שום דבר לא הכין את שלומי בניטה (51), מאשדוד, לרגע הזה. לרגע הזה שהוא יצטרך להיות אחראי על לא פחות מ-80 הלוויות של חללי צה"ל, גיבורי ישראל, שנפלו בהגנת עוטף עזה ומדינת ישראל.
רנ"ג (רב נגד) שלומי בניטה, משרת במילואים בדרך כלל כאחראי משמעת ביקורות של אכ"א. הוא נוסע ממקום למקום, מבסיס לבסיס למטרת ביקורות מטכליות. בניטה: "אני בודק שפקודות הצבא של המטה הכללי מיושמות בכל בסיסי צה"ל". כשהוא לא במילואים, בניטה, מרובע ט' באשדוד, עובד בחברת נמל אשדוד משנת 2003. הוא התחיל את דרכו בנמל כסוואר במחלקת התפעול, ומשם כשנתיים כיהן כמ"מ במחלקת התפזורת ומתקן נוזלים. כיום הוא מפעיל ומנופאי במחלקת ציוד מכאני .
השגרה של שלומי בניטה אינה רגילה. הוא גם קואוצ'ר ומרצה במכללות אזרחיות ובצה"ל, שופט כדורגל בינלאומי, שוטר מתנדב, יועץ תזונה, ואחרי כל זה גם התפנה לתרומה לקהילה בעיר אשדוד למשפחות הזקוקות לכך ולחיילים בודדים. בקיצור לא היה לו רגע דל. ואז הגיע ה-7.10.
השגרה ההיא של רנ"ג במילואים שלומי בניטה, השתנתה בין רגע. הוא גויס בצו 8 כבר למחרת ב-8.10 ומאז עדיין במילואים, לתפקיד שלא ישכח לעולם. תפקיד חשוב, חיוני, אבל מהקשים שיש – אחריות על ההלוויות של גיבורי ישראל שנפלו במלחמה. בניטה שובץ לפקד על חמ"ל נפגעים בתל השומר, תוך ניהול הערכות מצב מדי ביומו וריכוז שמות החללים שנוספו וקרעו את ליבנו כל יום מחדש. תפקידו היה לדאוג לקבורה מכובדת והענקת כבוד אחרון ללוחמים שמסרו את נפשם בהגנה על תושבי העוטף והמדינה.
כך מצא עצמו רנ"ג בניטה, לראשונה בחייו, כשהוא מפקד למעשה על חלקה צבאית בבית העלמין בקריית שאול בתל אביב. לשלומי בניטה קשה לדבר על כך, ניכר שזה דבר שהיה לו קשה מאוד איתו: "כבר באותו ערב נוראי קיבלתי צו חרום להגיע במידית לנהל את אגף הנפגעים בתל השומר, ולבצע כאמור את הלוויות של כלל החיילים שנהרגו באותו יום".
משימה קשה
"ממש קשה. נפשית. זה מעתיק ממך את הנשימה. זה לוקח אותך למקומות אחרים, אבל אני חזק, אנחנו רוצים לכבד את החיילים האלה. לכבד את הנפטר והמשפחה. אלה לוחמים שהם מלח הארץ, הם יצרו בגופם חוצץ בין המחבלים הארורים לבין יתר ישראל. הם בלמו אותם. אז מגיע להם כל הכבוד"
היית צריך לרכז את שמות החללים שנוספו וקרעו את ליבנו כל יום מחדש. איך עושים דבר כזה?
"עושים הערכת מצב כל בוקר, ומוודאים מה קרה בלילה הקודם, ומשם נערכים מיד לקראת בתי העלמין, עם אוטובוס למשפחה והחברים, נושאי הארון. הטקסים , כיתת יורים. מישהו צריך לעשות את זה. חייב".
כל יום קבורה?
"כל יום ארבע קבורות בממוצע. אני מדבר אתך ובקושי נושם גם עכשיו. זה לא מרפה. זו כמות בלתי נתפסת. אני לבד ערכתי 80 לוויות של חיילים. מה שלא עשיתי כל הקריירה הצבאית שלי, עשיתי בשבועיים".
לאחר שבועיים של טקסי קבורה לא פשוטים עבורו, אבל מאוד מכובדים עבור הנופלים ומשפחתם, עבר רנ"ג בניטה תפקיד. הוא מונה לשמש כמפקד מחנה אוגדה 162, אשר לוחמת באופן אינטנסיבי יחד עם חטיבות חיל הרגלים תחת פיקודה, ומהווה כוח עיקרי משמעותי במהלך הלחימה בעזה.
מה אתה עושה שם?
"מפקד מחנה ב'. אני אחראי על 780 חיילים מבחינת שגרה ומשמעת. אחראי על הפעילות העורפית. עורף חזק מהווה חוסן נפשי ומנטלי למפקדים והלוחמים. בין גיחה לגיחה לרצועה אני דואג לכל מחסורם. אני אחראי התספוקת".
שזה?
"לשלוח ללוחמים בעזה אוכל, שתייה, בגדים, משחות שיניים, מוצרי היגיינה, חטיפי בריאות, ומה לא. זה חלק מהתפקיד שלי בנוסף לשגרה ולמשמעת".
מה התובנה שלך מכל התקופה הזו?
"זה גרם לי להסתכל על הדברים בצורה שונה. להעריך יותר את החיים, ולהיות יותר מתמיד בצד הנותן".
