נפילה בשל מדרכה שבורה – מתי ניתן לתבוע את העירייה על פגיעה במרחב הציבורי?

באדיבות עו"ד מיכאל שטרית

כאשר אדם נפגע בשל מפגע במרחב הציבורי, ובפרט כאשר מדובר בליקוי תחזוקתי ממשי במדרכה, בכביש, בשביל גישה, בכניסה למבנה ציבורי או באזור המיועד למעבר הולכי רגל, בהחלט ייתכן שקיימת עילת תביעה נגד הרשות המקומית. העירייה אינה מבטחת של כל מי שהולך ברחובותיה, אך היא כן מחויבת לדאוג לכך שהמרחב הציבורי יהיה תקין, בטוח ומתוחזק ברמה סבירה.

מהניסיון שלי בייצוג נפגעים בתאונות במרחב הציבורי, אחת הטעויות המרכזיות היא ההנחה שאם מדובר בנפילה "רגילה", אין טעם לבדוק אחריות. בפועל, כבר בשלב הראשון חשוב לבחון מהו טיב המפגע ומה היה מצבו בפועל, שכן יש הבדל מהותי בין אי אחידות קלה לבין ליקוי תחזוקתי משמעותי שעשוי להקים אחריות לרשות המקומית.

מהי בעצם האחריות של העירייה?

לעירייה יש אחריות כללית לדאוג לתחזוקת הרחובות, המדרכות והשטחים הציבוריים שבתחום שיפוטה. האחריות הזו אינה תיאורטית בלבד. מדובר בחובה מעשית לפקח, לאתר מפגעים, לטפל בהם בתוך זמן סביר, ולמנוע מצב שבו הציבור ייחשף לסכנה שניתן היה לצפות ולמנוע.

כאשר מדרכה נשברת, שוקעת, מתפוררת או יוצרת הפרשי גובה חריגים, השאלה המשפטית המרכזית היא האם מדובר במפגע בלתי סביר שהיה על העירייה לדעת עליו ולטפל בו. במילים אחרות, לא עצם העובדה שאדם נפל היא שמקימה את התביעה, אלא השילוב בין קיומו של מפגע ממשי לבין מחדל של הרשות בטיפול בו.

אחת השיטות בהן אני נוהג, כאשר מגיע אליי לקוח פוטנציאלי אשר נפגע ממפגע כזה או אחר, אני מורה לו לפנות עם תיעוד המפגע למוקד העירוני, לפתוח פנייה בעניין, לתעד את הפנייה ולעקוב אחר הפניה. ברגע שהעירייה מגיע לבצע את התיקון או חמור מכך מתעלמת מהפניה כי אז הסבירות לרשלנות הפכה להיות גבוהה מאוד.

מדרכה אינה חייבת להיות מושלמת או חלקה כמו רצפת אולם, אך היא כן חייבת להיות תקינה במידה סבירה. כאשר קיים שבר בולט, שקע משמעותי, אבנים רופפות, בור פתוח, מכסה שאינו מקובע היטב או מפגע אחר שעלול להכשיל הולך רגל רגיל, עשויה לקום אחריות.

מתי באמת ניתן להגיש תביעה?

כדי להגיש תביעה נגד עירייה, לא מספיק לומר "נפלתי ולכן העירייה אשמה". צריך להוכיח מספר יסודות בסיסיים.

ראשית, צריך להראות שהיה במקום מפגע אמיתי. לא כל סדק קטן או אי אחידות מינורית במדרכה יספיקו. ככל שהמפגע ברור יותר, עמוק יותר, חד יותר או בולט יותר, כך הטענה לרשלנות מתחזקת.

שנית, צריך להראות קשר סיבתי בין המפגע לבין הנפילה. זהו שלב קריטי מאוד. העירייה כמעט תמיד תנסה לטעון שהנפגע לא הסתכל, הלך מהר מדי, היה טרוד בטלפון, נעל נעליים לא מתאימות או נפל מסיבה רפואית אחרת. לכן יש חשיבות עצומה להוכיח שהנפילה התרחשה בדיוק בגלל אותו מפגע ולא בנסיבות כלליות או עמומות.

שלישית, יש להוכיח נזק. תביעה נזיקית אינה עוסקת רק בשאלה מי אשם, אלא גם בשאלה מהוהנזק שנגרם בפועל. אם אדם נפל, קם והמשיך בדרכו ללא תיעוד רפואי, ללא הפסדי שכר וללא טיפול, יהיה קשה יותר לנהל תביעה משמעותית. לעומת זאת, כאשר הנפילה גרמה לשבר, טיפולים, ימי מחלה, מגבלה תפקודית, ניתוח או נכות, מדובר כבר במקרה בעל משקל אחר לחלוטין.

במקרים רבים שבהם אני בוחן תיקים כאלה, מתברר כי הקושי אינו בהוכחת עצם הנפילה אלא בהוכחת הקשר בינה לבין המפגע הספציפי. כאשר אין תיעוד ברור של המקום או שהדיווח הרפואי הראשוני אינו כולל פירוט מספק, הדבר עלול ליצור קושי ממשי בהמשך ההליך, גם כאשר קיימת עילה מוצדקת.

הראיות שקובעות את גורל התיק

בתביעות נגד עיריות, הראיות הן הכול. פעמים רבות הנפגע בטוח שהאמת ברורה, אך ללא תיעוד מתאים, גם תיק מוצדק עלול להיתקל בקשיים. לכן מיד לאחר התאונה, ככל שהמצב מאפשר זאת, חשוב מאוד לצלם את מקום האירוע. רצוי לצלם את המפגע מקרוב ומרחוק, מכמה זוויות, כך שניתן יהיה להבין גם את אופיו וגם את מיקומו המדויק.

