רצינו לפנק את הילדים. הגברת ד' ואני. טוב היא כבר מזמן לא הגברת ד'. דקלה ואני. היא את שלה ואני את שלי וכולם את כולם. אחלה בחלה…. רצינו אילת. משהו קליל. כשגילנו שזה אולי קליל בנסיעה אבל כבד מאוד בבנק, החלטנו ללכת על סיני. ככה סופ"ש חמשוש של כיף. זה היה מבטיח כי העלויות היו רבע מאילת, ואולי אפילו פחות. יש ים מדהים ובריכה וכיף, זה יש, אבל יש עוד צדדים אחרים לנסיעה לסיני. אז אם אתם כמו רבבות ישראלים, כול מהעיר אשדוד, מתכוננים לצאת לשם, יש פה כמה טיפים שתגידו לי תודה, עוד לפני "יציאת מצרים" חזרה. יאללה לכתוב…

חניה
באתם עם הרכב? מומלץ לנסוע דרך מצפה רמון בהלוך, אחלה נוף, אם כי אחרי ה-"וואוו" הרביעי מתרגלים (החלטתם לטוס? טיסה תביא אתכם עד נמל התעופה רמון ומשם יש לכם עוד חצי שעה נסיעה (למה תקעו אותו שם למה?) ועוד תחרות על מונית שתגבה כ-150 ₪, במקרה הטוב). אגב טיסה הלוך ושוב לאדם תעלה לכם 800 שקלים לערך. תכפילו בכמות האנשים, יוצא בשקלים לא שווה, כי המלון עלה לכם פחות… אם אתם רוצים כאב ראש ארוך, תכניסו את הרכב לסיני. זה מיותר. למה? כי הבירוקרטיה עצומה. למה עוד? כי בסוף תהיו רוב הזמן במלון. אז מה מומלץ? לחנות כמה שיותר קרוב לגבול. יש חניה לא גדולה, אבל שווה לחפש באזור ובסוף תמצאו. חשוב גם לקבוע מראש עם מי שיאסוף אתכם. כי גם זה עניין בפני עצמו (נרחיב אח"כ).

כניסה ובדיקת דרכונים
התור הארוך בצד הישראלי הוא תענוג לעומת מה שיהיה לכם במצרי. אחרי שעברתם נוהל בדיקה בצד הישראלי ושילמתם אגרה של 109 שקלים לאדם (מומלץ לשלם מראש באינטרנט), תשלמו עוד 405 לירות מצריות לאדם שזה 50 שקלים. שקל אחד שווה 8 לירות מצריות. אגב אם התארחתם בטאבה במספר מלונות (הרשימה מופיעה בצד הישראלי בחזרה) תקבלו את האגרה חזרה. אבל מדובר רק בשלושה מלונות.

נכנסתם למעבר הגבול. יופי. עכשיו צריך למלא פרטים. כל חצי מטר יש שם בדיקת דרכונים. ממלאים פרטים בדף שמחלקים לכם. שם, שם משפחה, אזרחות ומספר דרכון ותאריך לידה. יהיו כמה מצרים שיקראו לכם למלא עבורכם, עוד במהלך בדיקת הדרכונים, ויגרמו לכם לחשוב שרק דרכם אפשר למלא את הפרטים הפשוטים האלה. אז זהו שלא. אפשר לבד. בחזרה עשינו את זה. ולמה לא? כי הם מבקשים טיפ. כן כן בלי בושה. אתם תתנו עשרה שקלים. להם זה 80 לירות וזה הרבה. הם מנצלים את ה"בורות" שלכם.

טיפ
הגענו לדבר הכואב במדינה הזו. מה שמוביל אותך לחשוב, ולא בצדק, או בצדק חלקי, שזו מדינת עולם שלישי, כי בחלק מהדברים היא לא רחוקה משם. כל שניה אתה שומע את צפצוף המילה "טיפ", אבל בצורה בלתי מתפשרת. זו לא בקשת טיפ, זו דרישת טיפ כוחנית לכסף  קשה, אבל אפשר להתעלם מזה. לפעמים אלה לובשי מדים שיבקשו, למרות שזה המיעוט. אבל גם לובש מדים ביקש ממני "טיפ קטן". אגב במלון עצמו לא שמעתי את המילה טיפ. זו הייתה החלטה שלי. רק ששם המחירים היו חלקם גבוהים גם כך, ונגיע לזה.

