לפני כשבוע החליט השר לביטחון פנים גלעד ארדן, להקל על קבלת רישיון להחזקת נשק. "בשבועות האחרונים אזרחים רבים סייעו למשטרת ישראל לנטרל מחבלים שביצעו פיגועים", אמר לתקשורת. "אזרחים מיומנים בהפעלת נשק הם גורם מכפיל כוח במאבק מול הטרור ולכן פעלתי למתן הקלות בתקופה זו". ההודעה של השר גרמה לקריסת הקו של המשרד לביטחון פנים בשל הפניות הרבות של אזרחים, שביקשו מידע על מהות הקלות אלה.
גם באשדוד חלה עלייה בכמות המתעניינים והמתרעננים, כלומר אלה ששמו את האקדח בכספת, והוציאו אותו רק כשהיה צריך לחדש את הרישיון. צוות "המגזין" הגיע ביום שני אחר הצהריים למטווח העירוני ובית הספר לאבטחה "ש.פ מטווחים בע"מ", הממוקם באזור התעשייה. המקום משמש כבית ספר להכשרת מאבטחים, שבו מכשירים מאבטחים ברמות שונות, על פי מה שנקבע בחטיבת האבטחה במטה הארצי של משטרת ישראל. בית הספר מכשיר מאבטחים בשגרירות ארצות הברית, בגופים ממשלתיים כמו מבקר המדינה, במוסדות חינוך ובקריות ממשלה, וגם מאפשר לגורמי ביטחון המשוייכים לעירייה להתאמן בו. בנוסף, המטווח הוא נקודת קנייה ומכירה לנשקים ואמצעי הגנה נלווים כמו אלות וגז מדמיע, וכמובן מקום שמאפשר לעמיתים לבוא ולהתאמן, ולכל המחזיק ברישיון נשק פרטי או ארגוני. עד לאחרונה התאמנו בו מאבטחי משמר הכנסת ובתי המשפט.
"מאז המציאות החדשה קיימת עלייה דראסטית בפניות, בהתעניינות וברכישה של אמצעי הגנה עצמית". אומר הבעלים יוסי שרוני. "חלה התעוררות של בעלי רישיון למיניהם, שחלקם לא היו מסתובבים ביום יום עם נשק. האירועים זעזעו את הקרקע, והמודעות עלתה בקרב האוכלוסייה. בשל המצב באים לכאן נושאי נשק מרצונם ומתאמנים, ולא רק במסגרת חידוש הרישיון אלא כדי לרענן תחמושת. הגיע הזמן שמי שמחזיק ברישיון לנשק, יתאמן וידע לתחזק אותו באופן שוטף, ועל אחת כמה וכמה בימים כאלה. עובדה שלא מעט מהאירועים נגמרו בהרבה פחות נזק בזכות האזרחים".
מה ההליך לקבלת רישיון נשק?
"מי שרוצה רישיון לנשק מגיש בקשה למשרד לביטחון פנים, ואם הוא עומד בתבחינים, הוא יקבל אישור ויוכל להגיע אלינו לרכוש נשק ולהתאמן. המשרד לביטחון פנים הרחיב את התבחינים, הגדיל את כמות היישובים הזכאים, ויצא בהקלות שמאפשרות לחתך רחב יותר של אוכלוסייה לרכוש נשק. מי שמקבל אישור מגיע, ובאמצעות מדריך ירי שלנו בוחר את האקדח שיתאים לו".
אתה בעד מתן הקלות לקבלת נשק?
"אני בעד רלוונטיות. אני לא חושב שכל אחד ואחת צריכים לשאת נשק. אני חושב שמי שכשיר לשרת בעזה, לשאת נשק ולהגן על הבית בתוככי עזה, גם כשיר לשאת נשק ולהגן על הבית מבית".
"בול פגיעה" עם הצלף האשדודי
"אני נושא נשק מגיל 18, ולא אחת הסתכלו עליי כחריג. חברים ומכרים סביבי, שבעבר החזיקו כלי ירייה וויתרו עליו במרוצת השנים, יעשו היום הכול כדי לקבל מחדש את הרישיון", אומר יריב כהן, מדריך ירי ויו"ר אגודת רובאי ישראל. "המצב הביטחוני הקיים הינו קצה קרחון מהעתיד לבוא. הימצאותם של למעלה מ-300 אלף כלי ירייה לא חוקיים בידי המגזר הערבי אמורה להדליק נורה אדומה ואפילו מגדלור במחשבות של מקבלי ההחלטות במדינת ישראל. לא יעלה על הדעת שבעוד אזרחים שומרי חוק לא יכולים להגן על עצמם, נמצא נשק לא חוקי כמעט בכל בית במגזר הערבי בארץ ישראל. הימים האחרונים הוכיחו לנו שוב שאזרחים חמושים הינם מכפלת כוח איכותית בשמירה, ובמתן מענה ראשוני בכל אירוע טרור. משטרת ישראל עושה עבודה נהדרת, אך כוחותיה פרוסים במוקדי החיכוך. מי שנתקל בטרור הסכינאים זה האזרח הממוצע ברחוב, בחנייה, בתחנה מרכזית, ולכן ישנה חשיבות רבה להימצאות אזרחים חמושים כחוק".
