מדריך אמנויות הלחימה וקרב המגע עומר לוי (25) מסתמן כאחד המאמנים הצעירים והמוכשרים בדרום. עומר החל להתאמן כשהיה ילד בן שבע, וכיום הוא בעל חגורה שחורה בקראטה (דאן 1), חגורה שחורה בקרב מגע וחגורה חומה בג'ודו. עומר, בן הזקונים, הוא חלק ממשפחה ספורטיבית, וממשיך את דרכו של האב, מדריך קרב מגע בכיר של גופי הביטחון בארץ האוחז בתואר דאן 2 בקראטה ודאן 4 בקרב מגע. אחיו הבכור ואחיותיו התאומות התאמנו בילדותם בענף לחימה הנקרא 'הישרדות', וכיום הם ממשיכים להתאמן אצל אחיהם הקטן. אם המשפחה הייתה קפטן נבחרת ישראל בכדוריד. "אני וסביבתי חיים ונושמים ספורט", הוא אומר. אשדוד אמנם עיר צעירה, אך גדלו בה מאמני לחימה ששמם נודע בארץ, כמו למשל שיהן משה בוחניק, שמונה לפני כחודשיים ליו"ר התאחדות הקראטה בישראל. עומר למד ג'ודו וקראטה אצל בוחניק, וכשהיה בן 14 החל להתאמן ב-MMA אצל סנסאי גדי בן זמרה, שאף הוא למד אצל בוחניק.
עומר שירת בצבא כראש מדור קרב מגע בסיירת גולני, וגם היום כשהוא נקרא למילואים, הוא ממשיך להעביר שיעורי קרב מגע ליחידות מובחרות בצה"ל. כאשר השתחרר מהצבא, היה ברור כי זו דרכו המקצועית, והוא פתח קבוצות MMA באגודת שינדוקאן השייכת למאמן מתקופת ילדותו, משה בוחניק. הקבוצות של עומר המחולקות לילדים מגיל ארבע, נערים, בוגרים ונשים, מתאמנות במתנ"ס תקוותנו ובמתנ"ס י"א. בנוסף, עומר מאמן ומדריך נערים בסיכון במסגרת פרויקט "משאלה חווייתית" של הרשות למאבק בהתמכרויות.
מהפכת ה-MMA
Mixed martial arts (בעברית: אמנויות לחימה משולבות), או בקיצור MMA, הוא ענף ספורט המדמה קרב פנים אל פנים, שבו מותר השימוש במגוון רחב של שיטות לחימה גופנית ללא נשק. טכניקות הלחימה ב-MMA מתחלקות בדרך כלל לשתי קטגוריות: טכניקות הלחימה בעמידה, הכוללות בדרך כלל אגרופים, בעיטות וכדומה, שבדרך כלל נמצאות בשימוש באגרוף, אגרוף תאילנדי, קיקבוקסינג, קראטה, טאי קוואן דו, וטכניקות לחימת קרקע, גראפלינג, הנמצאות בשימוש בהיאבקות, ג'ודו, ג'ו ג'יטסו ברזילאי, סמבו, לוטה ליברה וכדומה. ללוחמים המקצוענים ב-MMA יש מיומנות גבוהה בשתי הקטגוריות העיקריות, וגם אם לוחם יעדיף טכניקה אחת להכריע התמודדויות, הוא ידע להגן על עצמו ולנהל תחרות מול רוב הטכניקות הקיימות. "סוג הלחימה הזה תפס תאוצה בשנים האחרונות בכל הארץ", מספר עומר, "פעם ילדים היה הולכים לחוג קראטה או לג'ודו או לטי קואן דו. היתרון ב-MMA שהוא משלב כמה סגנונות יחד, וזה נכנס לתודעה העולמית בכלל ולישראלית בפרט. בשנתיים האחרונות יש עליית מדרגה הן מבחינת תקציבים, מספר התחרויות, מספר הישראלים שמצליחים בעולם, כמו נועד להט, שהתחרה בליגה הכי גבוהה של ה-MMA שנקראת UFC, Ultimate Fighting Championship, ומהווה השראה להמון בחורים ישראלים. בשיא תקופת האימונים שלי הייתה פחות מודעות, אמנם השתתפתי בתחרויות, אבל היום יש הרבה יותר מודעות. כתוצאה מפציעה, אני מתמקד היום בהדרכה. אני מתעסק בקונספט שרץ חזק היום באימוני כושר, שהוא שילוב של קארדיו וקיק בוקסינג, והשאיפה שלי היא כמה שיותר לפתח ולתת במה לחניכים שלי".
