פוסטים בפייסבוק, בלוגים חושפניים ואתרים שמאפשרים לשתף יצירות שכתבתם, הפכו את החיים לקלים יותר למי שחלם להפיץ את משנתו או הגיגיו ברבים. אבל מה עושה מי שרוצה לקחת את כישרון הכתיבה שלו צעד אחד קדימה? לקבל משוב שיחדד את החוויה שביקש להעביר לקורא? בדיוק בשביל אלה מיועדת היוזמה שהעלו במרכז כיוונים לצעירים, הפועל במסגרת מינהל החינוך: סדנת כתיבה בליווי הסופר אשכול נבו והמשוררת אורית גידלי. השניים מקיימים כבר 15 שנה סדנאות כתיבה מובילות בישראל, יותר מ-30 סופרים יצאו מסדנאות אלה, וחלקם זכו בפרסים.
הסדנה מיועדת לצעירי אשדוד המעוניינים לפתח את כישורי הכתיבה שלהם, להתפתח, לספוג רעיונות חדשים ולהכיר דרכים חדשות של יצירה והבעה. הסדנה היא חלק ממארג תכניות שלם שמציע המרכז לצעירי העיר במטרה לפתח את יכולותיהם האישיות, לספק העשרה והרחבת תרבות הפנאי והאפשרויות בעיר. בכל מפגש, בן שעתיים וחצי, יתנסו המשתתפים בנושא אחד מרכזי לעומק ועליו יכתבו, ישתפו, יקבלו משוב מקצועי וייצרו דיון משותף. במהלך הסדנה ניתן גם ליווי אישי, ובסופה יופיע הסופר אשכול נבו למפגש אינטימי עם המשתתפים.
סדנת הכתיבה מעניקה את הסביבה הנכונה לכתוב ולהתפתח בה, את המשוב והפידבק החיוניים כל כך על מנת להתקדם, להשתפר ולמצוא את הקול שלך. "בעוד כשבועיים יתחיל שיתוף הפעולה עם מרכז הצעירים 'כיוונים', ואני מאוד שמח על כך", אומר נבו לעיתון "המגזין". "מה שמאפיין את הסדנה היא החוויה. יוצרים במהלך הסדנה, ויש גירויים לכתיבה לצד משוב וכלים. זה כיף. נוצרים קשרים בין אנשים, נפתח ערוץ יצירתי. זו לא סדנה להכשרת סופרים אלא לגילוי קול הכותב היצירתי, ובאופן אישי אני שמח על החיבור עם הצעירים. עד היום לא היו סדנאות בכל אזור הדרום. חיפשנו פרטנר והיו הרבה פניות, ביקרנו במרכז 'כיוונים', זה מקום יפהפה ומעורר השראה עם צוות מנהלות שאפתני. היה בינינו חיבור טבעי".
אשכול נבו הוא אחד הסופרים המצליחים בישראל. נבו (45) הוא נכדו של ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל לוי אשכול, וקרוי על שמו. הוא מתגורר ברעננה, נשוי לענת ואב לשלוש בנות. בילדותו שהה עם משפחתו בדטרויט, ארצות הברית. בצה"ל שירת כקצין בחיל המודיעין, ולאחר מכן למד פסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב וכתיבה יוצרת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לאחר שנים של עבודה כקופירייטר במשרדי פרסום שונים, החליט להתמקד בכתיבה ספרותית. ספריו של נבו הפכו לרבי-מכר, תורגמו לשפות רבות וזכו לשבחי הביקורת בארץ ובעולם. כך למשל, ספרו השלישי "ארבעה בתים וגעגוע" היה מועמד לפרס ספיר, זכה בפרס הפלטינה של התאחדות הוצאות הספרים ובפרס "ריימונד ואלייר" בצרפת. הצגה על בסיס הספר הועלתה על ידי קבוצת תיאטרון בברלין. ספרו הרביעי "משאלה אחת ימינה" הפך מיד עם צאתו לרב מכר, זכה בפרס הזהב ובפרס הפלטינה של התאחדות הוצאות הספרים, הומחז על ידי דפנה אנגל והוצג ב-2012 על ידי תיאטרון בית ליסין. שני הספרים תורגמו לשבע שפות. כאמור, אשכול נבו מנחה בצוותא עם אורית גידלי את סדנאות הכתיבה הפרטיות הגדולות בישראל. 30 מבין בוגרי הסדנאות פרסמו ספרים בהוצאות מובילות, ביניהם בוריס זיידמן, רוני גלבפיש, אורי לברון, שרי שביט ויותם טולוב.
"אשמח לטפח, מי שירצה להתפתח"
הסדנה העשירה הנוגעת במגוון תחומים כמו: כיצד בונים דמות, כיצד הופכים סיפור או רעיון שיושב לנו בראש לסיפור כתוב, מה חשוב לדעת על עלילות, כיצד משתמשים ברגשות לכתיבה, כיצד מזקקים את הקול האישי שלי, צמצום והרחבה בכתיבת סיפורים ועוד. את הסדנה מנחה שרי שביט, סופרת, משוררת ועורכת. מספריה: "ברוריה הפקות", "הכל זריז" ו-"אחוזתבית". שביט היא זוכת פרס "שירה על הדרך" של עיריית תל אביב יפו, מנחה סדנאות כתיבה לנוער ולמבוגרים במסגרת סדנאות הבית ועורכת את מדור הספרים של ynet ואת מגזין הספרות "ספרותקל'ה". "לפני שנתיים פתחנו מיזם כתיבה ארצי", מספר נבו. "עד אז אפשר היה לעבור את הסדנה רק בתל אביב. לקחנו קבוצה מצומצמת של תלמידים שהפכו לסופרים ויש להם גן של הוראה, והכשרנו אותם כדי שיוכלו ללמד ברמת המצוינות שאנו מצפים לה. את הסדנה באשדוד תנחה שרי שביט, בחורה מרשימה שמתאימה למרכז הצעירים. לא סתם בחרתי אותה, התחושה שלי היא שמחפשים באשדוד משהו איכותי, עם רף גבוה. אשדוד היא עיר גדולה, מגוון הקולות שיש בעיר הוא מרתק, ואני מחכה לשמוע אותו. אני מלווה מקצועית את הסדנה, אני יושב עם שרי לפני ואחרי המפגשים, ואבוא למפגש אחד. ואם יש מי שרוצה להתפתח, אני אשמח. אני מטפח את התלמידים שלנו".
