כך הפכו השטותניקים ממקיף ב' לכוכבים עם 2 מיליון צפיות ביוטיוב

הפרודיה שלהם על "דרך השלום" צברה מעל שני מיליון צפיות ב"יוטיוב", למוכרים בקופיקס נמאס כבר לשמוע את המשפט "תארזי לי מים מהברז, מותק", מעריב לנוער בחר אותם כחלק מ"כוכבי הרשת", ואפילו בבני ברק הם כוכבי על (למה? תקראו בכתבה) * עופר בן שבת ומאור הרוש התחילו להצחיק עוד כשלמדו במקיף ב' באשדוד, ואף אחד לא יעצור אותם עד שיכבשו לחלוטין את המסך הקטן
צוות האתר | יום שני - 19/01/15 - 3:51
הפרודיה שלהם על "דרך השלום" צברה מעל שני מיליון צפיות ב"יוטיוב", למוכרים בקופיקס נמאס כבר לשמוע את המשפט "תארזי לי מים מהברז, מותק", מעריב לנוער בחר אותם כחלק מ"כוכבי הרשת", ואפילו בבני ברק הם כוכבי על (למה? תקראו בכתבה) * עופר בן שבת ומאור הרוש התחילו להצחיק עוד כשלמדו במקיף ב' באשדוד, ואף אחד לא יעצור אותם עד שיכבשו לחלוטין את המסך הקטן

"הכול התחיל מזה שהצחיק אותנו הרעיון שהשיר 'דרך השלום' מתחיל להיות שמח ברגע שפאר טסי שר: היא מזמינה הפוך לשנינו", מספרים עופר בן שבת ומאור הרוש, הצמד שאחראי על הפרודיה ללהיט המושמע ללא הפסקה. "לא ראינו אף פעם מישהו שכל כך שמח שמזמינים לו קפה הפוך, ולקחנו את הפרודיה לכיוון הזה".

אם עדיין לא ראיתם את הפרודיה על "דרך השלום" של עופר ומאור, כנראה שאתם בין הבודדים שאין להם פייסבוק או טוויטר או וואטסאפ, או שאתם לא יודעים מה זה שרוטונים או סטטוסים מצייצים או יוטיוב… בסרטון שכבש את הרשת, עופר מגלם תימני שנכנס לקופיקס, מבקש שיארזו לו מים מהברז, ומחפש "כונפה" (מאור) כדי שיוכל לנצל אותה ולהזמין לא רק קפה הפוך אלא את כל התפריט, ולבסוף גם למצוא מקום להעביר את הלילה. אלא שלכונפה יש תכניות אחרות… בדירה שלה היא כולאת קמצנים, ומענה אותם על ידי שריפת שטר של עשרים שקלים. "הכול נעשה בהומור", אומר עופר, "אנחנו לא באמת חושבים שכל התימנים קמצנים, וקיבלנו תגובות מדהימות גם מתימנים, וגם מכאלה שכאב להם ששרפנו את העשרים שקל".

"אנשים שולחים לנו חיקוים לפרודיה", מוסיף מאור, "ילדים, נוער ואפילו אימהות. השבוע נכנסנו לסניף של קופיקס בתל אביב ואמרנו 'תארזי לנו מים מהברז, מותק', והעובדים אמרו לנו שכבר נמאס להם, שכל אדם שני שנכנס אומר להם את המשפט הזה".

עופר ומאור הפכו לחברים כשנפגשו בתיכון מקיף ב'. היום הם בני 35, נשואים. מאור אב לתאומים ועופר אב טרי לבן. הם מספרים שכמעט את כל המסלולים בחייהם עברו יחד. "לפני הצבא היינו בחוג שנקרא 'תיאטרוק' במתנ"ס נווה יהונתן", אומר מאור. "למדנו משחק, שירה וריקוד במשך שלוש שנים, זה מקום שיכולנו לבטא את עצמנו גם באמצעות מערכונים. דרך התיכון במסגרת 'נוער שוחר משפט' נסענו לאוניברסיטת בר אילן, ובאוטובוס היינו עושים סטנד אפ. בכיתה י"ב התקבלנו לפינת מערכונים ברדיו 'לב המדינה'. אז לא היה יוטיוב, היינו עושים מערכוני רדיו ומקליטים את עצמנו על טייפ בבית. היינו מתחפשים לדמויות ומתלבשים, אפילו שאף אחד לא ראה אותנו".

