בבוקר יום ראשון הלך לעולמו אביאל שמעון (28), שלושה שבועות לאחר שנפל לבור ביוב בגובה ארבעה מטרים ברובע י"א. מקורבים למשפחה מספרים כי כפי הנראה אביאל נפגע מהרעלים בבור. מאז שפונה לבית החולים היה אביאל מורדם ומונשם במחלקת טיפול נמרץ נשימתי, כאשר בני משפחתו מקווים ומתפללים להחלמה. ביום חמישי שעבר, הם התבשרו כי גזע המוח של אביאל נפגע. הטרגדיה והכאב על מותו בטרם עת של אביאל, מתעצמים, לאחר ששומעים כי הוא הותיר אחריו אישה, לינוי, הנמצאת בסוף החודש התשיעי להריונה. השניים ציפו להפוך הורים לבן בכור.
כזכור, לפני כשלושה שבועות, בתאריך ה-19.10, בשעות הערב, הוזעקו צוותי הצלה בעקבות דיווח על אדם שנפל לבור בגובה ארבעה מטרים ברחוב נחל הירמוך שרובע י"א. יהודה הרציג מתנדב איחוד הצלה סיפר זמן קצר אחרי האירוע: "כשהגעתי לזירה יחד עם מתנדבים נוספים מיחידת האופנועים של איחוד הצלה הוא היה עדיין בהכרה, והיה זקוק לחילוץ מהבור על ידי צוותי כיבוי. לאחר חילוץ ממושך של הכיבוי הוא חולץ במצב קשה וללא הכרה. נסיבות נפילתו לבור בבדיקה".
מנחמים רבים מגיעים אל בית ההורים בגן-יבנה, שאליו עברו רק לפני שלושה חודשים. "הוא בחור מקסים, אח בכור לעוד שני אחים ואחות, בחור מדהים עם נתינה אדירה ואהבה אדירה", אומרת אחת מהם. "לאבא ולדוד יש עסק של ביובית. עסק משפחתי של שאיבות ופתיחת סתימות של ביוב, והם עובדים עם קבלנים גדולים. האבא עבר פריצת דיסק, וסובל ממוגבלות פיזית. עם שחרורו מהצבא נכנס אביאל לעסק המשפחתי. הוא עבד, ונקרא לעשות ברובע י"א דבר שעשה בכל יום מספר פעמים ביום. הייתה לנו תקווה, שהוא יצא מזה. זו טרגדיה, אנחנו לא מאמינים".
לאורך שלושת השבועות ביקשו בני המשפחה להתפלל להחלמתו, גם באמצעות הרשתות החברתיות. עם היוודע דבר מותו, נפרדו ממנו קרוביו וחבריו בפוסטים מרגשים. "אביאלי שלנו, דוד יקר שלנו, היית 21 ימים מונשם ומורדם", כתבה לירז אברהם, "חיכינו שתקום ותתעורר ותגיד לנו שהכול חלום. דוד שלנו אביאל השארת את אשתך בהריון, שכמה חיכית לו. אמרת לנו 'אני אקנה לו הכול'. מי מאמין שהלכת לנו ככה, היית הלב של אימא שלי, הכאב הכי גדול שלנו. אנחנו לא מעכלים שהלכת לנו. מי מאמין… חיים שלנו שתשמור על המשפחה שלך, על האישה והילד מלמעלה. היית מלאך ונשארת מלאך שיהיה בגן עדן. אוהבים אותך וכבר מתגעגעים".