יש לך היכרות קודמת עם אשדוד?
"אני קצת מכיר את העיר גם מחברים וגם משום שאשתי עבדה מול עיריית אשדוד. אני מגיע לאירועים באשדוד לפחות פעם בשנה. הייתי בכנס עולים גדול של משרד הקליטה שהתקיים בדיוק כשיצא ספרי 'המקווה האחרון בסיביר', היכלות התרבות בעיר מרשימים, הכל נראה מטופח ומושקע. שמים לב לתרבות באשדוד, ואני שמח על החיבור".
יש סינון ראשוני למבקשים להצטרף לסדנה?
"צריך לשלוח טקסט כדי לראות שמי שמגיע אכן כותב. אנחנו נוטים לקבל בשמחה אנשים, אבל יש ציפיה שמי שמגיע זה אדם שהוא כותב פעיל. הפורמט אקטיבי, אי אפשר לשבת סביל, ולכן הבקשה לטקסט".
הכתיבה בסדנה מוגבלת לפרוזה או שיש מקום גם לכותבי שירה?
"שרי היא גם משוררת, ויש מקום גם לשירה. מי שיבוא יפיק הנאה. היא יכולה לעשות תהליך מעניין בליווי, ויכולה לכוון לכל מיני ז'אנרים. הבחירה על מה לכתוב היא של התלמיד. המורה נועד לעזור לאדם לממש שאיפה שלו. לתת כלים אפשר בתוך כל ז'אנר. צריך לדעת איזה משוב לתת שיקדם אותו, ואנחנו מבררים יחד איתו מה מעניין אותו. יש מי שנוטה לשירה, יש מי שרוצה לכתוב את סיפור המשפחה שלו, זה מאוד אישי".
בעולם של סמלי אימוג'י, יש עתיד למילה הכתובה?
"יש עתיד למספרי סיפורים. בראייה רחבה של 'הכתיבה לאן', תמיד יהיה צורך אנושי בסיפור, באיזו צורה זה ילווה אותנו, כספר אלקטרוני או ויזואלי, קשה לנבא. היכולת לספר סיפור במילים, להעביר את מי שנחשף לחוויה, תהיה משמעותית גם בעוד מאה שנה. גם אם האנושות תחזור לשבת מסביב למדורות, וגם אם יהיו רובוטים, עדיין יצטרכו סיפור".
אפשר להתפרנס מזה?
"לא, לא בישראל, אבל כשאתה מצליח להוציא יצירה משמעותית לעולם, זה שווה. אפשר להתפרנס מכתיבה באופניה השונים, אבל זה לא פשוט בארץ. כשהתחלתי לכתוב זה לא עלה כאפיק פרנסה. הרבה שנים אני משלב כתיבה והוראה, ואני אוהב את שניהם. אני לא פחות גאה בזה שאני מורה 15 שנה מזה שאני כותב 15 שנה. רוב תלמידיי שפרסמו ספרים עובדים בעבודות שחלקן יצירתיות וחלקן לא. רואי חשבון, עורכי דין, פסיכולוגים, והם כותבים. זה לא רע בעיני שלאדם יש חיים מקצועיים מעבר לכתיבה, זה מפרה".
האפשרות להוציא לאור בערוץ דיגיטלי עוזר לפרסום היצירה?
"ערוץ הספרים הדיגיטליים הוא מאוד ראשוני בישראל, נתח השוק 7%, אבל מבחינת התלמידים זה שיש ערוצים נוספים לפרסם יצירות מלבד דרך חמש-שש הוצאות סלקטיביות, זה נפלא. מיכל שטיינר, תלמידה מוכשרת שלי, לא מצאה בית בהוצאת ספרים. הספר הראשון שלה הצליח, אבל לספר השני היא לא מצאה בית, והיא הוציאה אותו באינטרנט, ואנשים נחשפים אליו. יש גם ספרים קוליים, וזה נהדר. כל ערוץ הוא נהדר".
"אני מדמיין את האנשים שקוראים את הכתבה, ושכותבים למגירה או להארד דיסק ומראים לחברים. הפידבק הזה הוא לא מקדם", אומר נבו. "אני בעצמי גדלתי בסדנת כתיבה. עד שלא הגעתי ליעל הריה לא הייתה לי אפשרות לקבל משוב והקשר למה שאני עושה. אני מדמיין אנשים שכותבים באשדוד, ואיזה כיף לשבת בחדר אחד, לקבל השראה, לתת פידבק, ולהיחלץ מהבדידות של השלבים הראשונים של הכתיבה. זה מאוד בודד בהתחלה וגם בהמשך. אבל בהתחלה הבדידות והבלבול הם עד כדי כך גדולים שזה עלול לגרום לך להפסיק".
סדנה ראשונה בת עשרה מפגשים שבועיים, תתחיל ביום שלישי, 16.2.
המעוניינים מוזמנים לפנות למרכז כיוונים:ilanalevin@ashdod.muni.il או 08-9568154 (סיון).