גם את השירות הצבאי העבירו יחד. הם התגייסו לנח"ל, שירתו כחיילים קרביים ולאחר מכן הגיעו ללוד, שם במשך שנה עבדו עם בני נוער, הקימו קבוצת משחק, העלו מחזה וגם תכנית בערוץ הקהילתי בשם "חלוד". אחרי השחרור ולפני שפנו ללימודים אקדמאים, חזרו השניים לאשדוד, והפעילו במתנ"ס קופף בית ספר למשחק בשם 'במת אשדוד', ובמקביל כתבו חומרים למסיבות סיום בתיכונים. "כתבנו לכל תיכון קומדיה של שעה, בדרך כלל פרודיות, התייחסנו לזה כאילו אנחנו כותבים לערוץ 2. עד היום אנחנו אוהבים את החומרים האלה", הם נזכרים.

אחרי שנה התחילו ללמוד. כל אחד במקום אחר: מאור למד באוניברסיטת חיפה בימוי ומשחק, עופר למד באוניברסיטת ת"א תיאטרון ובימוי קולנוע. "איך שסיימנו חזרנו לעבוד יחד, וגם היינו שותפים לדירה בתל אביב. הרמנו פרויקט בקומה השנייה בעזריאלי בשם "M סקוור" הכל היה מרושת במצלמות, והיינו אחראים על התוכן. עשינו קמפיין ויראלי לפאנטה, שכלל 30 מערכונים באינטרנט, וזכה למיליון מאתיים צפיות. בנינו אתר מיוחד, זה היה חלוצי, לא היה אז יוטיוב". וכך לאט אבל בטוח, החלו השניים לבסס את מעמדם בעולם האינטרנט. הם קיבלו פינת מערכונים בנענע 10, וגם באתר של קשת, עוד לפני שנקרא מאקו, הייתה להם תכנית מערכונים אינטראקטיבית בשילוב הגולשים. בד בבד, כל אחד פנה גם לפרויקטים משלו. עופר התמקצע בתחום הפרסומות הוויראליות באינטרנט ועבד עם חברות גדולות כמו סלקום ובנק איגוד. הצגה שכתב בסיום לימודיו בשם "חבל על מי שחי", זכתה במקום ראשון בפסטיבל באוניברסיטה והוצגה גם מחוצה לה. הוא צילם סרט עם השחקן דני שטג, וביים שני סרטים בחו"ל שיועדו לנשים חרדיות.

מאור העלה שלוש הצגות. הראשונה, "כל הגברים אותו דבר", שבה שיחק עם מלי לוי ואברהם טל כתב את המוזיקה, זכה במקום ראשון בפסטיבל חיפה. ההצגה רצה בכל הארץ ואת מלי לוי החליפו עם הזמן ענת מגן-שבו וליטל שוורץ. ההצגה השנייה "ויהי צחוק", הורכבה ממערכונים בהשראת סיפורי התנ"ך בהשתתפות ניקי גולדשטיין, מיכל גבריאלוב ורפי גינת בתפקיד המספר. את ההצגה השלישית "אין כמו משפחה", תרגמו לספרדית והיא רצה במקסיקו. "שלחתי את ההצגה לפסטיבל תיאטרון קצר", מספר מאור. "באים מכל העולם לראות הצגות חדשות. מישהו ממקסיקו ראה דיסק של ההצגה והתלהב. זה כיף לראות את הקהל צוחק בשפה אחרת מאותן בדיחות".

 

סלבס במגזר בחרדי

"אם תשימי ברחובות בני ברק את בראד פיט ואותנו כולם יבואו אלינו, אפילו לכותל אנחנו לא יכולים ללכת, מצביעים עלינו", צוחקים עופר ומאור או אם תרצו "כוח זיקית", שהיא סדרה למגזר החרדי שתוכלו לרכוש בדי.וי.די.

 

איך הגעתם למגזר החרדי?

"ראינו שהם צמאים לזה, חסר להם הפן הקומי. כמובן שיש בסדרה מסר, אבל הסיטואציות קצת קומיות וזה הפך ללהיט היסטרי".

ומה עם הפריים-טיים? בשנתיים האחרונות התחלנו לראות אותם יותר ויותר. אולי לא שמתם לב, אבל הם היו חלק מתכנית המתיחות "אמבוש" של עופר שכטר, קיבלו תפקיד ב"זגורי אימפריה"  (מאור הוא החבר של מירי ועופר הוא הרס"פ של עוז זהבי), הם חלק מתכנית המערכונים "הצחוקיה" בערוץ ניקלאודיאון. "בזכות 'הצחוקיה' כתבנו עוד חומרים, ועכשיו יש לנו שני סוגי הופעות, הופעה לילדים והופעה למבוגרים", הם אומרים. כמו כן הם צילמו תכנית עם שחר חסון, ובערבים הם מופיעים בקומדי בר בבית ציוני אמריקה יחד עם צוות שכולל את אמירם בן טובים, שחר חסון ועוד.

