"עד יום מותי אנציח את זכרו של בן, הנכד האהוב שלי"

יצחק בן שטרית, שנכדו בן וענונו ז"ל נפל באסון הנגמ"ש ב"צוק איתן", מנציח את זכרו בכל דרך אפשרית, לפני כשלושה חודשים פתח את בית הקפה "אצל בן" בבניין הפורום באזור התעשייה. "המקום מעסיק אותנו, זה לא מרפא פצעים אבל נותן קצת חיים. זה תרפיה לי ולאשתי", הוא אומר

יצחק בן שטרית (65) ציין לא מכבר 41 שנות נישואין לרות. "יש לנו שישה ילדים, והיו לנו 11 נכדים. בן, הנכד הבכור שלנו ובנה הבכור של אמו שרית, נהרג בצוק איתן", הוא נאנח. מאז נפילתו של בן ז"ל באסון הנגמ"ש בסג'עייה, ביולי 14', מנציחים בני המשפחה ויצחק במיוחד, את זכרו של בן. לפני כשלושה חודשים, פתח יצחק בית קפה בקומת הקרקע של קניון הפורום. בית הקפה "אצל בן" צבוע בירוק וצהוב, צבעי יחידת "גולני", שבה שירת בן, ויצחק אף נטע עץ זית, סמלה של גולני, על במה בבית הקפה. "הרעיון להקים בית קפה, מקום של אוכל, בא דרך האהבה לאוכל, גם שלנו וגם של בן", מספר יצחק. "ידענו שזו אחת הדרכים לחזור לשפיות לאחר אירוע קשה, לאבד נכד שאהבת, שהיה החיים שלנו, נכד שהיה כל הזמן עם שמחת חיים, צוחק, עוזר ואוהב. עברה עלינו שנה מאוד קשה, אני ואשתי היינו 'על הקרשים'. הדרכים להנצחה זה חיים בשבילנו. במותו ציווה לנו חיים, ובית הקפה הוא חלק מכמה דרכי הנצחה שעושים, ואני במיוחד. במרץ עשיתי טורניר קט רגל לזכרו, לקראת ליל הסדר חילקתי הגדות לעילוי נשמתו להמון אנשים בארץ ובחו"ל. החודש קיימתי ערב סליחות בבית הכנסת שנמצא ליד בית הקפה, עשיתי סידורים להנצחתו לאמירת סליחות, ושלחתי גם לקברי צדיקים בצפון. עשינו הרבה דברים, והיד נטויה. אעשה כל דבר אפשרי להנציח את בן, אני לא חוסך במאמצים. אני גם כותב שירים, ועם הזמן אוציא אותם לאור דרך מפיק ומלחין. בכל מקום איפה שתרצי תמצאי את 'בן וענונו חלל צוק איתן'. לפני שבוע זוג פרסם בדף הפייסבוק של בן, שהם מבלים במלטה, וגילו על היאכטה את המדבקה שעשיתי לזכרו של בן".

"אמיץ וגיבור לעולם נזכור"
על המדבקה שהוציא יצחק לזכרו של בן, מתנוססים לצד תמונתו הצירופים "אמיץ וגיבור לעולם נזכור" ו"האס והאגדה". יצחק מספר כי את "האס והאגדה", הוסיף לאחר שידור התכנית "עובדה", שעסקה באסון הנגמ"ש. "קיבלתי ליד הבית את הבשורה המרה על נפילתו של בן, אני ובתי ישבנו יחד מנחמים ומחזקים אחד את השני. בתי אמרה לי 'אבא אתה לא בריא, שמור על עצמך, אני גאה בבן שלי שנפל בדרך הזו ולא באלימות רחוב או בתאונת דרכים. הוא עשה משהו למען המדינה, הוא גיבור שלי', ואז יצא לי המשפט 'אמיץ וגיבור לעולם נזכור'. לא תיארתי לעצמי שהיא תחזק אותי. גם ביום ההספד היא לא האמינה שאעמוד על הרגליים. אמרו לי לכתוב בקצרה כי יש אזעקות, ואני בכלל לא הצלחתי לכתוב. הכול יצא מאותו רגע, מהלב. היא אמרה לי 'אבא, אני גאה שהיית חזק ועשית את זה כמו שצריך'.