חשוב לצלם לא רק את הבור או השקע עצמם, אלא גם את הסביבה כולה – הבניין הסמוך, החנות הקרובה, מספר הבית, מעבר החציה, עמוד התאורה או כל סימן מזהה אחר. עיריות נוהגות לעיתים לטעון שהמקום כלל לא זוהה, או שמדובר באזור אחר מזה הנטען בכתב התביעה.

בנוסף, חשוב לקבל מיד טיפול רפואי ולדווח לצוות הרפואי באופן ברור על נסיבות האירוע. אם ברישום הרפואי הראשוני יופיע רק "נפל ברחוב", בלי אזכור של מדרכה שבורה או מפגע במעבר, הדבר עלול ליצור בהמשך קושי ראייתי. גם עדים יכולים להיות משמעותיים מאוד. אם מישהו ראה את הנפילה או הגיע מיד לאחריה, כדאי לשמור את פרטיו.

אני בד"כ מקפיד לחדד ללקוח – הגעת לרופא, חשוב מאוד להדגיש בכל ביקור "מאז הנפילה אני סובל מ…" ולפרט את מלוא הפגיעות וההגבלות שהנפגע סובל מהן. ההדגשה הזו מקפיצה משמעותית את הסיכוי לפיצוי מירבי".

האם העירייה יכולה להתגונן?

בהחלט. בפועל, עיריות מתגוננות כמעט בכל תיק. בין היתר הן טוענות שלא היה מפגע, שהמפגע היה שולי, שהנפגע היה צריך לראותו, שלא התקבלה כל תלונה קודמת, או שהנפגע עצמו אחראי בחלקו לאירוע. לעיתים הן גם מעלות טענה של אשם תורם, כלומר שגם אם היה מפגע, הנפגע עצמו לא נזהר כפי שאדם סביר היה נזהר.

טענה כזו אינה בהכרח שוללת את התביעה, אך היא עשויה להפחית את הפיצוי. למשל, אם בית המשפט יקבע שהעירייה אחראית, אך גם הנפגע תרם במידת מה לקרות התאונה, ניתן להפחית חלק מסכום הפיצוי בהתאם לשיעור האחריות שיוטל עליו.

עם זאת, לא פעם נעשה שימוש מופרז בטענת האשם התורם. העובדה שאדם הלך על מדרכה ציבורית אינה הופכת אותו למי שחייב לצפות בורות, שברים ומפגעים מסוכנים בכל צעד וצעד.

אילו פיצויים ניתן לתבוע?

כאשר התביעה מתקבלת, ניתן לתבוע את מלוא הנזקים שנגרמו כתוצאה מהנפילה. מדובר בין היתר בכאב וסבל, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, עזרת צד שלישי, הפסדי שכר לעבר, הפסדי השתכרות לעתיד אם נותרה נכות תפקודית, ולעיתים גם התאמות או אביזרי עזר.

במקרים קשים יותר, כאשר הנפילה גורמת לשבר משמעותי, ניתוח, אשפוז, תקופת שיקום ארוכה או פגיעה קבועה ביכולת העבודה, היקף הפיצוי עשוי להיות גבוה מאוד. לכן אסור לזלזל גם במה שנראה בתחילה כמו "נפילה רגילה". יש נפילות המתחילות ממעידה על מדרכה שבורה ומסתיימות בפגיעה אורתופדית מורכבת לשנים רבות.

למה חשוב לפעול נכון כבר מהיום הראשון?

הטעות הנפוצה ביותר בתיקים כאלה היא הזנחת השלב הראשוני. אנשים נופלים, מתפנים לטיפול, ורק לאחר שבועות או חודשים מתחילים לחשוב על האפשרות להגיש תביעה. עד אז המפגע כבר תוקן, התמונות לא צולמו, העדים נעלמו, ולעיתים אפילו אין תיעוד ברור למיקום הנפילה.

דווקא בתביעות נגד רשות מקומית, לפעולה המוקדמת יש משמעות מכרעת. ככל שהתיעוד סמוך יותר לאירוע, כך הסיכוי לבסס את האחריות גדל. עורך דין שמטפל נכון בתיק כזה ידאג בדרך כלל גם לאיסוף מסמכים רפואיים, גם לתיעוד הזירה, גם לבדיקת תלונות קודמות על אותו מפגע, וגם לבחינת שאלת האחריות של גורמים נוספים, אם ישנם.

סיכום

נפילה בשל מדרכה שבורה אינה בהכרח תאונה מקרית שאין בגינה אחריות. כאשר מדובר במפגע ממשי, בלתי סביר, שהעירייה ידעה או הייתה צריכה לדעת עליו ולא טיפלה בו בזמן, בהחלט ניתן להגיש תביעת פיצויים. ההצלחה בתביעה תלויה פחות בסיסמה "נפלתי ברחוב" ויותר ביכולת להוכיח שלושה דברים: שהיה מפגע, שהמפגע הוא שגרם לנפילה, ושנגרם נזק מוכח בעקבותיה.

במילים פשוטות, לא כל נפילה מצדיקה תביעה, אבל גם לא כל פגיעה במרחב הציבורי היא גזירת גורל. במקרים המתאימים, הרשות המקומית חייבת לשאת באחריות למחדליה, והנפגע זכאי לעמוד על מלוא זכויותיו.

*עו״ד מיכאל שטרית מייצג נפגעי גוף בתביעות הנוגעות לתאונות במרחב הציבורי, לרבות פגיעות שנגרמו עקב מפגעים תחזוקתיים, תוך ליווי ההליך המשפטי מול רשויות וגופים מבטחים. לצד פעילות זו, הוא עוסק גם בליווי עסקאות נדל״ן והשקעות מקרקעין במסגרת פעילותו המשפטית.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com