יריב כהן (43), נשוי למאיה ואב לשלושה (איתי, שירה ואוהד), נולד בחיפה ועבר לאשדוד בגיל שנתיים. אביו יוסף ז"ל כיהן בשנות ה-70 כמפקד תחנת אשדוד, ועדיין זכור למרבית התושבים הוותיקים של העיר. "הבית שבו התחנכתי הוא ציוני ארץ-ישראלי", אומר יריב, "בית שחינך לעזרה הזולת והתנדבות, וכך אני ממשיך את חינוך ילדיי".
כבר מגיל צעיר החל יריב להתאמן בירי. "זה התחיל במטווח, כאן באזור התעשייה", נזכר יריב, "בגדנ"ע שפעם היה פה. הייתי בן 14, והתחלתי להתעסק בקליעה, וזה מה שאני עושה כבר 30 שנה. גם כספורט וגם כתחום מבצעי. בצבא הייתי חובש מוטס בחיל האוויר, נחשפתי לרמה גבוהה יותר של יכולות ירי ואמצעי לחימה, וזה הוביל אותי לעסוק בתחום כמדריך ירי ומדריך צלפים".
במלחמת לבנון השנייה גויס יריב למילואים והכשיר צלפים לפני כניסתם ללבנון. בתום המלחמה היה חלק מצוות חקירה של קצין צנחנים ראשי וקצין חי"ר ראשי בנושא הצליפה. "קצרה היריעה מלפרט את מסקנות הוועדה", הוא אומר, "אבל הדבר בער בי, וגמלה בליבי ההחלטה לעשות שינוי. במקום לשבת ולקטר, הקמתי יחד עם חברים טובים את 'אגודת רובאי ישראל'. מדובר בעמותה רשומה שתפקידה לשמר את הידע והיכולות של צלפי המילואים ומשטרת ישראל בעת רגיעה, ללא שום עלות לתקציב הביטחון, הכול בתרומה והתנדבות. העמותה הפכה להיות הבית של הצלפים בישראל, והפכה למקור ידע וניסיון לקהל הציבור העוסקים בתחום צליפה צבאית. כולם אזרחים שבמקום לעשות ימי אימון על חשבון הצבא הדל בתקציב, מגיעים אלינו ועוברים הכשרה בציוד ובתחמושת שמקבלים בהתנדבות. ככה גם נשמר ידע ויכולת מבצעית, וגם נחסך כסף בתקציב הביטחון".
איך משתלב כאן הספורט?
"אגודת רובאי ישראל לוקחת חלק בתחרויות בינלאומיות שנערכות באירופה, בארצות הברית ואפילו באוסטרליה הרחוקה. בתחרויות אלה נפגשים צלפים מכל העולם ונבחנת רמתם המקצועית ויכולות הקליעה שלהם. האגודה הקימה למעשה ענף ירי חדש תחת ההתאחדות הישראלית לקליעה, כך שלמעשה זה ענף ספורט לכל דבר. הירי מתבצע למרחק של 300 מ' ו-600 מ'. אנחנו יורים בעיקר בשטחי אש צבאיים ובבסיסי צה"ל, דבר שקיבל את האישורים של משרד הביטחון. זה ספורט מפותח ומאורגן, ומשתתפים בו אנשי צבא בדימוס. בעולם קיים מקצוע אולימפי של ירי ל-300 מטר עם כוונות ברזל ולא אופטיקה, אבל בארץ בגלל סיבות שונות ומשונות הענף לא זוכה להכרה".
"בשנת 2014 לא נעצר אף מחזיק בנשק חוקי כחשוד ברצח של אישה"
"במהלך 20 שנה האחרונות נוקטת מדינת ישראל במדיניות של צמצום אחזקת כלי ירייה בידי האזרחים, בה בעת שעבריינים וגורמי טרור מתחמשים, והראייה לכך זה המצב הביטחוני ותחושת חוסר הביטחון המלווה אותו", אומר יריב כהן.