זה הגיבור שלי, גיבור של כולם. כשהוא התגייס ניסיתי להניא אותו מללכת לקרבי, רציתי לבדוק ואמרתי לו 'תהיה ג'ובניק, אתה לא חייב להיות דווקא לוחם'. הוא אמר לי: 'סבא, אני הולך להיות לוחם, לשמור על הבית, על המדינה, על המשפחה. אני אעשה דברים שכולם יהיו גאים בי. אתה, סבתא, אבא, אימא'. גאים… אומרים שהכאב הוא רגעי אך הגאווה היא נצחית. הכאב הוא לא רגעי, הוא לכל הזמן, אבל במותו הוא גרם וגורם לנו להמשיך לחיות את החיים למען האחרים, האחים, המשפחה, הנכדים".

על מה הייתה שיחתכם האחרונה?
"אני זוכר שערב הכניסה לעזה, בתאריך 19.7.14 בשעות הצהרים, דיברתי איתו בפעם האחרונה. הוא סיפר לי שהוא עם 39 מעלות חום, ורוצים לחבר לו נוזלים, ולתת לו גימ"לים. הוא אמר לי: 'סבא, אני לא מוכן, אני מתנגד. אני שותה הרבה מים כי אני פה בשביל להילחם כדי שאתם לא תצטרכו לברוח מאשדוד לאילת. לא אתן להם את ההזדמנות, בשביל זה אני פה ואני חייל'. אמרתי לו שאני אבוא ואקח אותו לאילת לבית מלון, והוא ענה לי 'בשום פנים ואופן. סבא הכול טוב, תהיו רגועים, אנחנו פה כדי שלא תברחו מהבית'. לצערי זו הייתה שיחתי האחרונה. גם עם אמו דיבר באותו היום בפעם האחרונה, ואז באה בשורת האיוב שקיבלתי אני בעצמי ליד ביתו על נפילתו. יום קשה, שנה לא קלה, אבל תודה לאל הוא וחבריו לא נפלו סתם. הם נפלו גיבורים. הלכו למטרה אחת, להגן עלינו. ואנחנו כאן בזכות כל הנופלים, כל הגיבורים שחירפו נפשם למען המדינה".

מספר ימים לאחר חג סוכות, תתגייס לצה"ל אחותו של בן, רון. "מאחר שהיא בת למשפחה מסורתית-דתית, היא הייתה אמורה לעשות שירות לאומי. בעקבות האסון, נפילתו של בן, היא החליטה ללכת בדרכו. היא תהיה מדריכת כושר קרבי, והיא הצהירה שהיא הולכת להיות לוחמת בפני הרמטכ"ל היוצא בני גנץ, כשבא אלינו. היא אמרה שהיא חייבת להמשיך את דרכו של אחיה. זו גם דרך לזכור ולהנציח. היא ילדה טובה ואמיצה. כמו שהאמנתי באחיה היא בעזרת השם תגיע רחוק. אני מאחל לה שירות קל, שירות שקט, ולא אסונות ומלחמות ומקרים כמו שעברנו. שיעבור לה בשלום. אנחנו, כמובן, נלווה אותה ליום הגיוס ונאחל לה הצלחה".

