בסיום המירוץ שכלל שני מקצים, של 4 ק"מ ולמעוניינים 8 ק"מ, נערך טקס סיום שכלל חלוקת פרסים למקומות הראשונים וכן תעודות הצטיינות בתחומים הלימודי וחברתי.
במרוץ השתתפו משפחתו וחבריו ליחידה של עומרי הי"ד מפלחוד בגבעתי, יחידת קומדנו ומכינת יפו. לפני קו הזינוק, שוחחה איריס כהן אמו של עומרי הי"ד עם התלמידים. "הדבר שאני הכי זוכרת מעומרי זה החברות", היא שיתפה. "כל החברים שהגיעו לפה מאוד מרגשים אותי. הרבה אומרים לי: וואו את חזקה. אז לא אני לא חזקה. הדבר שמחזיק אותו על הרגליים זה האמונה שבסופו של דבר אנחנו בורג קטן בעולם ואם זה מה שה' רוצה זה מה שנכון. אני פה עומדת על הרגליים בשביל הייעוד שבורא עולם השאיר לי פה בעולם וגם בשבילו שם. אז בשם עומרי ובשביל עומרי שהכי אהב את החברים, בוא ניתן יד אחד לשני ובואו נעזור אחד לשני".
נווה כהן, בוגר הישיבה ובן דוד של עומרי כהן הי"ד הוסיף: "היו לי חברים בצבא שלחמו ונפלו, זו הרגשה כואבת מאוד. אבל כשבן משפחה ובן-דוד שהיינו ממש קרובים נהרג, זו ההרגשה הכי רעה וכואבת בעולם. מצד שני אנחנו מאמינים ובוטחים בקב"ה שהוא נמצא במקום הכי טוב שיש. כמו שנאמר 'הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמדו במחיצתם'".
זיו חסן, סגן ראש הישיבה ומוביל חברה וחיבורים: "מי שרץ בהחלט הרגיש ברוח שנושבת לא רק מהים, אלא גם הרוח שנושבת בעורפנו: הרוח הישראלית, הרוח הציונית".
הרב שלום מלול, ראש הישיבה: "לצד השמחה העצומה, יש גם עצבות על החיסרון של הגיבורים הללו. אבל הדגלים מונפים אל-על, ואנחנו עם הנצח שלא מפחד מדרך ארוכה. עם ישראל חי וממשיך בכל הכוח, לנצח! אנחנו בארץ הקודש, נטועים עמוק באדמה הזאת, בזכות עם הנצח ובזכות הקב"ה והבטחתו לאברהם יצחק ויעקב, בזכות הגבורה, בזכות הרוח, בזכות הגיבורים שנפלו ובזכות הגיבורים שחיים ולוחמים בגבורה אנחנו מנצחים וננצח בע"ה!!!".
קרדיט צילום תמונות: נעם עמר