הבעל טוען כי היצירה המוסיקלית שלו נפרסת על פני 44 שנים. 21 שנים עוד לפני נישואיו ו-23 שנים אחרי. הוא מסכים כי התמלוגים הם רכוש בר חלוקה אבל טוען כי רק מחצית מההשמעות באמצעי המדיה היו בתקופת נישואיו ולכן האישה זכאית רק לרבע מהתמלוגים שקיבל במשך השנים במסגרת איזון המשאבים.
האישה טוענת כי הצדדים ניהלו יחידה כלכלית משותפת לחלוטין וכי היא חלק מהקריירה המוסיקלית המצליחה של הבעל. לדבריה, היא תמכה בו, עודדה אותו וניהלה את ענייניו העסקיים והיא זו שטיפלה בילדים וגידלה אותם, וויתרה על פיתוח קריירה משלה. לדבריה כל התפתחותו המוסיקלית והכלכלית של הבעל הייתה בתקופת הנישואין. כמו כן היא טוענת כי לאורך כל שנות נישואיהם הגיעו כספי התמלוגים לחשבון הבנק המשותף, ולכן יש לראות בכך הסכמה כמתנה.
חברי בית הדין הרבני האזורי בתל אביב הרב צבי בירנבאום (אב"ד), הרב אריה אוריאל והרב נפתלי הייזלר נדרשו לסוגיה וכתבו שלושה פסקי דין נפרדים ומעמיקים המבוססים על השולחן ערוך, פוסקים ראשונים ואחרונים וכן דיינים בני זמננו בנוסף לפסקי דין של בתי המשפט האזרחיים ובתי המשפט למשפחה. הדיינים בחנו את נושא המוניטין האישי וחלוקתו גם בהתבסס על העובדה כי מאז נישאו חלק הבעל את התמלוגים עם רעייתו.
בסיכום ובאיזון בין שלושת פסקי הדין של הדיינים הרב בירנבאום, הרב אוריאל והרב הייזלר הוחלט כי "הבעל ישלם לאישה חלק מהתמלוגים שקיבל מיום נישואיו ועד ליום בו החל הקרע בנישואין" שהם כשליש מן התמלוגים להם הוא זכאי.
צילום: דוברות בתי הדין הרבניים.
