דיירים ברחוב כנרת ברובע י"א חיים מזה עשור בסיוט שלא נגמר, ולמען האמת גם לא נראה שהוא עומד להסתיים. מדובר בבניין בן 4 קומות, עם 8 דיירים, כאשר חלק מהם נאלצו למכור את בתיהם בגלל "השכנה המקללת", ואלו החדשים שהגיעו אחריהם, הצטערו על היום שהשקיעו יותר ממיליון שקל כדי לגור בבלוק שהחיים בו אינם שגרתיים בלשון המעטה. כדי למנוע ירידת ערך בבניין, החלטנו שאנחנו לא מפרסמים את הכתובת המדוייקת…
מדובר כאמור בסיפור שהחל לפני יותר מעשור. ח' (שמה המלא שמור במערכת), אם חד הורית ל-8 ילדים, ממוצא אתיופי, הייתה מהראשונים שעברה לגור בבניין ברחוב כנרת, אז עוד עם בעלה. אחת השכנות אומרת כי "בזמנו כשח' הייתה עוד נשואה לבעלה, היו יחסים טובים עם כלל השכנים, אפילו באירועים משפחתיים של השכנה כולנו היינו משתתפים ומכבדים. אחרי הגירושים שלה הכל השתנה, האישה עוטה על עצמה מסכות וחלוקים, מדליקה קטורות בכל ביתה, מורחת שמן ושתן על מדרגות הבניין, אני מספר פעמים נפלתי, נשים בהריון נפלו, זה ממש סכנת נפשות".
אותה שכנה מוסיפת ומתארת: "היו עשרות ניסיונות לערב את המשטרה בעניין, אך למרבה הצער שמענו לא פעם שאי אפשר לעשות הרבה. הם באים, גובים עדות וממשיכים הלאה. אמא שלי סובלת אותה הכי הרבה כי היא גרה דלת מולה. ישנם אינספור צילומים שבבירור רואים את מעשיה בשעות הקטנות של הלילה. מי ביקש ממנה לשטוף את המדרגות? אנחנו משלמים לה ועד? זאת חוצפה שלא ניתן לתאר, הריח במדרגות והאווירה בבניין מרחיקים אנשים, מספר דיירים כבר עברו דירה בגלל האישה הזאת. אימי אישה אלמנה ואין באפשרותה פשוט לקום ולעזוב, אחרת ממזמן זה היה קורה".
השכנים עשו כאמור כמה וכמה ניסיונות לפתור את הבעיה מול גורמי החוק, ללא הצלחה. שכנה אחרת מתארת: "מספר פעמים שהוגשו תביעות מול האישה, אבל כל פעם זה מסתכם בזה שהיא משלמת גרושים לכל שכן ובזה נגמר הסיפור. איך זה בדיוק עוזר לנו? חשבנו שאולי דרך הכיס נוכל לגרום לה להפסיק לעשות את מה שהיא עושה, אבל זה רק הולך ומחמיר. בבניין אין מעלית, אנשים עולים ויורדים כל יום אל תוך הזוהמה שלה. אין טעם להביא מנקה לבניין, למה? כמה דקות אחרי היא שוטפת אחריה".
אותה שכנה מספרת כי האירועים המוזרים מתרחשים ברוב המקרים גם בשעות הקטנות של הלילה: "בלילות היא מדליקה קטורות שמסריחות את כל הבניין ומעירות אותנו בשלוש וארבע לפנות בוקר. אנחנו סוגרים תריסים וחלונות כדי לא להריח את הזוהמה הזאת. גם אנשים שמכירים אותה מהעדה פוחדים להתקרב אליה, הרב הראשי של העדה האתיופית הרחיק את אמא שלי ממנו, רק שהחלה לדבר וציינה את שמה. הילדים שלה לא יוצאים מהבית, זה בית ספר-בית וזהו. אפילו בימי המלחמה באזעקות היא לא ירדה עם ילדיה למקלט. זו סכנת נפשות כי מדובר בדירות מיושנות ללא חדרי ממ"ד, היא לחלוטין מסכנת את ילדיה".
שכנה אחרת, שעברה להתגורר בבניין לפני שלוש שנים לערך, סיכמה ואמרה: "אין לנו איכות חיים בגלל שכנה אחת, וזה עצוב שזה לא מפריע לאיש. יש כאן ילדים, נשים בהיריון וגם אנשים מבוגרים.
אנחנו לא מזמינים אורחים כי מתביישים בריח שיש במדרגות, וגם יורדים במדרגות בפחד בגלל השמן והשתן שיש בכל פינה. ח' פותחת את החלון בשעה שלוש או ארבע לפנות בוקר, ומתחילה עם הטקסים שלה בקולי קולות, אי אפשר להמשיך לישון כשהיא נכנסת לאקסטזה של תפילות בקול מפחיד. היא לובשת משהו גדול על הראש ומדליקה את הקטורת, עם ריח חרוך של צמיג שרוף שמתפשט בכל הבניין. נראה אותך קם כל בוקר עם ריח כזה, זה ממש סיוט וגועל נפש אחד גדול. אחרי הטקס הזה היא יוצאת ומורחת חומר לבן כזה על הקירות, חומר שומני שיורד לכיוון המדרגות, וזו סכנה אמיתית להחליק אם דורכים עליו. צילמנו אותה כמה וכמה פעמים בזמן שהיא עושה את הטקסים עם הכובע המוזר הגדול, והצגנו אותם בבית המשפט, אבל שום דבר לא נעשה. כנראה שאין לגורמי החוק כלים להתמודד איתה, ואנחנו אלה שמשלמים את המחיר ועוברים ימים ולילות של סיוט. אולי זה ייגמר אם יקרה אסון, וילד או אישה בהיריון יחליקו במדרגות וייפצעו בצורה קשה. למרבה הצער, רק ככה מתעוררים במדינה שלנו".
