אתמול, יום א' (7/4), מציינת ישראל חצי שנה לאירועי השבעה באוקטובר, ובמקיף א' ערכו צעדה גדולה לזכרם של שני לוחמי צה"ל, בוגרי ביה"ס – רס"ן אברהם חובלשוילי וסמ"ר דוד רתנר, ה' יקום דמם – אשר נפלו במלחמת 'חרבות ברזל'. במהלך השבוע שקדם לצעדה, עברו התלמידים הכנה לפעילות, הכירו את אבי ודוד ואת היחידות בהן לחמו. ההכנה נעשתה בכיתות ובחדר האמירסיבי הייחודי, בהפעלתה של רות סויסה – רכזת התקשוב של בית הספר.

במקיף א' אומרים כי ב-7.10 עם ישראל קם למלחמה, בה אנו נמצאים גם היום כמעט חצי שנה, וכבר ביום הראשון למלחמה נפלו שני בוגרי בית הספר, לאחר שלחמו בגבורה ובחירוף נפש ותוך הבנה מלאה שזוהי מלחמה על הבית. 

• אבי חובלאשוילי הי"ד – סמג"ד קרקל. אבי היה בחופשה מהצבא ושהה בבית הוריו, עם אישתו ובתו הקטנה. עם הישמע האזעקות הראשונות הוא הבין כי מדובר באירוע גדול, אסף את חפציו הצבאיים ויצא ללחום לצד חייליו בגזרה הדרומית. אבי הספיק לדווח על המחבלים הבאים מולו, להרוג כמה ולחבור לכח ימ"מ. אבי נלחם עד 'הכדור האחרון', עד שנפל סמוך למסיבה ברעים. 

עוד בהיותו בספסל הלימודים, אבי בלט באופיו הנחוש, במוטיבציה המיוחדת ובשאיפה להצלחה, כשעל פניו חיוך תמידי ושמחת חיים. כך נזכור אותו תמיד.

• דוד רתנר הי"ד – חייל בשירות סדיר. באותה שבת, שהה בבסיס נחל עוז יחד עם חבריו לחטיבת גולני. הכח בו היה דוד, היה בין הראשונים לקלוט את כמות המחבלים שהגיעו לישראל. דוד לחם והגן בחירוף נפש על חבריו וגם כשנפצע קם והמשיך להילחם במחבלים. חבריו אומרים שהרג לבדו כ-30 מחבלים. דוד נפל בנחל עוז, יחד עם חלק מחבריו ליחידה. נזכור את דוד כילד עם חיוך תמידי ועיניים מאירות וכמי שהיה תמיד בלב העניינים.

[

"אבי ודוד, שני עולמות שגדלו והתחנכו במקיף א', היו מהתלמידים אשר נראו תמיד במסדרונות בית הספר כשחיוך ושמחה על פניהם, מהשחקנים הבולטים במגרש בית הספר ומאלה שלעולם יישארו חרוטים בליבנו" אומרים בבית הספר. 

בצעדה המיוחדת, יחד עם צוות ביה"ס והתלמידים, נטלו חלק גם המשפחות השכולות: משפחת חובלשוילי – שושי הרעיה ובתם רומי אור, ההורים ריקי וסימון והאח דניאל. ומשפחת רתנר – ההורים מרים וחיים והאחים יוסף, אסתר, שלמה, אריאל, משה ובת חן. את הצעדה ליוו נציגי היחידות הצבאיות גולני ברדלס וקרקל.

מנהלת בית הספר הדס בן שושן, הדגישה את סיפור גבורתם של השניים וביקשה שנהיה ראויים להקרבה הגדולה של הנופלים. היא הבטיחה כי "ביה"ס יפעל לזכור אותם לעולם". 

מג"ד ברדלס סא"ל אור בן יהודה, נשאה דברים לזכרו של אבי והדגישה את העובדה שאבי הספיק להזעיק את הכוחות ולהפעילם בקרב על הבית. היא הבטיחה להמשיך את המורשת שהותיר אחריו ו"להמשיך בדרכו של ג'ונסון" כדבריה. 

נציג חטיבת גולני וחברו לנשק של דוד, דיבר בהערכה על תפקודו ההרואי של דוד ביום ה7.10. דוד בחר שלא להתחבא ולשמור על עצמו אלא להגן, לתקוף וללחום. בלחימתו הגן על חברים ועל אזרחים ונלחם עד הכדור האחרון, וחתם בדברים: "תהיו דוד"! תהיו אנשים טובים שנכונים לעזור בחיוך ובשמחה. 

נציגי המשפחות חובלאשוילי ורתנר, גזרו את הסרט לגינת ההנצחה לזכר הנופלים, כמאמר השיר "יש פרחים שעד אינסוף נשארים במנגינה". יהי זכרם ברוך.