חמאס משתמש בשבי ובגופות לא רק כמטבע מיקוח, אלא גם ככלי לוחמה פסיכולוגית מתוחכם. החלטתו להחזיר אישה אחרת במקום גופתה של שירי ביבס אינה טעות תמימה – זו מהלך מחושב שנועד לזרוע בלבול, ליצור טראומה ציבורית, ולהפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות בישראל.
הסיבה המרכזית: לוחמה פסיכולוגית וערעור האמון הציבורי
חמאס מבין היטב את הרגישות של החברה הישראלית לנושא החטופים והגופות. מהלך כזה משרת כמה מטרות עיקריות:
1. יצירת בלבול והגברת תחושת חוסר האונים בישראל
באמצעות הטעיה מכוונת, חמאס מצליח ליצור רגע של תקווה כוזבת, ולאחר מכן להביא לנפילה חדה במורל הציבורי. כאשר משפחת ביבס וכלל הציבור שומעים על השבת אישה אחרת במקום שירי, יש רגע קצר שבו עולה המחשבה שייתכן והיא הוחזרה – ורגע לאחר מכן, הכאב מוכפל עם ההבנה שמדובר במעשה הטעיה.
2. ערעור אמון הציבור במערכת הביטחונית והמדינית
המהלך של חמאס עלול לגרום לישראלים לתהות:
האם מערכת הביטחון אכן יודעת מה עלה בגורלה של משפחת ביבס?
האם ישראל מקבלת מידע שגוי או חלקי מחמאס?
האם המדינה פועלת נכון בניהול המשא ומתן להשבת החטופים והגופות?
חמאס מנצל כל אפשרות לערער את האמון של הציבור בהנהגתו, בתקווה שזה יוביל ללחץ ציבורי על הממשלה לבצע ויתורים גדולים יותר בעסקאות עתידיות.
3. שימור כוח המיקוח של חמאס
חמאס רואה בגופות נכס אסטרטגי. כל מידע על שבוי או גופה הוא קלף מיקוח בעסקאות עתידיות. אם חמאס ישדר חוסר ודאות לגבי הגופות שהוא מחזיק, הוא יוכל להאריך את המו"מ ולהשיג תנאים טובים יותר.
4. חיזוק מעמדו של חמאס בעיני תומכיו
בקרב תומכי חמאס, מהלכים כאלה נתפסים כהוכחה לעליונותו במאבק הפסיכולוגי מול ישראל. אם הם מצליחים לשחק ברגשות הציבור הישראלי ולגרום לו לערער על הנהגתו, הם מחזקים את תדמיתם כמי שמכתיבים את הקצב והכללים של הלחימה.
מהלך זה של חמאס אינו מקרי. הוא חלק מהאסטרטגיה שלהם לערעור ישראל מבפנים – פגיעה במורל, זריעת חוסר אמון בהנהגה, ושימור קלפי מיקוח למשא ומתן עתידי. חמאס יודע היטב שהזמן משחק לטובתו בכל הנוגע לשבי ולגופות, והוא ינצל כל טריק אפשרי כדי למקסם את היתרון שלו בזירה הפסיכולוגית והמדינית.