"הפתק" – שלא תעזו להתעלם ממה שאני כותב עכשיו!! ולכן אני מדגיש את זה!! במהלך הביקורות יתנו לכם דף נייר קטן, שעליו מודפסים מספרי הדרכונים שלכם. את הדף הזה אל תזרקו. תשמרו עליו מכל משמר!! תצטרכו אותו בכדי לצאת מהמסוף בצד המצרי לטאבה, ובכדי… שימו לב, לחזור אחר כך לצד הישראלי. דף שדומה לקבלה בסופר. אבל בלעדיו לא תזוזו מטר. תצלמו אם צריך שיהיה גם. לשמור ובכספת!!

איסוף
מומלץ, מאוד לקבוע מראש עם מישהו שיאסוף אתכם מהצד המצרי. חשוב אפילו הלוך וחזור לקבוע מחיר. לנו זה עלה 120 שקלים הלוך חזור (לתת רק הלוך ואח"כ כשיחזור אתכם, את החזור). לא חסרים המלצות עם מי לנסוע. הנה קחו את המספר הזה – 0546975987, שמו מישו. אל תגידו שאנחנו שלחנו, כי הוא בטח לא יזכור כי עוברים לו מאות אם לא אלפים מישראל. אבל איתו נסענו, והוא אמין. תבקשו גם צילום שלו. למה? כי כשהגענו עטו עלינו עשרות נהגים. כל אחד מבקש מחיר אחר. עד שהגענו לאדם שקבענו איתו, גם בזכות הצילום. יש הרבה מאכערים בעניין.

המלון
בחירת מלון היא  דבר הכי חשוב. מדוע? כי רוב הזמן תשהו בו. לכן חשוב האוכל (נגיע לזה) הבריכה, חוף הים הנפרד (יש בדרך כלל לכל מלון) ותנאי שינה נוחים . אנחנו התאכסנו במלון 'טוליפ טאבה' המחיר באמת אפסי. מומלץ מאוד אגב. עוד דבר לזכותם, המקום מגודר. בשער הכניסה שנראה כמו כניסה לארמונות ורסאי, בדקו מתחת לרכב עם מראה, כמו אז בלבנון למכוניות המרצדס של צד"ל ואחרים, שנכנסו לארץ. גם כשנכנסו למלון עצמו העבירו את הדברים בשיקוף. שווה כל רגע המתנה, השקט הנפשי הזה. קיבלנו חדרים לא רעים בכלל. זרם המים שם חלש מאוד כי ככל שאתה עולה בקומות הזרם נחלש, סימן לטכנולוגיה המצרית. הבריכה הייתה טובה, עם צוות בידור של בוקר ולילה שהזכיר לי את חוג התיאטרון בכיתה ו' בבית הספר יונה הנביא ביפו. היה חום אימים ולכן נענו בין החדרים לחדר האוכל, הבריכה, הים והמיזוג. יש גמל… הרי אין גמל בלי סיני. המחיר ל-5/7 דקות רכיבה: 200 לירות מצריות – 25 שקל.