לאילו הישגים הגיעו חניכים שלך?
"יקיר עזרן (19) ניצח בשלוש תחרויות אליפות מרכזיות, איתי ורצ'יק (23) זכה במקום שני לפני חודשיים בגראפלינג, שזו היאבקות קרקע עם טכניקה של הכנעות. אל התחרות הזו יצאו ארבעה לוחמים מאשדוד בגילאים ומשקלים שונים. איתי, שי אורדיו (16), דורון עזרא (21) ושלומי מירל (25). איתי, שי ודורון הגיעו למקום שני, וחשוב לציין שהם התחרו מול יריבים ותיקים ומנוסים מהם. שלומי עלה ל'סופר פייט', הקרב המרכזי, והוא אמנם הפסיד, אבל הוא עלה לזירה מול מאמן מאשקלון, ושלומי עצמו מתאמן רק שנה וחצי. שלומי הוביל כל הקרב, וב-20 שניות אחרונות המתמודד מולו קיבל נקודות על תרגיל. הוא ניצח בניקוד, ולא בהכרעה".
תוך עשורים ספורים תפס ה-MMA מקום נכבד בעולם אמנויות הלחימה. הפריצה העיקרית של התחום בארצות הברית החלה בשנות השמונים של המאה הקודמת. בצד השני של היבשת, בברזיל, התפתח עוד קודם לכן, בשנות ה-20, ענף של קרבות חופשיים בשם Vale Tudo (הכול מותר), ספורט לחימה גופנית ללא נשק וללא הגבלות כלשהן. בתחילת שנות ה-90 הביאה משפחת גרייסי הברזילאית את העיסוק בספורט לארצות הברית, וממנו התפתח ספורט ה-MMA. בשנת 93' נערכה לראשונה תחרות UFC אשר הייתה פתוחה לספורטאים מכל קשת אמנויות הלחימה הקיימות. הלוחמים התחרו זה בזה תוך הגבלות מינימאליות, כדי לקבוע מיהו הלוחם הטוב ביותר. אופייה של תחרות זו הדהים רבים בציבור, כאשר לוחמים רזים יחסית ולא שרירים, ניצחו את הטורניר בעזרת טכניקות קרקע שהיו נדירות בזמנו, ולא על ידי שימוש בכוח או אגרופים.
"מבוגרים שמתחרים הבינו שאין טעם לדעת רק אגרוף או רק ג'ודו, צריך לדעת הכול מהכול. אתה צריך לשלוט בקרב גם בעמידה כמו באגרוף תאילנדי, וגם בקרקע כמו למשל בג'ודו", מסביר עומר. במהלך העשור הראשון לתחרות, הוכנסו בהדרגה חוקים אשר הגבילו את שיטות הלחימה, זאת במטרה להפוך את האומנות ל"ספורט לגיטימי" ובטוח יותר. שינויים אלו גרמו לענף לצמוח במהירות, עד לרמה של ענפי ספורט לחימה ותיקים ופופולאריים כמו אגרוף והיאבקות מקצועית. כתוצאה מהעלייה בפופולאריות ובכסף החדש שנכנס לתחום חל גידול והתפתחות ניכרת במספר פרמטרים: גידול במספר המתחרים, במחנות אימונים מאורגנים, שיתוף מידע, קינסיולוגיה ושיטות אימון מודרניות. כל אלו פיתחו את ההבנה של טקטיקות לחימה אפקטיביות, של אסטרטגיות לחימה במצבי קרב שונים. לוחם MMA יכול להתמודד בקרב קיק בוקס עם הסטריקרים הטובים ביותר, הוא יכול להתמודד בקרב קרקע עם הגראפלר הטוב ביותר והסיבולת שלו היא של ספורטאי עלית.
