצפית הכי טובה שיש מול ה"זולה" של בני. עדכנתי את בני בהודעה שהכל בסדר, והמשפחה חזרה הביתה שבעה לאחר בילוי מפנק.
המצלמות שלי אף פעם לא מאכזבות, וכך היה גם הפעם. מה שכן, לא רק אני הופתעתי ממה שראו עיניי, אלא גם בני היה בשוק. כבר ביום הראשון ראינו את העוזרת הפיליפינית, שעובדת בבית המשפחה קרוב לחמש שנים, עולה לחדר השינה, מארגנת אותו, פותחת את ה"זולה" ויוצאת עם כמה שטרות. יום לאחר מכן התמונה הלכה והסתבכה. העוזרת הגיעה לבית המשפחה עם ידיד שלה, אף הוא מהפיליפינים, הם עלו לחדר השינה, קיימו יחסי מין במיטה של בני ורעייתו, שלחו יד ל"זולה" ולקחו לפחות 1,000 דולר. החבר נעלם חיש מהר, והעוזרת המשיכה לנקות את הבית כשהיא מחייכת לכל עבר.
הגעתי למשרדים של בני עם דיסק, בו כל הביצועים של העוזרת הלא אמינה. בני היה בהלם מצד אחד, אך גם חייך ונשם לרווחה: "סתם חשדתי באשתי, היא מעולם לא לקחה שקל בלי רשות, ולא יודע איך בכלל חשדתי בה. העוזרת הזאת היא יצור שפל. הצלתי את חייה בזמן שכבר הוציאו לה צו גירוש מהארץ, שילמתי על עורכי דין והיא נשארה בארץ רק בזכותי, וזאת התודה שלה. מכאן אני הולך למשטרה, היא תחזיר לי את כל הכסף ותסולק למדינה שלה".