"בכל שישי אני מביא לו לחמנייה של סבתא"
בכל שישי כשבן היה יוצא לחופשה, הוא היה מגיע לבית של יצחק ורות לאכול לחמנייה של סבתא עם מטעמים טובים. בהספד הבטיח יצחק שכל שישי יביא לו לחמנייה. "ועד היום אני הולך ומביא לו את הלחמנייה שאהב, ומניח אותה על ידו", אומר יצחק. "כבר שנה שנייה שבן לא איתנו, וזה לא קל. כשכולם מתכנסים בשולחן החג, הוא חסר והוא יחסר, ולעולם לא ימוש מזיכרוננו. בעוד חצי שנה בת הזקונים שלי עומדת להינשא, בעזרת השם שיהיה לה בהצלחה, וכבר אנחנו חושבים על איך שיחסר בערב הכלולות. אבל נשמתו תמיד איתנו, תמיד מלווה אותנו. לא שוכחים אותו. בעזרת השם נקיים ערב כלולות עם ההרגשה שהוא איתנו. הוא בטח שמח בשבילה. לפעמים יש לי מועקה וכואב לי, ואני נזכר בדברים הטובים, המצחיקים, עוד מילדות כשהיה מתלווה אלינו לבתי מלון, לטיולים, ותמיד היה מצחיק אותנו. בן היה מאוד קשור אלינו, והוא היה אהוב על הבריות. זה בור, זו תהום עמוקה שאין לה סוף. אני מתגעגע אליו, אוהב אותו, הוא חסר ואני גאה בו, ממשיך להיות גאה. הוא הגיבור שלי. בעזרת השם נעשה גם דברים שמחים להנציח, ואמשיך בדרך זו כל זמן שאני בחיים".

נפגשים אצל בן
יצחק מציין כי בית הקפה הוא מעין סגירת מעגל. לפני 47 שנים ניהל במשך שנתיים בית קפה בסגנון דומה. "כשחשבתי מה אני עושה עם עצמי כדי לחזור לשפיות, החלטתי להקים על שם בן בית קפה. הייתי באזור, ראיתי את המקום, התקשרתי עם הבעלים יגאל מור יוסף, והוא שאל מה אני רוצה לעשות. עניתי שאני רוצה משהו כמו בית קפה להנצחה ולעילוי נשמתו, ושנקרא לו על שמו. השם נבחר יחד עם הנכד ישי, בן ה-9, אחיו של בן. שאלתי אותו מה דעתו לפתוח בית קפה, וישי אמר שצריך לקרוא לו על שם בן. אמרתי לו: 'בטח, ונקרא לו 'אצל בן', כך שאם אתה הולך, תגיד אנחנו מתראים אצל בן, אנחנו נפגשים אצל בן'. הרעיון בסוף מאי ותוך שבועיים העמדתי את העסק על הרגליים. מ-14.6 אני כבר עובד, ותודה לאל המקום חי ונושם, יש לקוחות נחמדים מהמשרדים של המכס ומע"מ, יש עוברים ושבים שבאים ושותים כוס קפה, יש כאלה שבאים דרך הפייסבוק. אני מפרסם איזה אוכל יש. יש מבחר של כריכי הבית, ובימי שלישי יש קוסקוס, לפעמים יש דגים, קציצות דגים ועוד מאכלים ביתיים כמו שכולם אוהבים וכמו שבן אהב".

מי מבשל?
"המאכלים הם מעשה ידיה של אשתי, שתחיה. מאכלי בית של אישה שאוהבת לבשל, מחייכת לאנשים, נדיבה, אדיבה. למעשה המקום מעסיק אותנו מהמחשבות, ממה שקרה. זה לא מרפא פצעים, אבל נותן קצת חיים. זה תרפיה לי ולאשתי. לפעמים הבת והחברות באות, יש חברים שבאים לשבת, באים גם מחוץ לעיר לראות ולהתרשם".

ביקרו במקום חיילים מגולני?
"כמובן. אחד הקצינים, ניר הולצמן, שהיה מפקד ישיר ביקר, וגם קצינת הנפגעים. מגיעים חברים, מתקשרים, שואלים, מתעניינים, אני תמיד בקשר איתם. בעזרת השם אעשה עם הזמן ערב מפגש עם משפחות הרוגי הנגמ"ש, ואארח פה. הלכנו לבית העלמין בראש חודש של השנה החדשה, ובטח לפני כיפור גם נתייחד עם כל חללי צה"ל. ליבי עם המשפחות של חללי 'צוק איתן', עם הפצועים שאני מאחל להם החלמה מהירה. אני רוצה לאחל להם ולעם ישראל ברכת שנה טובה, שנה של שקט, שלום, שלוה וביטחון, שנדע רק ימים טובים יותר, שהאהבה בינינו תשרור לעולם ושנדע לכבד אחד את האחר. כך אולי נגיע למנוחה ולנחלה בעזרת השם".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: ashdodonline1@gmail.com

אולי יעניין אותך