76 קילומטרים בלבד מפרידים בין אשדוד לחברון, אבל מי שעושה את הדרך הלא ארוכה לחברון, עלול בסופו של דבר להישאר שם ולעבור שינוי קיצוני בחייו. זה מה שעבר על אלינור מאשדוד, שנחשפה ללא בושה עם פנים גלויות, בכתבה מרתקת בערוץ 2 לאוהד חמו ונטע-לי שם טוב, במהלכה סיפרה על ההחלטה שלה לעבור לגור לצד אהובה עימאד, להתאסלם ולהביא עימו שלושה ילדים לעולם.
עיתון "המגזין" קיים שיחות עם קרוביה של אלינור, והבין כי מדובר בסיפור לא פשוט של ילדות מורכבת, עם נערה שכבר מגיל צעיר עשתה ככל העולה על רוחה, ובסופו של תהליך אף אחד מקרוביה לא נפל מהרגליים בזמן שאלינור בחרה להמיר את דתה ולנטוש את משפחתה לטובת פלסטיני-מוסלמי.
אלינור ממש לא לבד. מערכת העיתון מכירה עוד אשדודית אחת, בשנות ה-30 לחייה, שעברה אף היא לגור לצד מוסלמי, ברצועת עזה. היא ניתקה כל קשר עם בני משפחתה ומתנערת מעברה כיהודייה בצורה מוחלטת. כל הניסיונות של בני משפחתה לאתר את הבת האבודה ולשוחח עימה עלו בתוהו. פעם אחת, לפני כשלוש שנים, האמא זכתה לקבל שיחת טלפון קצרה מהבת, רק כדי לומר שהיא בחיים, שהכל בסדר ושהיא לא רוצה קשר עם אף אחד מעברה. עצוב. על פי הערכות, עשרות נשים יהודיות התחתנו עם פלסטינים ועברו לגור בשטחים, רובן הגדול התאסלמו, התנתקו מהמשפחות שלהן.
זהו גם סיפורה של אלינור מאשדוד, בשלהי שנות ה-20 לחייה, שהתחתנה כאמור עם פלסטיני מחברון. אלינור עשתה דרך ארוכה מהפנימייה באשדוד ועד שהפכה בת בית בעיר הפלסטינית דהריה הסמוכה לחברון. עם השנים הזוג המאוהב הביא לאוויר העולם שלושה ילדים, חסרי לאום. היא שומרת על קשר חלקי עם משפחתה, שמבחינתם אומנם כועסים והמומים מהצעד הקיצוני של אלינור, אך לא מוכנים לוותר עליה לגמרי.
עוד לפני שהתגייסה לצה"ל, אלינור התחברה לעימאד וסיפרה תחילה לבני המשפחה כי מדובר בבחור תימני בשם עמי. האב הבין כבר בתחילת הקשר כי מדובר בערבי, אך לא עשה שום צעד לעצור את החיבור בין השניים. להיפך, עמי נכנס לבית המשפחה, ישן ואכל איתם ורגע לפני שהייתה אמורה ללבוש את המדים הירוקים, אלינור נמלטה לירדן, שם התאסלמה וחזרה "מושלמת" מבחינת עימאד לחברון, שם התקבלה בחום ובאהבה אצל בני משפחתו.
אלינור כאמור התאסלמה ונהנית מאוד להתפלל חמש פעמים ביום: "ביום שאחרי שהתאסלמתי, מיד אחרי זה עימאד התחיל להסביר לי על הקוראן ועל האיסלאם, ולאט-לאט הבנתי שזה דרך שמוצאת חן בעיניי. אני מתפללת חמש פעמים ביום וצמה ברמאדן. אני כבר לא חוגגת חגים יהודיים, זה לא מעניין אותי ואני חושבת רק איך להתחזק יותר באיסלאם".
אלינור מספרת על הפחד לחיות חיים כפולים, להתגורר חלק מהזמן בבאר שבע עם ילדיה וחלק מהזמן בדהריה: "כשהיה את כל הדקירות והמהומות בשטחים, פחדתי לרדת למטה עם הבנות, שלא יהיה אירוע של תג מחיר, שידרסו אותי, מישהו יראה אותי עם המנדיל (כיסוי ראש) ואני כן צנועה ואני ערבייה לכל דבר, שלא יתנקמו בי בטעות".