 

אילו תכניות יש לכם לעתיד?

"למדנו לא לדבר", אומר מאור. "כמו שאמר לנו בעל חנות המכולת כשהיינו נערים: אל תגיד הופ לפני אתה קופץ. אנחנו זוכרים אותו עד היום".

 

חלק מהדמויות שלכם נלקחו מטיפוסים אשדודים?

"בטח. יש דמויות אשדודיות לגמרי. אשדוד עיר מדהימה, היא מיקרו קוסמוס של כל החברה, של כל הטיפוסים. הרבה חבר'ה מאשדוד שגדלו איתנו ולא ראו אותנו הרבה שנים, כי היום אנחנו לא גרים כאן, מגלים אותנו דרך המערכונים שאנחנו מעלים בערוץ שלנו ביוטיוב ובדף הפייסבוק. בשנה שעברה בפורים הופענו בבתי ספר באשדוד. יש לנו כאן יותר חיבור כיפי, כאילו מבינים אותנו יותר. ההרגשה להופיע בבית זו חוויה, גם כשלא גרים פה זה כיף לחזור ולהופיע. אולי יש נער שישאב מאיתנו השראה. ובכלל, אנחנו מזמינים אתכם לצפות בנו, אולי מישהו באשדוד יגלה את עצמו בדמות, ויש לא מעט".

בתחילת השבוע הצטלמו השניים לקליפ של "מעריב לנוער", שבחרו את 'כוכבי הרשת', ובחרו גם אותם. מסתבר שבעולם התחרותי הזה, אפשר להצליח. "אנחנו יוצרים, לא מחכים לטלפון. יש פרויקטים שמתקבלים אליהם, יש כאלה שפונים אלינו, אבל אנחנו גם יוזמים ויוצרים כל הזמן בעצמנו. אנחנו לא יושבים ומחכים. מערכונים זה הבייבי שלנו, זה לא השתנה מכיתה ט' שהקלטנו את עצמנו על טייפ ועד היום שזה מקצוע שמפרנס אותנו. זה סיפוק אדיר לעשות משהו שאתה אוהב, וכמו שאמר תומס ג'פרסון: אני מאמין גדול במזל, וככל שאני עובד קשה יותר, יש לי יותר מזל".

"הכול התחיל מזה שהצחיק אותנו הרעיון שהשיר 'דרך השלום' מתחיל להיות שמח ברגע שפאר טסי שר: היא מזמינה הפוך לשנינו", מספרים עופר בן שבת ומאור הרוש, הצמד שאחראי על הפרודיה ללהיט המושמע ללא הפסקה. "לא ראינו אף פעם מישהו שכל כך שמח שמזמינים לו קפה הפוך, ולקחנו את הפרודיה לכיוון הזה".

אם עדיין לא ראיתם את הפרודיה על "דרך השלום" של עופר ומאור, כנראה שאתם בין הבודדים שאין להם פייסבוק או טוויטר או וואטסאפ, או שאתם לא יודעים מה זה שרוטונים או סטטוסים מצייצים או יוטיוב… בסרטון שכבש את הרשת, עופר מגלם תימני שנכנס לקופיקס, מבקש שיארזו לו מים מהברז, ומחפש "כונפה" (מאור) כדי שיוכל לנצל אותה ולהזמין לא רק קפה הפוך אלא את כל התפריט, ולבסוף גם למצוא מקום להעביר את הלילה. אלא שלכונפה יש תכניות אחרות… בדירה שלה היא כולאת קמצנים, ומענה אותם על ידי שריפת שטר של עשרים שקלים. "הכול נעשה בהומור", אומר עופר, "אנחנו לא באמת חושבים שכל התימנים קמצנים, וקיבלנו תגובות מדהימות גם מתימנים, וגם מכאלה שכאב להם ששרפנו את העשרים שקל".

"אנשים שולחים לנו חיקוים לפרודיה", מוסיף מאור, "ילדים, נוער ואפילו אימהות. השבוע נכנסנו לסניף של קופיקס בתל אביב ואמרנו 'תארזי לנו מים מהברז, מותק', והעובדים אמרו לנו שכבר נמאס להם, שכל אדם שני שנכנס אומר להם את המשפט הזה".

