ט"ו בשבט מסמן את ראש השנה לאילנות על פי המסורת היהודית. תאריך זה נקבע במשנה (מסכת ראש השנה א', א') לצורך חישוב שנות הערלה של עצי הפרי ולתרומות ומעשרות. עם השנים, החג קיבל משמעות לאומית וסביבתית, וכיום הוא מזוהה כחג שמוקדש לטבע, לאיכות הסביבה ולנטיעת עצים.

מנהגי החג

1. אכילת פירות יבשים ופירות משבעת המינים – נהוג לאכול פירות, בדגש על פירות משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל: חיטה, שעורה, גפן (ענבים), תאנה, רימון, זית ותמר.
2. עריכת סדר ט"ו בשבט – רבים מקיימים "סדר ט"ו בשבט", שמקורו בקבלה, ובו נוהגים לשתות ארבע כוסות יין ולאכול פירות, תוך אמירת ברכות ודברי תורה.
3. נטיעת עצים – בישראל, מנהג זה הפך לחלק מהמסורת הציונית. תלמידים, משפחות ומתנדבים נוטעים עצים ברחבי הארץ כחלק מחיזוק הקשר לאדמה ולסביבה.

סדר הברכות בט"ו בשבט

בעת אכילת הפירות, מברכים לפי הסדר הבא:

• פירות שברכתם "בורא פרי העץ" – מברכים תחילה על פירות משבעת המינים לפי סדר הופעתם בפסוק: זית, תמר, גפן (ענבים או יין), תאנה ורימון.
• לאחר מכן, ניתן לברך על שאר פירות העץ שאינם משבעת המינים.
• אם אוכלים פירות שהגיעו לשולחן בצורתם היבשה, מברכים "בורא פרי העץ", אך על תמרים מברכים גם "שהחיינו" אם זו הפעם הראשונה שאוכלים אותם בעונה זו.
• על פירות מהאדמה, כמו בננה ותות שדה, מברכים "בורא פרי האדמה".