רבות נאמר ונכתב על מחקריו של אבי תורת ההתקשרות, הפסיכואנליטיקאי גו'ן בולבי, ועל ניסוי "המצב הזר" של תלמידתו מרי סלייטראינסוורת', בכל הנוגע לצורך המולד והקיומי של התינוק בחום ואהבה כצורך הישרדותי.
ניתן לראות זאת אף במחקרים מוקדמים יותר, למשל מחקר הקופים של הרלוHARLOW בו, ברגעי מצוקה גורי קופים התנחמו בחום הפיזי של "האמא" החמה והרכה, והעדיפו אותה על פני ה"אמא" שהזינה אותם, מה שעל פניו, נשמע תמוה, שהרי מזון הינו צורך בסיסי להישרדות שלנו, אולם אין זה כך כלל וכלל.
נכון שמזון הינו צורך בסיסי, אך הצורך שלנו להיקשרות למישהו, הצורך בחום, באהבה ובקרבה, הינו צורך הישרדותי קדום שבלעדיו לא נוכל להתקיים.
התינוק שלנו צריך, לא רק שיזינו אותו ויחליפו לו טיטול כשצריך, אלא הוא זקוק לאהבה שלנו, הוא צריך שיחבקו וינשקו אותו, שיאכילו אותו באהבה ויטפלו בו בחום ובמסירות.
למרות שהם נולדים כל כך קטנים, ונראה כי הם לא זקוקים לכלום חוץ ממזון ושינה, אין זה כך, תינוקות זקוקים למגע ולאהבה, ולא רק על מנת לשרוד, אלא גם כדי לגדול להיות אנשים מאושרים עם בטחון בעצמם ובעולם.
בולבי מדבר במחקריו על כך, שמתן מענה לצרכים של התינוק כבר מיום היוולדו ובשנתיים הראשונות לחייו, בונה אצלו בסיס התקשרות בטוח או במילים אחרות, אמון.
התינוק שלי למד לצפות שתמיד יקבל מענה לצרכיו והוא יודע שיש לו על מי לסמוך, עובדה שמשפיעה על הביטחון שלו ועל התנהגותו בטווח הקצר, וכן על אישיותו ובחירותיו בטווח הארוך.
מתן מענה לצורכי התינוקות שלנו, באיתותים המוקדמים לכך, בונה התקשרות בטוחה, לעומת אי מתן מענה באופן עקבי או מתן מענה רק בסימנים מאוחרים כמו בכי, כשהצורך הופך לאקוטי, מה שבונה אצל התינוקות בסיס התקשרות לא בטוח. על פי המחקרים, תינוקות שסבלו מחסך חריף וממושך בקשר רגשי עם הדמות העיקרית שטיפלה בהם, סבלו בהמשך מנכות רגשית. תינוקות אלו יהיו חרדים, מבולבלים, כועסים, לא יתנחמו בזרועות הוריהם, ואף יחוו נתק מהם, גם זאת משפיע כמובן על התנהגות התינוק ועל אישיותו כבוגר.
כשאנחנו כהורים, נותנים מענה לצורכי ילדינו באופן עקבי ולא מתעלמים מהם, אנו מגדלים ילדים עם ביטחון בעצמם ובעולם שלהם, ילדים עם ביטחון להתרחק מאיתנו על מנת לחקור את הסביבה שלהם. ההתנהגות שלנו היא שיוצרת אצל התינוק מודל פנימי, שבעזרתו הוא תופס את עצמו ואת העולם שלו, הן כתינוק והן כאדם מבוגר יותר. מגיל מסוים מענה יכול להיות בתחילתו גם מילולית מרחוק, עד שאנו מתפנים להגיע.
אמא, התינוק שלך מכיר את הקול שלך והוא גם יכול להרגיע אותו, כשהוא שומע אותך קוראת לו, הוא כבר יודע שאינו לבד ושאת בדרך אליו. כולנו כהורים, רוצים לגדל ילדים שיהיו מוצלחים, אוהבים ואהובים על הסובבים אותם, שיידעו לבחור נכון את החברים ואת בני הזוג שלהם, שיידעו לאהוב ולתת מעצמם, ולא פחות חשוב שיידעו לקבל אהבה ולהרגיש נאהבים. שיידעו לבחור נכון את עיסוקם ויבחרו מקום עבודה בו ירגישו מסופקים ומוערכים. שפשוט יהיו מאושרים.
כאמא לשלושה ילדים, כל זאת גורם לי לתחושת אחריות עצומה ואף לתחושת פחד מגודל המשימה. אנו כהורים מעצבים את אישיותם של ילדינו ואחראים לילדים, ובהמשך לאנשים שהם יהפכו להיות, וזאת באמצעות התנהגותנו כלפיהם, החל מן הרגע הראשון בו הם מגיחים לעולם ונושמים בו את נשימתם הטהורה והזכה. לכן תחושת הפחד גדולה ורגשות האשם מלווים אותנו תמיד, אולי אנו לא עושים מספיק.
כאמא השתדלתי ואני משתדלת תמיד להיות שם בשביל ילדיי, לפעמים אולי גם קצת יותר מידי… לכל אמא יש מאגר כוחות בלתי נדלה כשמדובר במשפחתה בכלל ובילדיה בפרט. ממש סופר וומן. אנחנו מוכנות לעשות הכל בשביל עוד חיוך קטן. זה מתחיל מהבית, הבעל, השיעורים, הניקיונות, הכביסות והבישולים… שאף פעם לא נגמרים… ותמיד אנחנו מוצאות עוד קצת זמן, בשביל להכין עוד עוגה או לחמניות לילדי הגן.
העיקר שיהיו מאושרים וזה עדיין לפעמים מרגיש, אולי אפשר היה עוד להספיק.
החיים הם מרוץ שאין לו סוף, ולא תמיד אנו זוכרים לעצור וליהנות מהדרך….
בין כל העבודה והמטלות אנחנו צריכים לזכור כל יום לחבק ולנשק את ילדינו באהבה, להיות נוכחים בחייהם ולתת מענה לצורכיהם (כמה שיותר בסימנים המוקדמים), צרכים שלא נגמרים, אלא רק משתנים.
ושלא נשכח בדרך את עצמינו ואת צרכינו, כבני אדם, לפני היותנו הורים, שגם הם צריכים לקבל מענה (גם אם לא בסימנים מוקדמים), על מנת שנקום בכל בוקר עם חיוך ובכוחות מחודשים.
שנאהב ונחייך כל בוקר מחדש
רוית רז-חכמון
עו"ד ומנחת הורים לתינוקות
ravitrazr@walla.co.il7
052-4552080