מדוע ננקטת מדיניות כזו?
"הגורמים להחמרה במתן רישוי מתחלקים לשני תחומים: האחד, ניסיון לצמצם את הנשק מידי אזרחים שקיבלו אותו בעבר, וזאת מסיבות שונות. השני הוא לחץ ציבורי מאסיבי שמובל על ידי ארגוני נשים, לנוכח המצב המחריד בו נרצחו נשים על ידי בני זוגן, תופעה בזויה שראויה לכל גינוי, אבל ראוי לציין כי על פי דו"ח שפרסמה העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל, 29 נשים נרצחו בשנת 2014, ארבע מתוכן בירי. בכל ארבעת מקרי הרצח בירי, היו מעורבים ככל הנראה, כלי ירייה בלתי חוקיים. בכל מקרה, בשנת 2014 לא נעצר אף מחזיק בנשק חוקי כחשוד ברצח של אישה. בשנת 2013 ששת מקרי הרצח בירי בוצעו באמצעות נשק של חברות שמירה ושל השירות לבתי סוהר. זהו נשק מוסדי, לא של אנשים פרטיים. שאר הרציחות נעשו בנשק קר.
הם רוצחים במגהץ, בפטיש, בגרזן. לכן הטענה שהימצאותו של נשק בבית מובילה, חלילה, במקרה סכסוך לשימוש פלילי בנשק, היא טענה מופרכת מייסודה. אזרחים החמושים בנשק פרטי הם אזרחים שומרי חוק. הם יפעילו שיקול דעת ויימנעו ממצב של שימוש לא נאות בנשק. הפאניקה לעתים מוצדקת, אבל הבעיה לא באזרח שומר חוק. יותר מכך, אדם שעובר הליך גירושין, דבר ראשון יפקיד את הנשק שלו אצל סוחר נשק כדי שחלילה לא יהיה פתחון פה, והאישה תגיד שהוא איים עליה. גם ככה דרך הייסורים שמלווה הוצאת רישיון רצופה במכשלות ובמהמורות. עד החודש, שבו פרסמו תקנות חדשות שנותנות הקלה בהוצאת רישיון לאקדח להגנה עצמית, היה כמעט בלתי אפשרי לקבל רישיון לאקדח. מדיניות הצמצום במתן רישיונות לכלי ירייה לוותה במסך עמימות והימנעות מפרסום תקנות כלי הירייה לידיעת הציבור הרחב".
מבחינה העולמית התרחשו מספר שינויים בתפיסה של חברה חמושה. יריב מציין כי מצד אחד יש היוצאים נגד התרבות המתירנית של מכירת הנשק הנהוגה בארצות הברית, אך מולם ניתן להעלות טיעונים לכך שחברה חמושה היא חברה מנומסת.
בטח הרבה גבות מורמות כשאתה אומר שחברה חמושה היא חברה מנומסת. אתה יכול להסביר?
"פורץ שנכנס לבית, שבו אין אדם חמוש, יכול לעשות ככל העולה על רוחו. זה יכול להפוך לאונס ואפילו לרצח. המצאות נשק בידי אדם מיומן מקטינה את האפשרות של איום במהלך המצאות המשפחה בביתה, ולמעשה תגרום לכך שגם עבריינים יחשבו פעמיים אם הם נכנסים למקום שבו נמצא אדם חמוש".
"בתקופה האחרונה ניכרת עלייה משמעותית בכמות האנשים שהחליטו להוציא מהכספת את האקדח, ולשאת אותו יום יום", אומר יריב, ומסיים בנימה לא אופטימית: "אני מאמין שאנחנו בתחילתה של תקופה שבה יתבררו גבולות הנאמנות ואפילו הפטריוטיות של אזרחי ישראל. מבלי להישמע רואה שחורות, התהליך שעובר המזרח התיכון וקריסת מדינות במזרח התיכון, יוביל לכך שתהיה עלייה ברמת האלימות, דבר שאותו נרגיש בחיי היום יום. אירועי הטרור האחרונים הינם סנונית המבשרת את העתיד לבוא. מתן ההקלות בקבלת רישיון לנשק, הוא צעד חשוב ומתבקש, שכל מי שעומד בתבחינים, ראוי שיהיה חמוש על מנת להגן על משפחתו, על מנת להגן על עצמו ועל מנת להגן על הזולת. מדיניות המשרד לביטחון פנים מאזנת ומבקרת את הצורך והרצון של אזרחים להתחמש, ומפעילה מערכת חכמה והוגנת של סינון ופיקוח על מקבלי הרישיון".