עופר ומאור הפכו לחברים כשנפגשו בתיכון מקיף ב'. היום הם בני 35, נשואים. מאור אב לתאומים ועופר אב טרי לבן. הם מספרים שכמעט את כל המסלולים בחייהם עברו יחד. "לפני הצבא היינו בחוג שנקרא 'תיאטרוק' במתנ"ס נווה יהונתן", אומר מאור. "למדנו משחק, שירה וריקוד במשך שלוש שנים, זה מקום שיכולנו לבטא את עצמנו גם באמצעות מערכונים. דרך התיכון במסגרת 'נוער שוחר משפט' נסענו לאוניברסיטת בר אילן, ובאוטובוס היינו עושים סטנד אפ. בכיתה י"ב התקבלנו לפינת מערכונים ברדיו 'לב המדינה'. אז לא היה יוטיוב, היינו עושים מערכוני רדיו ומקליטים את עצמנו על טייפ בבית. היינו מתחפשים לדמויות ומתלבשים, אפילו שאף אחד לא ראה אותנו".

גם את השירות הצבאי העבירו יחד. הם התגייסו לנח"ל, שירתו כחיילים קרביים ולאחר מכן הגיעו ללוד, שם במשך שנה עבדו עם בני נוער, הקימו קבוצת משחק, העלו מחזה וגם תכנית בערוץ הקהילתי בשם "חלוד". אחרי השחרור ולפני שפנו ללימודים אקדמאים, חזרו השניים לאשדוד, והפעילו במתנ"ס קופף בית ספר למשחק בשם 'במת אשדוד', ובמקביל כתבו חומרים למסיבות סיום בתיכונים. "כתבנו לכל תיכון קומדיה של שעה, בדרך כלל פרודיות, התייחסנו לזה כאילו אנחנו כותבים לערוץ 2. עד היום אנחנו אוהבים את החומרים האלה", הם נזכרים.

אחרי שנה התחילו ללמוד. כל אחד במקום אחר: מאור למד באוניברסיטת חיפה בימוי ומשחק, עופר למד באוניברסיטת ת"א תיאטרון ובימוי קולנוע. "איך שסיימנו חזרנו לעבוד יחד, וגם היינו שותפים לדירה בתל אביב. הרמנו פרויקט בקומה השנייה בעזריאלי בשם "M סקוור" הכל היה מרושת במצלמות, והיינו אחראים על התוכן. עשינו קמפיין ויראלי לפאנטה, שכלל 30 מערכונים באינטרנט, וזכה למיליון מאתיים צפיות. בנינו אתר מיוחד, זה היה חלוצי, לא היה אז יוטיוב". וכך לאט אבל בטוח, החלו השניים לבסס את מעמדם בעולם האינטרנט. הם קיבלו פינת מערכונים בנענע 10, וגם באתר של קשת, עוד לפני שנקרא מאקו, הייתה להם תכנית מערכונים אינטראקטיבית בשילוב הגולשים. בד בבד, כל אחד פנה גם לפרויקטים משלו. עופר התמקצע בתחום הפרסומות הוויראליות באינטרנט ועבד עם חברות גדולות כמו סלקום ובנק איגוד. הצגה שכתב בסיום לימודיו בשם "חבל על מי שחי", זכתה במקום ראשון בפסטיבל באוניברסיטה והוצגה גם מחוצה לה. הוא צילם סרט עם השחקן דני שטג, וביים שני סרטים בחו"ל שיועדו לנשים חרדיות.

מאור העלה שלוש הצגות. הראשונה, "כל הגברים אותו דבר", שבה שיחק עם מלי לוי ואברהם טל כתב את המוזיקה, זכה במקום ראשון בפסטיבל חיפה. ההצגה רצה בכל הארץ ואת מלי לוי החליפו עם הזמן ענת מגן-שבו וליטל שוורץ. ההצגה השנייה "ויהי צחוק", הורכבה ממערכונים בהשראת סיפורי התנ"ך בהשתתפות ניקי גולדשטיין, מיכל גבריאלוב ורפי גינת בתפקיד המספר. את ההצגה השלישית "אין כמו משפחה", תרגמו לספרדית והיא רצה במקסיקו. "שלחתי את ההצגה לפסטיבל תיאטרון קצר", מספר מאור. "באים מכל העולם לראות הצגות חדשות. מישהו ממקסיקו ראה דיסק של ההצגה והתלהב. זה כיף לראות את הקהל צוחק בשפה אחרת מאותן בדיחות".

 







אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]