יצאתי בשבת האחרונה מגני התערוכה בתל אביב, לאחר שעתיים וחצי של ישיבה לצד אלפי ילדים נלהבים והורים (נלהבים לא פחות…), עם רגשות מעורבים. מצד אחד, מדובר בחוויה של ממש, שואו בלתי פוסק עם כל האלמנטים ההכרחיים לדור המתקדם שגדל לנו מול העיניים. מצד שני, מדובר בנטל כלכלי כבד מאוד, שמסתכם בעלות כספית של מאות שקלים (במקרה הטוב), ובעצם מעביר מסר ש"היי סקול פסטיגל" סגור בפני מאות אלפי ילדים, שהוריהם לא יכולים במציאות הכלכלית הבלתי נסבלת, להוציא במהלך חופשת חנוכה 500 שקל (לכל הפחות) על שעתיים של בילוי, בזמן שהם יכולים בסכום הזה למלא את המקרר בכל טוב, עם מוצרים שיספיקו לשבוע ימים.
מה שבטוח, "היי סקול פסטיגל" שבר השנה כל שיא אפשרי, בזכות עבודת שיווק מדהימה, הצצה שעלתה כמה שבועות קודם לכן ב"הוט" וב"יס", ולמעשה גרמה לילדים להזיל ריר מול כוכבי הילדים הנוצצים ביותר, ולחכות בכיליון עיניים להופעה האמיתית. אם בעבר הילדים היו מגיעים לפסטיגל מבלי לדעת מה ישירו הכוכבים הגדולים, הרי שבזכות ההתפתחות הטכנולוגית, העלילה כבר ידועה, השירים כבר מוכרים, וכך הרבה יותר קל למלא אולמות עם שיאים חדשים של מכירת כרטיסים, כאשר בכל יום מוסיפים עוד ועוד הופעות בגלל הביקוש הבלתי פוסק.
השנה החליטו אנשי הפסטיגל לייצר פורמט שונה מכל מה שהכרתם וחשבתם עד היום על הפסטיגל. העלילה מגוללת את סיפורם של שתי כיתות בתיכון גל, כיתת מדעים וכיתת הספורט. כיתת הספורט בה לומדים התלמידים המקובלים והיפים: שירן סנדל (הזמרת שתמיד מנצחת), עומר דרור (כדורסלן) ואושרת אינגדשט ("השפוטה" של שירן). כיתת המדעים בה לומדים התלמידים הלא מקובלים: תותי ניניו (זמרת ויוצרת מחוננת), נווה צור, דניאל מורשת (יו"ר מועצת התלמידים) ושחר חסון המצחיקן. אל תוך סיפור המסגרת הזה נשאבים גם כמה מהכוכבים הוותיקים ואהובים: אריה מוסקונה בתפקיד המנהל, יהודה לוי בתפקיד המורה לקולנוע, אנה ארונוב המורה לריקוד, אורנה דץ בתפקיד האמא "הפושרית" ואליאנה תדהר בתפקיד התלמידה החדשה. הקצב הוא מהיר, מעניין ומרתק ואפילו אנחנו המבוגרים שוקעים אחר הדרמה שמתפתחת מול העיניים, כמובן עם הסוף הטוב.
עד כאן המחמאות. עכשיו שימו לב מה קורה סביב כל התעשייה האדירה הזו. כרטיס עולה 155 שקל, זה אומר שאב ובתו צריכים לשלם 310 שקל. אם יש לכם מזל וקניתם כרטיסים דרך השופרסל שילמתם רק 69 שקל לכרטיס. המחיר של הכרטיס הוא בכל מקרה סביר, אבל זה רק הפרומו של ההוצאות. בכניסה לגני התערוכה יש דוכן בכל שלושה מטרים לערך עם כל מוצרי הפסטיגל. הערכה הזולה עולה 80 שקל (ואין בה הרבה מעבר לתיק בד, קלמר ומחברת חתומה…), הערכה המהודרת עולה 130 שקל. אין הורה שיכול לעבור את המכשול הזה בשלום, וחייב להיפרד לפחות מ-80 שקלים. ממש ליד ניצב ביתן גדול של חברת "קסטרו", שהלכה צעד אחד קדימה וייצרה תלבושות אותן לובשים הכוכבים על הבמה הגדולה. הגעתי לביתן ושאלתי בקול מלא חשש כמה עולה הופעה מסויימת שלבשה אליאנה תדהר. המוכרת ענתה: "380 שקל". רק לאחר תרגיל התחמקות מהיר, שכנעתי את הילדה שנחפש משהו יפה יותר באשדוד…
השערורייה הגדולה שזועקת לשמיים מגיעה מהמזנון. פופקורן ב-35 שקל, נקניקייה ב-25 שקל, שתייה ב-20 שקל, בייגלה ב-15 שקל, ועוד מלא מוצרים במחירים מופקעים עד כדי אימה. בשורה התחתונה – מדובר בחוויה מדהימה, אבל מישהו צריך לפקח על המחירים כדי שהפסטיגל הבא יהיה נגיש לכל בית בישראל.
שבת שלום!