"אביאל היה ילד עם נשמה ענקית"
אביאל ז"ל היה בוגר מקיף ח'. פנינה אמר הייתה המחנכת שלו בכיתות י'-י"ב, ומורה מקצועית של שני אחיו. "אביאל היה ילד עם נשמה ענקית", היא מספרת, "ילד ששמח לעזור, ותמיד הציע את עצמו, ילד של נתינה. פעם הייתה איזו בעיה עם תלמידים, התקשרתי אליו ואמרתי לו 'אתה יודע שאני יכולה לסמוך רק עליך', והוא ענה 'אל תבקשי ממני שאלשין, אבל תהיי סמוכה ובטוחה שזה לא מהכיתה שלנו', ונרגעתי. הוא התגייס לצה"ל, עשה את המסלול הרגיל, ושמרנו על קשר מדי פעם בחגים. כילד בתיכון אביאל היה שמן, והנה עברו הימים, ויום אחד חציתי את הכביש להביא את הנכדים מהגן, ונהג משאית מסמן לי לעצור. הוא יורד מהמשאית, ואני לא מבינה מי זה. ברגע שפתח את הפה, אמרתי לו 'אביאל, מה עשית? והוא סיפר לי שהוריד 60 ק"ג אחרי שעשה ניתוח קיצור קיבה. הוא סיפר שהוא עומד להתחתן ושמחתי בשבילו. האסון שקרה זה כאב שאין לו סוף, זו טרגדיה ותחושה של ילד ש'הלך' סתם. כשהודיעו לי, חטפתי בלק-אאוט, לא זכרתי למי להתקשר, התערבבו לי כל התלמידים מכל המחזורים. המורים הוותיקים שהכירו אותו, קיבלו את זה קשה. בלוויה לא נותרה עין אחת יבשה. אביאל היה גבר מקסים, אדם טוב, לא מרכל, לא מסתובב בחברה רעה, הייתה בו בגרות. מאז שנודע שהוא נפטר, אני קמה בכל בוקר וחושבת עליו, ולצערי הוא מתווסף לעוד ארבעה תלמידים שלי שנפלו במלחמות ישראל".
אשתו של אביאל נמצאת בשבוע ה-40 להריונה, היא עומדת ללדת בכל יום. "הנכד ייוולד במהלך חודש האבל, וזה הזכר היחידי שיש ממנו", אומרת פנינה, "אני בטוחה שיעטפו אותה ויתמכו בה במיוחד עכשיו. אימא של אביאל היא אישה אצילה. בכל פעם שהיא בוכה את הבכי החרישי שלה, בכי שקט שהוא יותר כואב וחודר, בכל פעם שהדמעות זולגות מעיניה ומעיני האבא, האחים מלטפים ומנשקים, כאילו נותנים לה חוסן. בתקופת השבעה כל העולם שם, ואני מקווה שימשיכו לתת לה חוסן בהמשך הדרך. מה אפשר להגיד להם? תנוחמו משמיים? אלה דברים בעלמא, יש מצבים שאת באה מנחמת ויוצאת מנוחמת, ופה יש שתיקה וכאב. האח השני, אלמוג, צריך להתחתן ביוני. מצד אחד בן לפני חתונה, ומצד שני את מאבדת בן. שאלתי את האימא מי היה עם אביאל ברגעים האחרונים, והיא סיפרה שהיו איתו האבא והאח אדיר. היא אמרה לי: 'אני מסתכלת על המכשירים ורואה את הערכים הולכים ויורדים. לדקה האחרונה לא יכולתי להישאר, יצאתי החוצה'. היא גם סיפרה כמה התרגש לקראת הלידה והפיכתו לאב".
"זו טרגדיה שלא נגמרת", מספר אחד המנחמים, "הבן השלישי חלה בסרטן כשהיה בי"א, עבר טיפולים כימותרפיים ובעזרת השם המחלה נעצרה. בינתיים ראו קצת אור, אביאל התחתן וחיכו לבן ולנכד הראשון". עוד מספרים המבקרים, כי הלוויה שנקבעה לשלוש וחצי, החלה רק בחמש וחצי. "אמרו שהיא נדחתה כי במשטרה לא משחררים את הגופה", אומר אחד מהם, "ההורים היו משלוש וחצי בחדר ההספדים. למה? זה היה סוג של עינוי הדין. יש למשפחה גם הרבה שאלות על החילוץ ועל הזמן שלקח לכיבוי להגיע, אבל כרגע הם מתכנסים בכאב שלהם".
