שיעור התחלואה בסרטן העור בישראל שטופת השמש נחשב גבוה יחסית והמדינה מדורגת במקום ה-20 בעולם מבחינת שכיחות המחלה.
האם המוסד לביטוח לאומי מכיר בנפגעי סרטן העור?
המוסד לביטוח לאומי מכיר בקשר האפשרי שבין חשיפה לשמש בעבודה (או לחומרים מסוכנים) להתפתחות סרטן העור ורבים מהעובדים שחלו בסרטן הנ"ל אכן מוכרים כנפגעי עבודה. זאת, ככל שמתקיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה למחלה בנסיבות הספציפיות.
לפי הפסיקה בישראל, המינימום שנדרש להכרה בקשר סיבתי בין תנאי עבודה לסרטן העור הוא חשיפה של 10 שנים למשך כ-4 שעות ביום (לאו בהכרח באופן רציף). עם זאת, יצוין שזו לא נוסחה חד משמעית וייתכנו מקרים שבהם יוכרו נפגעי עבודה שלא "יעמדו" המפתח הזה (הכל בהתאם לנסיבות).
ישנם לא מעט סיטואציות שבהן המוסד לביטוח לאומי מערים קשיים על הכרה בסרטן עור בשל טענות כגון גורמים גנטיים, חשיפה לשמש או לחומרים מסוכנים מחוץ לשעות העבודה, מחלוקת לגבי היקף החשיפה לאורך שנות העבודה וכדומה.
כך גם רבים מהנפגעים לא מודעים לזכותם לבקש הכרה מהמוסד לביטוח לאומי או שהם לא תמיד מבינים את הקשר שבין התעסוקה למחלה. למשל, אם הסרטן מתגלה בגיל הפנסיה והגמלאי לא מקשר בינו לבין תנאי העסקתו בעבר. זכרו גם שסרטן העור יכול "לדגור" בגוף וייתכן שיחלוף זמן משמעותי בין הופעת הגידול הראשון לתקופת החשיפה לקרני השמש או לחומרים הכימיקיליים המסוכנים.
במידה שמתעוררת מחלוקת בין העובד לביטוח הלאומי וככל שהוועדות הרפואיות דוחות את הבקשה להכרה, ניתן לפנות בעניין לבית הדין לעבודה. במסגרת הליך זה התובע יידרש להוכיח את הקשר הסיבתי בין התפתחות המחלה לתנאי העסקתו או משלח ידו על בסיס ראיות, מסמכים רפואיים, פירוט אודות תנאי עבודתו וכו'. בית הדין לעבודה בד"כ ימנה מומחה רפואי מטעמו שיגיש חוות דעת מקצועית בנושא, ויענה גם על שאלות הצדדים על חוות הדעת.
נכות בגין סרטן עור יכולה להיות נכות אסטטית כתוצאה מצלקות בשל הסרת הגידולים העוריים או נכות שקשורה להתפתחות המחלה מבחינת הסכנה לחיי המטופל או הטיפולים שהוא יידרש לעבור עד להחלמה.
דוגמאות למקרים:
הכרה בגננת שלקתה בסרטן עור – גננת שעבדה במשך כ-35 שנה בגן ילדים, עם חשיפה של כשעתיים ביום לשמש או לצל חלקי, ביקשה הכרה בסרטן העור שבו לקתה כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. הביטוח הלאומי דחה את תביעתה אבל בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל את ערעורה (ב"ל 32306-06-20).
הכרה בקצין ביטחון שעבד 70% מחוץ למשרד – קצין ביטחון שעבד במשך כ-17 שנה בעבודה שדרשה ממנו להיות כ-70% מחוץ למשרד, הוכר כנפגע עבודה לאחר שחלה בסרטן עור. תביעתו הראשונה לביטוח הלאומי נדחתה בין השאר משום שהייתה מחלוקת לגבי היקף שעות החשיפה לשמש ולגבי העובדה שהתובע סבל מנגעים בעור לפני העסקתו כתוצאה מסרטן מסוג אחר שהבריא ממנו בילדותו. בית הדין לעבודה קיבל את התביעה וקבע שיש להכיר בקב"ט כנפגע עבודה לאור חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה על ידו בהליך (ב"ל 25567-10-16).
הכרה בעובדת שמורת טבע – מדריכה בפארק באחת משמורות הטבע בישראל עבדה במשך שנים עם בגדים קצרים והייתה חשופה לשמש בתדירות של 3-4 ימים בשבוע למשך כ-4-6 שעות. המלונמות שהתפתחו על גופה היו בגוף, ולא בראש ובצוואר, והמומחה הרפואי הראשון שמונה לתיק קבע שאין להכיר בה כנפגעת עבודה. עורך דינה של העובדת הפנה שאלות הבהרה למומחה ובית הדין מינה מומחה נוסף שהגיש חוות דעת סותרת. בית הדין לעבודה קבע שבמקרים שבהם מונחות בפניו שתי חוות דעת רפואיות סותרות, בעלות משקל זהה, הגישה הנכונה היא להעדיף את חוות הדעת שתביא להכרה בעובד, וכך היה (ב.ל 4013/07).
לסיכום,
סרטן עור יכול בהחלט להיות מוכר כפגיעה בעבודה ובמקרים שבהם המוסד לביטוח לאומי מסרב להכיר בכך, ניתן לנקוט באמצעים משפטיים. ככל שמתקיים קשר בין תנאי העבודה להתפתחות המחלה, ואם הקשר הנ"ל יוכח בהליך, בית הדין לעבודה יוכל בהחלט להפוך את החלטת הביטוח הלאומי על פיה.