על החיבור למשפחתו של עימאד היא אומרת: "רק בהתחלה היו דיבורים על זה שאני יהודייה, ברגע שהם הכירו אותי וראו עד כמה אני אוהבת את בעלי, הם התחברו אלי מאוד והתחילו לאהוב אותי. היום אני אחת מהמשפחה". אלינור שומרת כאמור על קשר חלקי עם בני משפחתה, וגם עם אחיה החייל: "אח שלי הוא חייל, אין קונפליקט בינינו, אפילו במלחמה האחרונה הוא לא אהב את מה שהוא עשה. תמיד היה מתקשר אלי ואומר לי: 'אל תכעסו עלי'. אני מבינה אותו, הוא אח נהדר".
אלינור עברה לגור לאחרונה עם שלושת ילדיה בבאר שבע, עימאד גר בדהריה מאחר ומשרד הפנים מונע ממנו אישור שהייה בישראל. "החיים שלנו מאוד קשים, יש לעימאד אישה וילדים בישראל והמדינה לא נותנת לו להיות קרוב לילדים שלנו, תמיד האהבה תנצח בסוף", אומרת אלינור.
"חייתי 8 שנים בחשכה ואפלה, תחת מרות ועבדות"
ארגון "יד לאחים" פועל מזה שנים ארוכות בהחזרת נשים יהודיות לישראל, לאחר שעברו התעללות בערים ערביות. בחלק מהמקרים מדובר בפעולות נועזות של חברי הארגון, שנכנסים לכפרים ערביים נידחים ומחלצים את הנשים, כולל העברתן לדירות מסתור לתקופה ארוכה עד שיעבור זעם.
אחת מהן שזכתה לחילוץ היא מאיה (שם בדוי), שמספרת במונולוג מרתק: "חייתי 8 שנים בחשכה ואפלה, תחת מרות, עבדות, אלימות מילולית, פיזית ונפשית שלא מרצוני. עם הזמן התרגלתי לתחושות ולהרגשות ואפילו השלמתי שכך יראו השנים הבאות. באותן השנים לא חגגתי את חגי ישראל ואפילו לא חלמתי על כך. לפני כשלוש שנים יצאתי מעבדות לחירות וזאת בזכות ארגון 'יד לאחים'. התחלתי להבין ולהרגיש חופש אמיתי מהו. אני רוצה להודות לחברי הארגון על שהעניקו לי ולילדיי את החופש והזכות לחגוג חגים עם משפחתי האהובה. תודה על החופש, תודה על העזרה הכלכלית, הנפשית והסוציאלית. תודה על זכות הבחירה, העשייה והאמונה. תודה על הכל. אני מאחלת לכל בנות ישראל שנמצאות אי שם בכפרים, לחוש את התחושות שלי ולשוב אלינו".
מאיה מספרת כי לפני כחודש חייגה אליה אישה שהשתתפה בכנס מניעת התבוללות של "יד לאחים", ובמהלכו שמעה את הרצאתה. היא ביקשה ממאיה שתדבר על ליבה של בתה, החיה בכפר ערבי יחד עם שני ילדיה, ותעזור לה לצאת משם. מאיה שוחחה עם בתה של הגברת אך ללא הועיל, הבחורה התעקשה שאינה רוצה עזרה.
מאיה מספרת: "שעה קלה לאחר ששגרתי את מכתב התודה ל'יד לאחים', צלצל שוב מכשיר הפלאפון שלי. על הקו הייתה האם שביקשה ממני לדבר עם בתה ואמרה לי בהתרגשות: 'הדברים שלך חלחלו ללבה של בתי. היא הבינה שחייה עם הבחור הערבי אינם חיים והחליטה לאזור אומץ ולכבוד ראש השנה לחזור לעם ישראל'. הצטמררתי מההשגחה הפרטית המופלאה, כאשר רגע לפני כן שלחתי את מכתבי וכולי תקווה שבנות ישראל נוספות ישובו לחיק עם ישראל, והנה משפחה שלימה שבה גם היא לעמה בערב ראש השנה".