מה מייחד אותך ממאמנים אחרים?
"אני נותן המון דגש על קרב מגע, יש לי הכשרה גם מהצבא, ואני מכניס את זה להדרכות שלי, בגלל האלימות ומה שקורה בחוץ. חשוב לנוער ולבוגרים ללמוד הגנה עצמית, התגוננות מדקירות סכין, ממכות אלה, מניסיון אונס".
מה זה תורם לילדים קטנים?
"בגילאים הצעירים משלבים מלבד מהגנה עצמית גם משמעת, ביטחון, הסתגלות בחברה וקואורדינציה. אני עצמי הייתי ילד היפר אקטיבי, והאימונים מיתנו אותי".
זה לא משפיע על ילד להיות יותר אלים?
"הרבה הורים שואלים אותי את זה. אם הילד אלים, זה לא יגביר את האלימות, ההיפך הוא הנכון. כל סוגי אמנויות לחימה מעבירים מסר של איפוק, שאם אתה רוצה להוציא אגרסיות, אתה תעשה את זה על שק האגרוף, אבל בזירה יש כבוד. יש קידה לפני ואחרי, בסיום קרב יש חיבוק או לחיצת ידיים, המסר לא מעודד אלימות אלא איפוק ושליטה באגרסיות. חשוב ללמוד להגן על עצמך, אבל גם להתרחק מאלימות. הדרכתי הרבה ילדים בארבע השנים האחרונות, וילדים שנחשבו 'מופרעים' עברו שינוי בהתנהגות בבית הספר. באמנויות לחימה יש כבוד למאמן, יש הרבה משמעת ורצינות. זה תורם לא רק לנוער בסיכון אלא גם למי שסובל מבעיות קשב וריכוז. המשתתפים לומדים הרבה מעבר. זה לא רק לבוא ולהילחם ולעשות תרגילים, אלא גם מקנה משמעת וכבוד לזולת. ואת ההוכחה אפשר לראות במספרים. הם רק עולים, יותר ילדים נרשמים, וגם בקיץ הפעלנו המון קייטנות של MMA".
הלוחמים הכי טובים בארץ יגיעו לאשדוד?
"משנה לשנה יותר ויותר ארגונים מקיימים תחרויות, והשאיפה שלי היא לארגן בעיר זירה, ולארח באשדוד קרבות של לוחמים מכל הארץ. אם עשו את זה בהצלחה בבאר שבע, פתח תקווה, אשקלון ותל אביב, אז גם אשדוד יכולה. יש פה המון לוחמים ומאמנים, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה, ואני מקווה שנצליח להקים זירה כזו".
ועד אז, עומר וחניכיו ממשיכים להתאמן, להתמקצע וחלקם אף להתכונן לתחרויות. צעירי המתאמנים בני ארבע, המבוגרים עברו את שנת היובל. ויש גם את סבא אריה, שעוזר בהתנדבות ומתעד את הקבוצות. "סבא אריה הוא ניצול שואה בן 75, והוא עוזר מאמן בהתנדבות", מספר עומר, "יש לו רקע באמנויות לחימה, והוא היה עוזר גם לגדי בן זמרה. היום הוא מלווה אותי, וחלק מתמונות הפעילות שלי מצולמות על ידו. האגודה שלנו, שינדוקאן, מוכרת ומזמינים אותנו לסמינרים ולתחרויות במהלך השנה. אני כל הזמן נוסע לסמינרים, לבד וגם עם חניכים על מנת להעשיר את הידע שלי ושלהם. המטרה שלי היא לשים את אשדוד על המפה. אני גאה בעיר שלי, וגם רוצה שהחניכים שלי יגיעו לרמות גבוהות".
