אפשר ללמוד מהסיפור המדהים הבא, כמה כוח יש לאחדות. אחדותו של העם היהודי תמיד, ובמיוחד בימים אלה, מאז ה-7 באוקטובר, לא נעצרת בשום גבול רחוק ככל שיהיה, והפעם האחדות הזו היא ממרחקים, מה שהופך אותה אולי הכי קרובה שיש. אחדות שהתחילה בילדים ומשפחות יהודיות בלאס ווגאס ולוס אנג'לס בארה"ב והגיעה עד לחיוך של שמחה אצל ילדים ומשפחות באשדוד, בדרום ובמקומות נוספים בארץ. "חיבוק עולמי".
הכל החל עם כפיר בר לב מתמחה במשרד עורכי דין בתל אביב. משרד פירט, וילנסקי, מזרחי, כנעני. כפיר מאז ה-7 באוקטובר לא מפסיק להתנדב למען מי שזקוק לעזרה בכל הארץ. גם המשרד שלו תומך בו ובעזרה שהוא מגיש, בכל דרך, כולל בעזרה כלכלית, ולא רק. כפיר ניצל כשהיה אמור להגיע למסיבה ברעים ולבסוף נשאר בבית הוריו באילת, החליט שזה לא קרה סתם והתפקיד שלו הוא להיות למען אלה שנפגעו שם ולמען כל מי שצריך את התמיכה והאהבה בארץ, ולהקל עליהם ולו במעט. "המעט" הזה, כמו שמיד תבינו הוא עולמי… וזה תרתי משמע.
כפיר מספר איך הכל התחיל: "יש לי חבר שגר בארה"ב בשם רועי שטרית. בתחילת המלחמה, לאנשי הקהילה היהודית בלאס וגאס ואח"כ בלוס אנג'לס, היה רצון לעזור, אבל הם לא ידעו איך. רועי שטרית שגר בווגאס, יצר איתם קשר והציע להם לעזור לילדים בארץ. כך החל הפרויקט – "מילדים לילדים". המסר היה, שאתה ילד יהודי, אתה אף פעם אל תהיה לבד. אין תורם אחד גדול, יש מלא אנשים שטובים מכל המגזרים, מכל הקשת של עם ישראל בקהילות שם ופה. כשאנחנו יחד יהודים מכל העולם, אף אחד לא יכול לעצור אותנו".
כפיר בר לב ורועי שטרית פנו לאנשי הקהילה היהודית ואמרו להם – "קחו את הילדים, לכו לקניון, קנו משחקים, וצעצועים לילדים בישראל. שימו בקופסה, כתבו ברכות ושלחו אלינו אנחנו נעביר לילדים בישראל". ככה זה התחיל.
כפיר מתאר את את מה שקרה מאותו הרגע : "זה היה מרגש. היו כמה ימי אריזה שכל הקהילה הגיעה. הם ארזו ונתנו מספרי טלפון ליצירת קשר. הגיעו עשרות אלפי מתנות. במשרד בו אני מתמחה עזרו לי בתרומות ובכל, כמו גם לקוחות של משרד. לדוגמא חברת אוריאן חברת לוגיסטיקה בינלאומית, אפשרה לאחסן את המתנות בארץ, או 'קרן קשת', קרן אמריקאית שמטרתה לחבר בין היהודים לבין הקהילות בארץ ובעולם, תרמו גם את המחסן שם. אני מדבר על 19 משטחים וכ-3000 ארגזים. צורפה לכל ארגז גם הגדה ומכתבים מהצד האמריקאי. אפילו נוצרה קבוצת פייסבוק משותפת".
בר לב הוא כאמור יליד אילת. ברביעי באוקטובר הוא נסע לבית הוריו כשהמטרה הייתה להגיע למסיבה ברעים כמה ימים אח"כ. אבל בגלל שלא היה הרבה זמן בבית באילת אצל ההורים, החליט לעבור דרכם בחג הסוכות. כפיר מספר בהתרגשות: "הייתי אמור לנסוע למסיבה. אמא שלי אמרה לי – "אתה לא נשאר לסופ"ש לקידוש?". אז לא נסעתי. חברים שלי נסעו נרצחו, חלק היו חטופים שבועיים ונרצחו". מאז כאמור הוא לא עוצר בנתינה.
כאן נכנסה לתמונה עמותת 'צעצוע של חיוך', והעומד בראשון, אביעד לוי עם כל מתנדביו. שזה אומר שכאן נכנסים לתמונה… ילידי אשדוד והדרום בעיקר, אבל לא רק.
הקשר בין בר לב לאביעד נוצר בעזרת מנהלת המחלקה המסחרית במשרד שבו מתמחה בר לב, אחת השותפות במשרד, עו"ד איילת אוסקר. עו"ד אוסקר היא גם היא היועצת המשפטית של עמותת "צעצוע של חיוך'. היא סיפרה לבר לב על העמותה, ומכאן חלק מהתרומות הגיעו לעמותה 'צעצוע של חיוך'. מדובר במאות רבות אם לא יותר של תרומות. מתנות וצעצועים שהגיעו לילדי אשדוד והדרום. שימחו אותם. גרמו להם לחייך.
אביעד לוי, מספר על החיבור: "מעבר לחיבור האדיר הזה, ברגע שזה הגיע לצד שלנו זה הפך להיות פרויקט מאתגר וקהילתי, כי מדובר בהרבה מאוד משחקים. נתרמו אלפים. משטחים של משחקים. היינו צריכים לפתוח, למיין לארוז בהתאם למשפחות ולילדים שאנחנו מטפלים בהם בעיר ולא רק פה. המתנות והצעצועים הגיעו למשפחות מוכרות על ידנו ועל ידי הרווחה באשדוד. לא סיימנו לחלק, אמורים להגיע מתנות למקלטים של נשים וילדים, לארגוני רווחה ולמקומות נוספים לילדים. החלוקה עוד בתהליך".
שלחתם תודה ליהודים בארה"ב?
"שלחתי לכפיר את כל התמונות. חשוב להם ולנו השיתוף בין יהודי ארה"ב ליהודים בישראל. הקהילתיות הזו של חיבור בין הילדים היא מנצחת. הילדים שם שלחו הרבה מאוד מכתבים ואיחלו לילדים פה שישמרו על עצמם. משפחות באשדוד ובארה"ב התנדבו לאריזה וחלוקה לילדים שזקוקים למתנות. בארץ זה נארז במתנ"ס נווה יהונתן באשדוד. חגית ענטבי, מנהלת המקום נתנה לנו את המקום בחינם בכדי לארוז. כמה כוח זה שכולם יחד".
איך הילדים באשדוד קיבלו את המתנות?
"זה היה מדהים. הרבה ילדים היו בהלם מגודל המתנה, אפילו האימהות שלהם. התאמנו מתנות לילדים לפי משפחות וגילאים".
בארץ הוחלט כי הפרויקט יהיה לזכרה של ילדה קטנה, תמר לאה. אביעד מספר על הסיפור העצוב והקשה הזה: "
בערב חג הראשון התבשרתי על מות של ילדה קטנה בת פחות משנה, תמר לאה, זיכרונה לברכה, שאני בקשר קרוב עם הוריה. החלטנו שאת כל הפרויקט הזה, באישור חברי העמותה ובאישור הקהילה בארה"ב, אנחנו מקדישים לזכרה".
