בוקר אחד הטלפון צלצל במשרד, ומהעבר השני קול של בחור הנשמע בחור מבוגר יחסית, המבקש לקבוע פגישת ייעוץ לאור קשיים שהתעוררו לדבריו בזוגיות. נפגשנו במשרד בשעת הצהריים, הלקוח הציג עצמו בשם משה וזאת כי חשש שמא עוקבים אחריו. משה שלנו, בחור גבה קומה, נראה צעיר לגילו (בן 75) ומנהל נישואים שניים עם בחורה צעירה בכ-30 שנים ממנו, ושמה מירי (שם בדוי כמובן).
משה נראה בדיוק כפי שנשמע בטלפון והציג עצמו כאיש היי טק, המתגורר באחד הישובים הסמוכים לאשדוד וידועים כבעלי יכולת כלכלית גבוהה יחסית. משה החל לספר כי אשתו מירי לא עובדת והוא המפרנס היחיד. לפני כשנתיים היה לו חשד שהיא בוגדת בו, הוא לא יכול היה להחזיק בבטן פוצץ את הסיפור ואז היחסים נרגעו וחזרו למסלולם, ובתקופה האחרונה שוב מרגיש ריחוק ממנה וחוסר תשומת לב כלפיו. קבענו להתחיל פעילות כבר למחרת בבוקר ולבחון את מעשיה במהלך היום, וזאת לאחר שסיפר לנו כי בבוקר נוהגת אשתו להיעדר מהבית ובכל פעם מתרצת שיש קניות, סידורים וכדומה.
טוב, בשעה 08:00 אני ועוקב נוסף התמקמנו סמוך לביתם, בית פרטי מרשים ביופיו. בחנייה חנו שני רכבים, האחד סקודה שחור המשמש את משה מטעם עבודתו, והשני ג'יפ מרצדס יוקרתי בצבע לבן המשמש את מירי. לאחר כחצי שעה יצא משה, ועדכן אותנו שאשתו מתארגנת וככל הנראה תצא מהבית אחריו. בעוד אנחנו מדברים וצליל המנוע של משה נשמע מתרחק, צליל המנוע של המרצדס נותן את אותותיו. מירי בדרכה החוצה, היציאה מהיישוב הייתה איטית, אך עשינו זאת בצורה בטוחה כדי לא למשוך תשומת לב מיותרת (תמיד אנחנו מצמידים מכשיר מעקב לרכב כך שלא יבחין בנו במראה כל הזמן, וכך יש לנו מרחב תמרון). הנסיעה הייתה די קצרה לכיוון אזור התעשייה ומשם לחניון הסופר. עד כה הכל היה נראה תקין ואולי אפילו הגיוני למה שטען משה שלנו.
בחנייה משכה מירי עגלת קניות וחשבנו לעצמנו שאנו הולכים להתייבש עכשיו עד לסיום הקניות. נכנסנו אחריה וראינו שהיא קונה מעט ירקות טריים, מעט גבינות קשות וטעימות, בקבוק יין מבעבע, באגט וניגשת לכיוון הקופה. מיד דיווחתי לעוקב השני: "תהיה מוכן, היום שלנו הולך להיות מעניין…". היא שילמה בכרטיס האשראי המוזהב ויצאה לרכב.
התחלנו בנסיעה לכיוון יישוב נוסף, שם אנו מכירים שיש חדרים להשכרה. מירי החלה להסתובב ביישוב כמחפשת אחר המקום. בשלב מסוים אף חששנו שמדובר בבדיקות, וככל הנראה המאהב נמצא במקום סמוך, ובודקת האם עוקבים אחריה. לאור כך גם שינינו את טקטיקת המעקב. לאחר מספר סיבובים הבחנו שאכן רכב מאזדה נוסע בעקבות רכב המרצדס. השניים נוסעים לכיוון המתחם אותו אנו מכירים. מרחוק היה נראה לי שאני מבחין בשיער ארוך ברכב המאזדה, דבר שהעלה חיוך קל על פני, אך החיוך נמחק לאחר שהבחנתי שמדובר בבחור עם שיער ארוך, שונה לגמרי ממשה הלקוח, אבל למשחק הזה אין כללים וחוקים.
השניים נעמדו סמוך לשער החשמלי, שנפתח לאחר זמן קצר, אני התגנבתי אחריהם וכמובן תיעדתי את כל הכניסה המשותפת שלהם אחרי הוילון, שמסתיר את הרכבים בחנייה הסמוכה לחדר. מיד יצאתי מהרכב וניגשתי עם בקבוק יין שאני נוהג להחזיק ברכב ונכנסתי אחריהם לחנייה ולכיוון החדר.
הם כמובן כבר היו מחובקים ועם שקיות הקניות של ארוחת הבוקר ביד, מצחקקים ואומרים לי שכבר יש להם יין ובאו מוכנים מהבית. הספקתי עוד לתעד נשיקה, לפני שחזרתי לרכב, בעל הבית הגיע לשאול מה אני מחפש? התחמקתי בעדינות ועזבתי את המקום בצורה שקטה, לאחר כשלוש שעות יצאו היונים מהקן והחלו בנסיעה, אנחנו המשכנו אחרי הבחור עם הקוקו כדי שיהיו לנו את פרטיו. כבר בצהריים שוחחתי עם משה ואמרתי לו שעלינו להיפגש. הוא היה כל כך להוט שיצא באמצע היום מהעבודה לפגישה. הצגתי בפניו את התמונות והגשתי לו את הדו"ח.
לא פשוט למסור חומר כזה ללקוח, הלב בכל זאת נצבט, למרות זאת הוא נתן לי חיבוק חם ואמר לי: "יש אנשים שפוגשים לרגע, אבל זוכרים אותם לכל החיים…". נפרדנו לשלום ומאז לא יצא לי לראות אותו. משה כן הפנה אלי מספר מכרים במקרים נוספים, והבנתי שהוא גרוש היום והקים פרק ג' בחייו. אני החלטתי שלפני שיוצאים מהבית את ארוחת הבוקר אוכלים שם…
