לפני שנה, כשחגגנו את חגי תשרי, חתם מי שהיה אז שר הכלכלה, נפתלי בנט, על צו הרחבה להעסקת עובדים בעלי מוגבלויות. במעמד החתימה השתתפו יוזמי ההסכם: יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, ויו"ר נשיאות הארגונים העסקיים, צביקה אורן. הצו נועד לקדם שילוב של אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, ולפיו המעסיקים יחויבו לייצוג הולם של בעלי מוגבלויות בשיעור של 3% מכלל העובדים. על פי צו ההרחבה, ההסכם יחול על כלל מקומות העבודה במשק בהם מעל 100 עובדים. כל מעסיק יחויב למנות גורם שיהיה ממונה מטעמו להבטחת הייצוג הראוי ולקידום התעסוקה של אנשים עם מוגבלות. כשבנט חתם על הצו הוא אמר: "לבעל מוגבלות שמעביר קורות חיים אין תמיד ממליצים, אנחנו נהיה הממליצים שלו. בערב ראש השנה בחרנו לא לדבר על דברים שבין אדם לחברו אלא לעשות דברים שבין אדם לחברו. חתימת הצו הזה היא מתנה גדולה לחג, מתנה לא רק לבעלי מוגבלויות אלא לכולנו".
אולם למרות הצהרות השמחה והסיפוק של החותמים, עברה שנה ועדיין רבים הם האנשים שבשל מוגבלותם מתקשים למצוא עבודה. את פניותיהם לבקשת עבודה, האכזבות וגם ההצלחות ניתן למצוא בין היתר בדף הפייסבוק "סיכוי שווה". אחת מהם היא רוזנה יונתנוב (28) מאשדוד. רוזנה לוקה בשיתוק מוחין, והיא מרותקת לכיסא גלגלים. רוזנה למדה בתיכון "און" בתל אביב, השייך לחינוך המיוחד, התגייסה לצבא ושירתה כפקידה. "אחרי הצבא מצאתי עצמי ללא תעסוקה", היא מספרת, "ומוסדות המדינה לא עוזרים לי, והרווחה לא עוזרת. לכל מוגבל יש עובד סוציאלי, שתפקידו וחובתו למצוא לנו עבודה. אני מחפשת תעסוקה כבר שמונה שנים. אני יכולה להעביר הרצאות בבית ספר על המצב שלי, אך לצערי זו לא עבודה בתשלום. אני יכולה להקליד, אני טובה במחשבים, אני יכולה גם להפעיל ילדים נכים, לעזור להם. עבודה מהבית נמצאת בעדיפות ראשונה כי בחורף קשה לי לצאת לעבודה, אבל אני בטוחה שיש אפשרויות העסקה דרך מחשב ודרך טלפון. אני אוהבת לדבר הרבה בטלפון, אין לי בעיה לעבוד בשירות לקוחות".
רוזנה מספרת כי עברה אבחון תעסוקתי שנמשך שלושה ימים. "ציפיתי לקבל עדכון מהעובדת הסוציאלית, והיא לא קרא לי. באתי אליה ושאלתי היכן הוא. היא נתנה לי לקרוא, וראיתי שעל פי הדוח אני לא כשירה לעבוד בחוץ. העובדת הסוציאלית אמרה לי שלא היה לה זמן לקרוא כי היא הייתה עסוקה בתיקים של משפחות. עניתי לה שזה לא מעניין אותי. אני מטופלת שלה, היא צריכה לדאוג לי. אני לא רוצה להיות תלויה בעובדת סוציאלית שיודעת רק לסמן 'וי' על שמות שנמצאים בפרוטוקול שהיא מגישה למנהלת שלה. התעצבנתי ואמרתי לה 'נראה לך שאחרי שעשיתי צבא, אני אארוז מסטיקים וישלמו לי חמישה שקלים לשעה? זה ממש עצוב. אני רוצה לעבוד ולהרוויח. אני רוצה בעתיד ללמוד פסיכולוגיה. לא אקח כסף מהמשפחה, אני רוצה לחסוך כסף וללמוד, ושיהיה לי כסף בצד. לפני החגים אני מחלקת פליירים, והתשלום לפי שעה, אבל זה רק בחגים, זו לא עבודה קבועה. אני רוצה להיות עצמאית. אני פעילה כל החיים שלי, מתנדבת, אבל ככל שאתה מתבגר אתה רוצה גם בעבודה קבועה".
מי שמנסה לעזור לרוזנה הם חברי קבוצת "סיכוי שווה". אורן הלמן, סמנכ"ל רגולציה ותקשורת בחברת חשמל, הוא מי שפתח את דף הפייסבוק, ומוביל את המאבק החברתי שמטרתו לגרום לשילוב אנשים בעלי מוגבלויות במשק הישראלי. "יש צורך במאבק ציבורי גדול לסיכוי שווה לאנשים עם מוגבלות. ללא מנגנון, בירוקרטיה, מקבלי משכורות ופוליטיקה ארגונית. עם הרבה רצון טוב ואידיאולוגיה בבחינת 'סור מרע ועשה טוב', יש צורך בגיוס עשרות אלפי אנשים שיגידו: די! עד כאן! אנחנו רוצים לחיות בחברה בריאה! כזו שמשלבת את השונה. ובעיקר בעבודה".
על פי הנתונים שמציינים ב"סיכוי שווה", אין כמות ברורה ורשמית של אנשים עם מוגבלות. הנתונים לגבי גילאי העבודה (18-64) נעים בין כ-900,000 לכ-720,000 אנשים עם מוגבלות, (מהם 164,000 ערבים וכ- 30,000 חרדים). בישראל כ-370,000 מקבלי קצבאות למיניהן. כלומר: כ-500,000 אנשים עם מוגבלות שהם "שקופים". לא מקבלים קצבאות, לא מטופלים על ידי המדינה ומתקשים מאוד בהשתלבות בשוק העבודה! באוכלוסייה הכללית שיעור התעסוקה הוא כ-75%. בקרב אנשים עם מוגבלות, רק 53%, ויש הטוענים שרק 40%. המספרים מדהימים, ומעידים על כך שכל אדם שני או שלישי בישראל קשור לתופעה, בין אם ישירות, ובין אם בעקיפין. השילוב בעבודה חשוב ביותר, אומרים ב"סיכוי שווה", מכיוון שמגיל 21 אנשים עם מוגבלות נמצאים למעשה לבדם. "אנשים עם מוגבלות לא מועסקים לא כי הם לא טובים או מסוגלים לעשות את תפקידם, אלא כי קיים פחד אצל ה'רגילים' להעסיק אותם", אומר הלמן.
אם אתם מכירים דרך לעזור לרוזנה במציאת עבודה, צרו עימה קשר: 054-6580307