אוכל
תביאו אוכל מהבית. האוכל פשוט זוועה. נכון יש הכל, אבל בשר ועופות הם שורפים והוא מגיע באיכות נמוכה, וכך יתר האוכל. ארוחת הבוקר מעט טובה מהערב, והמלון שלנו היה מלון באיכות טובה. האוכל לא. אגב כל דבר שביקשנו (לנו הייתה ארוחת בוקר ולינה), היה בכסף. או במילה הפופולארית שם – "אקסטרה". זה בסדר לבקש אקסטרה, אבל כשאתה מבקש למלא בקבוק מים ואומרים לך אקסטרה, אתה מבין שהם כבר הבינו שהישראלים פראיירים, ויש כמונו למכביר. זו לא אילת, אבל המחירים גבוהים. כמה גבוהים? רצינו לעשות מסג' במלון, ביקשו 70 דולר! הלו זה 280 שקל, יותר יקר מאילת. בסוף סגרנו חמאם וספא ל-6 ב-40 דולר לאדם. חמאם חוויה מיוחדת. כמה מיוחדת? לא נעשה אותה שוב. לסבן אותי חזק… אני יכול לבקש מהגברת ד'.

כסף
הגענו לחלק החשוב. מה הם מקבלים? אז זהו שהם מקבלים הכל, דולרים, יורו, שטרלינג, שקלים ולירות מצריות. מה הכי כדאי? דולרים, כי הם מוכרים הכל בדולרים. זו לא אילת היקרה, אבל גם אל תצפו למחירי רצפה של שקל שניים. ארטיק עלה לנו 8 שקלים. נכון, במלון באילת זה היה לוקח 15-20. אבל הלו נסענו לסיני ולא לאילת בגלל זה…. שער החליפין במלון ואו במסוף טאבה, די דומה. עדיף במקום רשמי שלא תקבלו איזה שטר מזויף ואז אתם בבעיה…

שפה
לא מזיק לדעת את השפה. כשהם יודעים שאתה דובר השפה, היחס מעט שונה, ונזהרים ("הוא יודע ערבית" –  אמר בערבית אחד המלצרים עליי), כשלא רוצים שתשמע דברים. אפשר להסתדר גם עם עברית, למי שלא יודע אנגלית. כולם שם יודעים עברית מי יותר ומי פחות.

ספורט ימי
אי אפשר בלי ספורט ימי בטאבה. אנחנו ניסנו. רצו מאיתנו 25 דולר כפול 6 על ספינה ושייט שעתיים עם שנורקלינק שזה 125 דולר או 600 שקלים. שעתיים? לא זול. מניח שבאילת זה יותר. בסוף סגרנו על רבע שעה סירת זודיאק ב-50 דןלר לכולנו שזה 200 שקלים. האמת היה תענוג. השירות היה תענוג פלוס, כולל לשכנע את הבן הקטן אבי להיכנס לסירה, ואפילו להצליח, היכן שאני כשלתי. פגשנו שם אנשים חייכנים עם רצון טוב. אחד מהם "מוחמד סלאח" המצרי, כך קראנו לו הילד ואני, בגלל הדמיון לשחקן המצרי, אפילו החזיק את היד של הילד בכל הזמן הזה. שאפו. מסתבר ששירים הם בינלאומיים. היה שווה לראות את המקהלה משני הצדדים  בסירה….

חזרה
לפני שחזרנו בדקנו על עוד יום, אבל העלות הייתה כמעט של מחצית השהות שם, אז ויתרנו.  מה שכן, ביקשנו לבדוק מקום להתקלח עד היציאה שלנו בסביבות 4 (הפינוי היה ב-12), ובמלון הפתיעו ונתנו לנו לשעה חדר למקלחות. שאפו פעם שנייה. באילת זה לא היה קורה, מניסיון. גם לא באירופה. בחזרה חשוב לקבוע שעת איסוף. יש לקחת בחשבון שמחשיך בשבע בערב ואז הנסיעה חזרה ברכב היא חשוכה ומסוכנת. ועוד דבר, למנוע מריבות… תעשו יותר מעצירה אחת בדימונה.

לסיכום: נהנינו. העלות, למרות ה"אקסטרה" והטיפים, עדיין נמוכה מישראל. חזרנו עייפים אך מרוצים. לנסוע שוב? לא אסע כנראה שוב (אם כי הגברת ד' טענה שתחזור למלון אחר), אבל להמליץ נמליץ בחום, בעיקר בגלל המחיר והחופשה והשקט, כמובן אם תשמרו על הכללים וההצעות שלנו.. נתראה באירופה.