אנחנו לא יודעים אם יש הרבה אנשים כמו יהודה פרוסט. אנשים שהחליטו לשים את חייהם ב"הולד", לעצור הכל, לסגור את העסק שלהם! לסכן את הפרנסה! וללכת לעזור לאנשים בעוטף עזה ובערים הסמוכות ב-7.10.
תכירו את יהודה פורסט, 28 מאזור ו' באשדוד, נשוי פלוס ילד. יהודה הוא בעל חנות יינות – "סטטוס של יין", באזור ו'. מתנדב באיחוד הצלה 8 שנים. הוא חובש גם עם רכבו הפרטי, גם עם אופניו וגם באמבולנס. יוצא לכ-70 מקרים בחודש, לא פעם מהעסק שלו. סוגר ויוצא לאירוע וחוזר.
אבל אז הגיע ה-7.10 ושינה אצלו הכל. יהודה פרוסט כאמור סגר בחודשיים הראשונים למלחמה את העסק וירד להתנדב בעוטף בהצלת חיים וגם בתרומת אוכל ומוצרים לחיילים ולמשפחות שנותרו סגורות בבתיהם מהחרדה ומהחשש לאחר מה שעברו. פשוט החליט שחיי אחרים שווים יותר מפרנסתו ופרנסת משפחתו ולא יכול היה לעמוד מהצד. בריאיון איתו הוא מסביר למה לא הייתה לו אפשרות אחרת.
יהודה לפני הכל, לפני שניגע ב-7.10, תסביר לנו איך משלבים חנות יין ויציאה לאירועים מצילי חיים ואירועים אחרים דומים באיחוד הצלה?
"האמת זה נהיה כבר סוג של דרך חיים. לדוגמא ביום חמישי האחרון יצאה קריאה לפציעה קשה ליד החנות, שני רחובות ליד. אז שנייה בורחים לרגע וחוזרים"
זה לא בורחים וחוזרים. זה "בורחים" ומציל חיים.
"נכון. אספר לך על עוד דוגמא. הייתי בחנות לפני כחודשיים ויצא ש-20/30 מטרים ממני, מהחנות, רוכב קורקינט חשמלי בן 17 בערך נפגע מרכב ככל הנראה. הגעתי ראשון ונתתי לו טיפול מציל חיים. הוא פונה במצב בינוני קשה לבית החולים".
בדרך כלל אומרים נכנס יין ויוצא סוד, הפעם נכנס יין ויצאו חיים
"כן. ממש ככה".
איך סוגרים עסק שמפרנס, לחודשיים, לטובת אחרים?
"כן כמעט חודשיים סגרתי. זה היה במוצאי השבת ה-7.10 אחרי ששמעתי מה שקורה בעוטף. הבנתי מה קרה שם ומיד החלטתי להגיע לעוטף".
הגעת על דעתך?
"כן על דעתי ככונן באיחוד הצלה".
ומה קרה?
"שהגעתי לשם ראיתי שכל כוחות הביטחון והמשפחות שהיו בבתים בערים כמו נתיבות, אופקים ושדרות, היו בלי אוכל. הבנתי שהן זקוקות לפתרון. כל יום הייתי נוסע מאשדוד, אוסף ציוד, מזון, טיטולים מטרונת, ביגוד כל מה שאנשים צריכים, כי החנויות בעוטף ובערים הסמוכות היו סגורות. הבאנו הכל לאנשים שהיו בבתים מהחרדה וממה שקרה".
ומה עם עצמך? עם הפרנסה שלך? בכל זאת לסגור לחודשיים.
לא היה פשוט, אבל לא ראיתי אופציה שאני פותח במצב הזה כשאנשים זקוקים לעזרה דחופה. זה היה המצב. אני אגיד לך, היום בדיעבד, לאחר שעברתי על סרטונים ותמונות מהעוטף, אני אומר לעצמי – מה חשבתי שירדתי לאזור הזה שהיה עדיין חם עם מחבלים"
ומה אתה עונה לעצמך?
"אין מה לענות. אנחנו עושים מה שצריך. אנחנו מתורגלים באיחוד הצלה לעזור אוטומטית"
אם כבר מדברים על איחוד הצלה, הבנתי שהצלת רוכב אופנוע של איחוד הצלה ממוות בטוח.
"זה היה בכביש 4 ליד בני ברק. נסעתי לכיוון ירושלים ובדרך נתקלתי בפקק. אני מגיע לתחילת הפקק וראיתי שני רכבים שעשו תאונה. אני יוצא ושואל את הנפגעים אם הם צריכים עזרה ומעדכן את המוקד. בדיוק אז ראיתי 10 מטר מהם אופנוע על הרצפה. לא ראיתי עדיין שזה אופנוע של איחוד הצלה. שאלתי את הנהגות שהיו מעורבות מה זה האופנוע הזה? והן סיפרו לי שהיה להן פנצ'ר באוטו ועצר אופנוען לעזור להן. שאלתי איפה רוכב האופנוע? הן אמרו לי שהן לא יודעות".
נו ואיפה הוא היה?
"אני מחפש אותו ורואה אותו 20 30 מטרים בתוך התעלה. איש לא הבחין בו ומהרעש מסביב איש לא שמע שהוא צועק לעזרה ומכאבים. אז אני קולט שהוא מתנדב של איחוד הצלה. הוא היה פצוע בינוני עד קשה. היה לו שבר פתוח בברך ופגיעת ראש וחשד לפגיעה בעמוד השדרה. קיבעתי לו את הרגל, טיפלתי בו ואז אח"כ פינינו אותו לתל השומר". הערנות של יהודה והטיפול המהיר שלו הצילו פשוט את חיי רוכב האופנוע.
נחזור אילך לימים האלה. איך העסק? בסדר?
" ברוך השם העסק בסדר. זה לקח הרבה זמן, אבל בסופו של יום המלחמה פגעה בכולם. מתאוששים אי אפשר להישאר מאחור".
אז נרים כוסית
"לגמרי. לחיים".
